ברוך מרדכי חלק א צח

ליום ג"כ פטור אם לבשו בלילה ואיכ' שום אופן דיהיה חייב בלילה במצות ציצית ובכן נכון והרמב"ם לשיטתו מאוד נעלה:

ועתה נראה לע"ד דרש"י כיון לדעת הרמב"ם דבלילה אין שום חיוב ציצית ואפי' לובש כסות המיוחד ליום ובכן שפיר מפרש מפסוק וראיתם אותו פרט לכסות לילה וציי' על גמרא שבת ולא על גמרא מנחות ולא צריך לגמרא מנחות דטעמא משום מצות עשה שהז"ג אלא משום דאינ' נוהג אלא ביום וראיתם אותו פרט לכסות לילה היינו ללובשו בלילה ובשבת רק מזה איירי והבן. וזה הוא דעת הב"י שכתב באורח חיים סי' י"ח שדעת רש"י כהרמב"ם:

אבל עדיין דברי רש"י קשה קצת הא להנ"ל כאשר בארנו פה ע"כ כוונת רש"י כהרמב"ם דאינו נוהגת אלא ביום וגם לישנא דנוהג זהיר רש"י, ודי בזה דמעט כסות לילה ועיין רש"י שבת שם בד"ה לכסות לילה מפרש רש"י כסות המיוחד ללילות דלא לחייב ומשמע כפירש הרא"ש אבל כסות המיוחד ליום אף שלובשו בלילה חייב דאל"כ הו"ל לרש"י לפרש כסות הלובש בלילות פטור והו"ל לפ"ז במשנה פה לציין על מנחות לכוין שהיא מצוה עשהז"ג ומיקרי פטורה בלילה ורש"י פה נקט שאינו נוהגת אלא ביום משמע כפירש הרמב"ם ובשבת כפירש הרא"ש עי"ש וצ"ע ויש ליישב. ויעיי' שער המלך הלכות ציצית פ"ג הלכה ז' שהובא הוא ג"כ שם דרש"י סתר את עצמו והב"י נקט דרש"י כדעת הרמב"ם והביא מרש"י מנחות וזבחים ושבת דסותרין ועיי'. ולע"ד גם מרש"י פה משמע כדעת הרמב"ם והשער המלך לא הזכיר מרש"י פה ועיי' שער המלך. ושבתי וראיתי הרמב"ם בחבורו לא הזכיר כלל טעמ' מדוע מקדים והי' אם שמוע לויאמר אלא לא הזכיר כלל הטעם ועיי' רמב"ם פ"א מהלכות ק"ש הלכה ב' ומה היה קורא וכו' ואחריה והיה אם שמוע שיש בה ציוה על זכירת שאר מצות ויעיי' שם בכ"מ שרוצה לומר תחילה לא גרס זכירת אלא בפ' ציצית ובדין הוא להקדים לזכירת המצות עשיית המצות הציוה על המעשה מהציוה על הזכירה ויעיי' שמפרש לדעת רבינו זה הפירש במתנית' למה קדמה וכו' וכו' וזה לע"ד צדקו יחדיו עם הפירש משניות ולשונו מדוקדק היטב שנקט ענין דברו אינו נוהג אלא ביום דייקא היינו ענין דברו שהענין שמובן ממנו שמזכירין כל המצות ע"י מצות ציצית אינו נוהג אלא ביום וזה פירש הכסף משנה וזכירת המצות שנזכר בויאמר אינו נוהג אלא ביום רצונו המזכיר שהוא הציצית אינו אלא ביום ועיי'. וזה שכיון בפירש המשנה ענין דברו רצונו הענין דברי המזכיר על כל המצות הוא ציצית ואינו נוהג אלא ביום ועיי' והוא מתוק:

אבל ראיתי בלחם משנה שהוא מתרץ דלא נתן רבינו טעם כלל לקדימה והיה אם שמוע לויאמר שזה אינ' קושיא כלל שהרי בתורה כתובה פרשת והיה אם שמוע אחר פרשת שמע ושמע אחר פרשת ויאמר ואם כן אם נקדים ויאמר לוהי' אם שמוע אין כאן שום סדר מהכתוב בתורה אבל עתה יש סדר קצת והי' אם שמוע אחר שמע ככתוב בתורה בלי שום הפסק ויאמר בנתיים:

ובמתנית' פה ראינו ע"כ צריך ליתן טעם והנראה לומר כי יש לומר ריב"ק פה סובר ק"ש דרבנן ולכן אף שפרשת ויאמר מצד הדין מאוחר מפני שהיא אז על הסדר אבל עדיין קשה כיון ויאמר הוא דאורייתא מצות זכירת מצרים מלמען תזכור כמוכח רש"י לקמן א"כ בדין הוא להקדים ויאמר ולא אכפת לנו הסדר לכן צריך טעם במתנית' אבל הרמב"ם לשיטתו פוסק ק"ש דאורייתא וכל ב' פרשיות להרמב"ם הוא דאורייתא מאחר דפסק ספק קרא ק"ש חוזר וקורא וקאי על הפרשיות וא"כ כיון דגם והיה אם שמוע דאורייתא אין שום סברא להקדים ויאמר כמוכח בלחם משנה דאז ביותר טוב שיהיה על הסדר כהנ"ל:

