ברוך מרדכי חלק א צו

ולאמונה וכאשר באמת הרבה נסים היה בלילה כאשר סדר אותם הפייטן אז רוב נסים וכו' ומעתה חקור וראה ללמוד מזה הלילה. על כל הלילות שיהיה שמורים לה' להתבודד במחשבה זכה וטהורה לחזות בנועם ה' ולשעשע בתורתו ולהאיר הלילה באור תורה כמ"ש דוד חצות לילה אקום להודות לך ה'. כי הלילה מסוגל להתעטר בחכמת התורה וזה כוונת הפסוק ליל שמרים הוא לה' היינו לילה הזה לשמור לה' הלילה הזה כי בו היה נס הגאולה להוציאם מאמ"צ לחוג חג לה'. ואמר הפסוק עוד הפעם הוא הלילה הזה לה' ללמדך באה זה הלילה בא להורות על כל הלילות הוא הלילה תהיה תמיד לה' לתורה. לא איברא הלילה אלא לגירסא הלילה מיוחד לכך ומסוגל ללומדי התורה ועובדי ה' באמונה להודות שמו להללו ולשבחו ואמר הפסוק שמרים לכל בני ישראל לדרתם לדור דורות תשמרו בתורה ובעבודה הלילות לעשות ביראת ה' נפלאות והוא הלילה הזה לרמז על כל הלילות באו שיהיה לה' להיות לנו הלילות באור התורה ואמונה וביראה תמימה לעסוק בתורה הקדושה והבן ובזה מבואר הפסוק להגיד בבקר חסדך היינו בבקר תודה עבור החסד שעשה ה' עמנו ובכל יום ויום גבר עלינו חסדו אבל אמונתך בלילות דייקא עיקר האמונה להסתכל ולהביט השמימה בחכמה עליונה בתורה ועבודה הלילות לזה הלילה מסוגל. ובזה מבואר הגמרא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית וכו' והבן. ובאלה נראה לבאר מאמר חכמינו צדיק שעשה עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה וכו' שמא וכו' אלא שוודאי עשה תשובה וכוונה להנ"ל אם גם ביום חטא שהוא למלאכה ובקל ישכח מטרדות היום אבל בלילה שנתן למשמר להתבודד על התורה ואמונה בוודאי הצדיק עשה תחובה כי הלילה למשמר להצדיק והבן ובארתי בזה כוונת הגמרא ברכות לעיל דף ג' כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ומנשבת בו מיד היה עומד ועוסק בתורה ובארתי על פירש הזה כי מבואר גמרא יבמות ע"ב ת"ר כל אותן מ' שנה לא היה יום שלא היה מנשבת בו רוח צפונית בחצות לילה וכו' הא קמ"ל דעת רצון מילתא הוא ומפרש רש"י כיון דחצות לילה הוא עת רצון למכות בכורות הוה נמי עת רצון לרוח צפונית מאותו לילה והלאה תמיד בחצות לילה מנשבת רוח צפונית עיי' ולפ"ז יש לי לומר אם ראינו בחצות לילה הרוח צפונית מנשבת הוא זכר לגאולה דבלילה בעת הזה היה הגאולה והוא העת הרצון דמשעת עת רצון הזה מתהלך תמיד רוח צפונית בחצות לילה ובכן לכן עשה דוד סימן ברוח צפונית שזה הוא המעורר ומזכיר חסדי ה' באותו לילה ליל שמרים והוא הלילה לה' כאשר בארנו שיהיה שמור כל הלילות לה' לתורה ולעבודה וע"י רוח צפונית היה הלילה ליל שמרים לנגד עינו ועל כן מיד דע מה שכתוב הוא הלילה לה' ובכן מיד עמד ועוסק בתורה כאשר יאות לעשות בלילה ללמוד ולשמור הלילה לשם ה' והבן ובזה תעלה מעלה לקדש בתורה הלילה ושיר המעלות וכו' העומדים בבית ה' בלילות. וזה דרכם של תלמידי חכמים עושים לילות כימים וכך עשה דוד משיח צדקנו הוא חיינו ואורך ימינו:

