ברוך מרדכי חלק ב קנ

וכן המעיין שם ברש"י פרנס' בשביל רבים מפ' רש"י רבים צריכים לפרנסה אבל המעיין היטב שם יראה ומוכח דתרתי צריכים זכות רבים ובשביל רבים שצריכים פרנסה ועל זה שפיר הקשה הגמרא אף במן הוה רבים הצריכים לפרנסה אבל זכות רבים לא דהמן ירד בשביל משה וראינו אם רבים צריכים לפרנסה גם בזכות יחיד יבוא הפרנסה על זה תירצו שאני משה כרבים דמי אבל פה קשה ראינו בשביל יחיד חנינא כל העולם נתון. ולאחר העיון אמרתי גם התלמיד חכם מקר' כרבי' כי רבים צריכים לו ללמוד ממנו תורה והוי הוצרך לרבים, ועוד ביותר לבאר ע"פ הגמרא סוף ברכו' תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום א"כ בודאי הת"ח מקרי הוצרך לרבים אף שאין לו תלמידים כי הוא המחזיק כלי ברכה לישראל ומרבה השלום וגם תלמיד חכם אחד בכלל מחזיק ברכה ומרבה השלום והגמרא נקט לשון רבים משום דקאי על כל תלמידי חכמים וכלישנא דקרא וכל בניך, וגם יוכל להבין בלשנ' וכל בניך למודי ה' היינו וכל אפי' יחיד ובכן גם תלמיד חכם יחיד מיקרי הוצרך לרבים ודו"ק. ובזה בארתי קרא ועבדתם את ה' אלקיך וברך ה' את לחמך ואת מימיך ואמרתי את ה' לרבות תלמידי חכמים והיינו ועבדת את ה' היינו שיהי' בכם תלמידי חכמים ככה תעבדו את ה' בת"ח למודי ה' לרבות שיהי' בכם תלמידי חכמים אז בזכותם אתם נתונין ובירך ה' את לחמיך ואת מימך. ובזה יש לבאר טוב טעם שאמר דוד ברך בניך בקרבך השם גבולך שלום חלב חינם ישביעך ואמרתי על דרך הגמרא אל תקרי בניך אלא בוניך וזה שנקט ברך בניך בקרבך היינו בוניך אלו הם תלמידי חכמים אם זה המה בקרבך המה מרבה שלום בעולם אז השם גבולך שלום המה מרבים שלום בעולם אז גבולך שלום ועל ידן בזכותן יזון חלב חיטים ישביעך בזכותן אתה ניזון ושבע ודוק. ובזה אפשר לכוין לולא דמיסתפינא הגמרא הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום והיינו הרוא' קדיר' שהקדירה מלא בתבשיל וקדירה כיורד בתבשילו ידוע לו שהוא בזכות תלמידי חכמים שבזכותן נהין העולם וע"כ יש תלמידי חכמים בעולם והמה מרבים שלום ועל כן יצפה לשלום. תוס' ד"ה והן ניזונין בזרוע וכך יש להגיה בהקוטי' והן בזרוע עדיך באו ולא גרסינן עדיך לא באו עכ"ל, הנה תמיהתי הא פה יש פלוגתא חד אמר כל העולם נתונין בצדקה והן ניזונין בזרוע וחד אמר כל העולם נתון בצדקה והן אפילו בזכות עצמן אין ניזונין וא"כ להך מ"ד שפיר גרסינן והן בזרוע עדיך לא באי כי בזכות עצמן אינם באים, וכל העולם ניזון רק בצדקה וגם הצדיקים לא באים בזרוע כי הם אפילו הכות עצמן לא נתונין והאיך היחלט התוס' הגירסא בפייטן שהוא רק כחד מ"ד דהן נתונין בזרוע אבל לאידך מ"ד דאפילו בזכות עצמן אינן ניזונין שפיר הגירסא והן בזרוע עדיך לא באו וצע"ג. ואפשר לענ"ד לגרוס בתוס' תמורת ולכך לגרוס ולהך היינו להך מ"ד דסובר ניזון בזרוע גרסינן הן בזרוע עדיך באו. וכאשר לפנינו בפייטן הוא הגירסא הן בזרוע עדיך לא באו ובארתי לדרוש אגדה כי הם בזרוע עדיך לא באו רוענותיך בפיהם ששוו לזכרון, וכאשר בארתי פסוקי התורה נח וישלח היונה וכו' ותבוא היונה לעת ערב עלי זית בפיהו, ומבואר מדרש חד מפתחי שערי גן עדן הביא זאת, ובארתי ע"פ גמרא ברכות דף כ' דרש רב עוירא וכו' אמרו מלאכי שרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתיך אשר לא ישא פנים ואתה ישא