אבל הביאור מרדכי פה על הגמרא ש"מ מצות צריכות כוונה מפרש דהרמב"ם סובר מצות צריכות כוונה ולכן צריך בפסוק ראשון לכוון וסיים לבאר דהרמב"ם סובר רק במצוה דאורייתא בעי כוונה וסיים רק פסוק ראשון הוא דאורייתא להרמב"ם וא"כ הוה נגד דברינו פה ועיין לקמן מה שמתמה אנו על הביאור מרדכי ומשם תדרשו. וגם פירש זה מתנגד לפי' רש"י שמפרש קים דפרשתי סתם מתנית' ע"כ סובר ק"ש דאורייתא אבל יש לומר דרש"י סובר רק פרשה ראשונה דאורייתא וזה סובר ג"כ ריב"ק והכל על מקומו בשלום:

כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים וכו' ובארתי כאשר ראיתי דבר נחמד בספר דברי פני אריה בדרשה ד' שהובא שם מדרש רבה פ' ואתחנן על הפסוק שמע ישראל וז"ל שמע ישראל מהיכא זכו ישראל לקריאת שמע משעה שנטה יעקב למות קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם וכו' אמרו לו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד והוא אמר בלחישה בשכמל"ו א"ר ר' לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד ויעיי' דבריו שכל הכלל הזה ללמד באה לקיים התורה והמצות על פי קבלה ולא על פי חקירה כי החקירה יטעה עיני חכמים לרוב פעמים ועיין שכלו טח מלראות. והובא בשם חכם אחד שכתב וז"ל ראה אנכי נותן לפניכם היום אותת גדולים ומופתים חזקים מן השכליות על תורתינו הקדושה שהוא מן השמים מ"מ ראוי לכל ישר לבב להאמין בהתורה ע"פ קבלת אבותינו הקדושים ולא כתבתי ולא טרחתי להביא ראיות ומופתים, רק להסתים פה המקטריגים ואפיקורסים וכו' אבל לטובים ולישרים בלבותם טוב להם להחזיק במדה טובה על פי הקבלה שקבלנו מאבותינו הקדושים עכ"ל עיי':

וביאר בזה תמיהת המדרש כי אמר מילת קריאה נופל על דבר הפשוט ואין צריך עיון כקורא באגרת או קורא בתורה כי בימיהם למדו מקרא על פי קבלת חז"ל אבל אם אדם רוצה לעיין בדבר על זה אינו נופל לשון קריאה אלא לשון לימוד וזה תמיהת המדרש מהיכא זכו ישראל לק"ש כלומר כיון שהדבר הזה שצריך להאמין בה' אחד צריך התבוננות ועיון רבה בחקירה ושקידה להשיג והיכא נופל לשון קריאה שאנו אומרים דבר זה כדבר הפשוט לנו. לזה מתרץ כשנטה יעקב למות אז מסור לבניו אמתיות הקבלה שה' אלקינו ה' אחד ומטעם זה אין אנו צריכין לחקירה והוא אצלינו דבר פשוט להאמין שה' אלקינו ה' אחד לכן נופל רק לשון קריאה על קבלת עול מלכות שמים לשון קריאת שמע אבל עדיין יש לתמוה דהוי רק להתחיל מה' אלקינו ה' אחד אר"ל א"א כן ליעקב אבינו שמע ישראל אבינו אותו הדבר שצויתנו עדיין נוהג בנו רצה לומר ע"פ הקבלה שקבלנו ממך אנו מקבלין עול מלכות שמים בכל יום באמירה בעלמא בלי חקירה רק כקורא כי אנו מאמינים זאת ע"פ הקבלה מאבותינו והבן ע"כ דברי פני אריה:

והנה גם אנחנו אחרי רבינו הקדוש הזה בפרוש הנכון שזה לכלל לנקוט בידינו כל התורה והמצות לעשות ולקיים על פי הקבלה ואמונה כאשר ציוה ה' אלקינו וכאשר ציוה לאבותינו כן אנחנו מאמינים ומקיימים התורה כי ברוב חקירה לא יחדל פשע כי חכמת התורה אשר יצאה מפי ה' עליון החמדה היקרה האצולה מאור העליון איכה ישיג יקר ערכה איכה ישיג עומק אמרותיה וטעמיה איכה ישיג עומק חכמתה בתבונה החלושה המהולה בסיגי החומר וקשורה בענני הגשם ובקל יפול עין הגשמי בטעות הרבה עד שילכוד ברשת היצר הרע לילך בדרך לא טוב ויחקור ויפול ואפי' טעמא של המצות אנו אין צריכים לידע כי ראינו שני המצות אשר גילה לנו תורה טעמים לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים הוכשל