הרמב"ם פסק כבן זומא פ"י מק"ש הלכה ג' וכתב אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קורין אותו בלילה מפני שיש בה זכרון יצי"מ ומצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה וכו' ותמהתי פה על המתנית' שנקט מזכירין וכו' מדוע לא נקט מתנית' נמי החיוב ביום להזכירו ולע"ד נראה זה שרוצה הרש"י בלשונו הטהור ליישב כי רש"י מפרש מזכירין וכו' פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית אומרים אותו בלילה מפני יצי"מ שבה ולזה בא המתנית' להורות. וממילא לע"ד ניחא דלא נקט ביום דעל יום דצריך להזכיר לא צריך למנקט כי ביום בלאו הכי בפרשת ויאמר ממילא יש בו זכירת יצי"מ וכיון דקתני החיוב בק"ש בג' פרשיות ממילא מוכח יצי"מ ביום וע"כ אמרנו אבל בלילה הו"א דפרשת ציצית לא יאמר כלל מחמת ציצית אין החיוב בלילה וגם יצי"מ אין החיוב בלילה לכן אמרו גם בלילה בפ' ציצית מזכירין יצי"מ בלילות והרמב"ם דנקט להזכיר יצי"מ ביום אפשר לומר דהרמב"ם פסק מצות צריכות כוונה לכן ביאר זאת כדי לקיים ביום בכוונה והבן. גמרא אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב וכו' ראיתי בספר ס"ח דלכן לא נעקר שם יעקב כי יעקב הוא על שם הגלות והגלות היה בהכרח לטובת ישראל דטבי' לי עבדי לי' ואמרתי סמך לדבריו הקדושים דככה נקט בלשון הפסוק ויאמר אלקי' לישראל במראות הלילה יעקב יעקב וכו' וידוע הגלות מכונה בשם לילה כפירש"י על הפסוק שומר מה מלילה. והנה זה פרושו ויאמר אלקי' לישראל באמת היה שמו ישראל אבל במראות הלילה שהוא מראה הגלות ויאמר יעקב יעקב כי יעקב מורה על הגלות כמוכח ס"ח. ובזה אמרתי לתרץ מה שדקדקתי למה הביא הגמרא הפסוק ויאמר אלקי ישראל הלא מקדם זה מצינו דאהדרא קרא בפ' וישלח ויצב יעקב מצבה ויקרא יעקב ראינו גם לאחר זה אהדרא קרא. ובאלה מתורץ דהנה באמת הקושיא מנ"ל למה באמת רשאי יעקב עוד לקרות ובאברהם לא רשאי. וכתירץ ס"ח שהבאתי ניחא דלכן קראו שמו על שם גלות. ולפ"ז ניחא שהובא הגמרא פסוק זה ויאמר וכו' במראות הלילה דייקא במראה הגלות אמר יעקב כי בזה נמי מתורץ כל הקושיא מנ"ל דלא קפידא ונכון:

ולע"ד נראה טעם הגון לומר מדוע אהדרא קראו בקראו יעקב וראיתי בספר תשובת מהרי"א תשובה י' שכתב ועוד מילין לאלקי והיינו מפני שגם אברהם מיקרי ישראל וגם יצחק מיקרי ישראל כמוכח שם. וכיון דכל ג' האבות נכלל בשם ישראל ע"כ יעקב שם פרטי שלו נשאר קיים דאילו שם ישראל לבד הוא שם הכולל גם לאברהם גם ליצחק עיי':

ולע"ד נראה לומר הנה אנחנו נקראים בשם ישראל בשם בנ"י ועיין מדרש תנחומא על פסוק קדושים תהיו וכו' וז"ל אמר הקב"ה לישראל וכו' עד שבא יעקב שנקרא ישראל ונקרא כנסת ישראל על שמו באותו שעה קידש הקב"ה את ישראל על שמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר וכו' עיי' והנה להנ"ל היאך היה מיחדים שמו של יעקב ע"כ יעקב שם פרטי שלו נשאר קיים דאלו ישראל הוא השם הכולל לכל האומה ישראל והבן ובזה ניחא לי הקושיא לתרץ שהובא שם בתשובת מהרי"א מדועלא אמרינן בתפלתינו ואלקי ישראל. ולהנ"ל ניחא דאז הו"א דקאי על כלל כל ישראל אבל אנו בתפלתינו רוצים ליחד שם האבות לכן אמרינן אלקי יעקב. ולע"ד נראה להביא ראיה מלישנא דקרא שע"כ לא רצה הקב"ה ששם יעקב נעקר לגמרי פה סיים הפסוק בפ' וישלח ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך וכו' כי אם ישראל יהיה שמך. וסיים הפסוק עוד הפעם ויקרא את שמו ישראל ולמה הכפל הלא כבר אמר כי אם ישראל יהיה שמך והרי באברהם לא כן נאמר אלא ככה בפרשת לך לך ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. והנראה כוונת הפסוק ויאמר לו אלקים שמך יעקב דייקא נשאר שמך יעקב אלא לא יקרא עוד שמך יעקב היינו לחודא כי אם ישראל יהיה שמך דייקא ישראל יהיה נמי שמך והיינו אם ישראל יהיה שמך אז נמי יוכל לקרות יעקב. וידוע כל מקום שנאמר את בא לרבות וזה שסיים הפסוק להורות לנו הענין ויקרא את שמו ישראל דייקא את לרבות בא על שמו הראשון גם יעקב יקרא ואת לרבות על שמו יעקב גם ישראל יקרא ורצה קראו יעקב ורצה קראו ישראל