וכו' אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה, והנה תורה ומצות ומעשים טובים זה הוא חלקינו לעת ערב בשעת פטירתינו לא מלוין לאדם לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים עת נטו צללו הערב ואנחנו הולכים בדרך כל אדם מעולם השפל הזה לעולם החיים וקים שכולו טוב ומנוחה זה הוא חלקינו תורה ומעשים טובים לעת ערב, והנה זה הזית אשר אנו מדקדקים עצמינו עד כזית ועד כביצה ומברכן שם פ' בברכת המזון ואכיל' ושתיה אינו עיקר אצלינו למלאות הבטן אלא העיקר שעמנו הוא לברך את שם ה' זה הוא עמנו לעת ערב באחריתינו וזה שהביא היונה לעת ערב עלי זית בפיהו בעת ערב שנטו צללי ערב לילך לדרכינו אשר מביאן אנחנו עלי זית בפיהו אשר עבדנו ה' בזה זית שמדקדקים עצמינו עד כזית זה הביא כל אדם בפיהו עת הזה ע"ז מרמז היונ' וזה שאמר המד' מפתחי שערי גן עדן הביאו זאת כי זה הזית מונח לנו בפתחי שערי גן עדן זה שהביא אותנו שזכינו לפתחו גן עדן ובדרוש הארכתי ואין כאן מקומו. ובזה הבנתי בבוקר זרע זרעיך ובערב אל תנח ידך ע"פ שביארתי במקום אחר בחבור' על ערבי פסחים קרא כי תבא אל הארץ וכו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפי מזבח ה' אלקיך ויש לומר אם אדם ממלא הטנא רק לגופו להגו' הגוף למלאות בטנו זה אינו נשאר לו כי רוח יקחנו תה אינו הולך עם הבן אדם עת פטירתו כי אז לא מלוה לא כסף ולא אכיל' אלא תורה ומצות ומעשים טובים, ובארתי מעשים טובי' המה היינו מעשה בני אדם שזן עצמו והולך בדרכי העולם אם המה טובים היינו לשם ה' הה ולקח הכהן הטנא מידך הטנא מלא שהבאת לכהן זה לקח הכהן מידם היינו אם רק תמל' הטנא לבטנך לתאו' הגוף ולקח הכהן מידיך להראות לך שזה נלקח מידך עת תצא לדרכך לא ילך עמך הטנא הזה והכל נשאר פה ואתה תילך ריקם אבל והניחו מורה לך דרך הטוב והניחו אופן אשר ישאר הטנא לך מונח קיים לפני מזבח ה' אלקיך אם אתה תמלא הטנא ותאכל ותשבע לשם שמים ותעש' צדקה וחסד. ובזה בארתי קרא וכי ירבה ממך הדרך וכו' ונתת כסף בידך וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו, והיינו המוסר וצרת הכסף בידך היינו שהכסף יהי' צרור בידך לעולמים גם בשעת פטירתו יהי' הכסף צרור בידך ותוליך עמך באופן הזה והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו אם תמיד עיניך נושאות בדרכיך לשם שמים בדרך אשר יבחר ה' היינו אל המקום אשר יבחר ה' שבכל דרכיך דעהו זה הוא המקום שיבחר ה' אז וצרת הכסף בידך לא יהי' לקח ממך לעולמים כי אשר נהנת בכסף לשם שמים ועשית צדקה וחסד בכספך אז ישאר הכסף בידך לעולמים, ובארתי כל הפסוקים שם באלה והבין. ובזה הבין בבקר זרע זרעיך בזה האופן היינו תורה ומעשים טובים זה הוא אשר האדם צריך לזרוע בבקר, אבל בכה"ג בערב לא תנח ידך היינו אם יבוא עת הערב שילך עמך וינחה אותך לעולמי' וזה שאמר הפייטן פה הנ"ל הן בזרוע עדיך לא באו שהן אפילו זכות עצמן לא באו היינו שאין להם כאשר פירש רש"י שהמה בדוחק הפרנסה והמה מדקדקן עצמן עד כזית ועד כביצה ומברכין ורוממותיך בפיהם ומברכין ברכת המזון אף שאינו ניזונין כדי שביעה יעלו לזכרון בזכרון טוב לפני ה' זה היא אשר יעלה לזכרון לזכר עולם בזכרון טוב לפני ה' תמיד. עוד הפעם בארתי זה הפייטן ע"ד שכתב בתורה עקב ואכלת ושבעת ורם לבבך ואמרת כוחי ועוצם ידי