ברוך מרדכי חלק א צד

אם אנו אומרין ק"ש ומקבלין עלינו בפרשה ראשונה עול מלכות שמים ובפרשה שניה עול מצות וזה שנקט וראיתם אותו היינו בשעת שאנו רואין ומכירין הציצית בין תכלת ללבן אז וזכרתם את כל מצות ה' היינו העת לומר ק"ש ולזכור בכל מצות ה' והבן:

ולאחר העיון הייתי אומר לתרץ קושית מהרש"א אשר הבאתי לעיל דהקשה דהמה ששה. ולע"ד כראה דעול מצות ומצות ציצית חדא נינהו כמבואר גמרא במנחות מ"ג ע"ב וראיתם אותו כיון שנתחייב אדם במצוה תו נתחייב בכל המצות כולן וא"כ הוה עול מצות בכלל מצות ציצית. או יש לומר כאידך תנא שם וראיתם וזכרתם זכירה מביא לידי עשיה מכח ראיה בציצית יבוא לכל המצות ועדיין הוא עול מצות בכלל:

קשה לי לפי' הגמרא פה שקאמר שיש בו חמשה דברים א"כ מה שאמר לקמן ריש פרק היה קורא למה קדמ' והיה אם שמוע לויאמר מפני שוהי' אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום וא"כ הכא מבואר בפרשת ויאמר איכא חוץ זכירת מצרים עוד ד' דברים דהמה ג"כ נוהג ביום כמו בלילה וא"כ לע"ד הו"ל להקדים ויאמר דאיכא טובא בתוכו דנוהג ביום ובלילה וצ"ע:

מתניתין מזכירין יציאת מצרים בלילות עיי' רש"י פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו אומרים אותו בלילה מפני יצי"מ שבה לכאורה תמוה רש"י הזה הלא מבואר גמרא לעיל מינ' משום חמשה דברים קבעו פרשת ציצית בק"ש וזה כולהו נוהגין גם בלילה אף שהני תרתי יצי"מ וציצית אינו נוהגת בלילה אבל אידך שאר נוהגין ועיין בלחם משנה ריש פרק הלכות ק"ש שהקשה קצת דוגמא לזה אבל אמרתי ליישב דרש"י כיון דע"כ מדויק דחיוב הוא שתאמר יצי"מ בלילות דאל"ה דהחיוב הוא משום שאר דברים די אם מזכיר ביום ואינו החיוב להזכיר בלילה עוד הפעם וא"כ כיון דפרשת ציצית אינו נוהגת בלילה למה לאומרה כולה הו"ל לתקן שלא לאומרה. ע"כ מפרש רש"י משום יצי"מ דזה חובה לאומרה בלילה ואף שציצית אינו נוהג והשאר רשות תיקנו משום יצי"מ לומר בלילה וע"כ מוכח שחובה היא לאומרה ועל זה שפיר קאמר ראב"ע ולא זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות דיהי' חובה להזכיר בלילה עד שדרשה בן זומא אך עדיין אני חוזר להקשות אם גם יצי"מ היא חובה להזכיר בלילה א"כ ויאמר נמי נוהג בין ביום ובין בלילה לענין יציאת מצרים וא"כ למה מקדים פרשת והיה אם שמוע לויאמר אבל אמרתי דהחכמים ע"כ מחולקים ואמרו רק ימי חייך קאי על עוה"ז וכל להביא ימות המשיח ולפ"ז אין החיוב לקרותה בלילה וא"כ להחכמים שפיר צריך לומר וחיה א"ש קודם שזה נוהג בין ביום ובין בלילה כי הזכרת יצי"מ יש לומר די ביום ולא צריך לילה ובן זומא יוכל ללמוד כר' שמעון ב"י שמתרץ באופן אחר עיי':

ולפ"ז אתמה מדוע פירש רש"י לכן אמרינן פרשת ציצית בלילה מפני יציאת מצרים הלא בודאי דהלכה כהחכמים והחכמים חולקים וסוברים בלילה לא צריך להזכיר והוא נגד הלכה. והנלע"ד לומר דדקדקתי במתנית' על ראב"ע שאמר לא זכיתי וכו' עד שדרשה בן זומא הלא בן זומא מחולק עם החכמים והחכמים סברי דלא יאמרו בלילות מה לו לראב"ע סיוע מבן זומא עם החכמים מחולקים לכן נראה לע"ד ראב"ע סובר הוא בעצמו שאמרינן יצי"מ בלילות רק הלכה אינו כדבריו מפני שהחכמים חולקים וא"כ שפיר דאמר ולא זכיתי שתאמר דהיינו שתתקיים דברי להלכה עד שדרשה בן זומא וא"כ ראב"ע ובן זומא הוי נמי רבים ושפיר יוכל לפסוק כמותם ובכן שפיר פי' רש"י לכן מזכירין מפני יצי"מ נמי בלילות ועיי' בברטנור' שמפרש ולא זכיתי לא נצחתי להחכמים דלא היה עוד יוכל לנצח החכמים כאשר פרשתי כי הוא היה רוצה שתאמר וכו' עד שדרשה בן זומא כהנ"ל ודוק. ויעיי' תוי"ט שמפרש שבודאי ידע ראב"ע ושמע מאמר חכמים דאל"כ אין כאן ניצוח והביא שהרמב"ם פסק כבן זומא בפ"א מהלכות ק"ש ולהנ"ל יפה פסק הרמב"ם כי גם ראב"ע כותי':

שוב ראיתי בצל"ח שהוא הביא כן דעת ברטנור' דהחכמים חולקים אבל לא כן דעת הרמב"ם בפירוש המשנה שמפרש זכיתי לשון זכיה שלא זכה לדעת הרמז וסיים בדבריו שגם החכמים מודים דמזכירין בלילות וראיתי בהרשב"א שמפרש בשם הראב"ד אף מן שסבר שלא היה מזכירין בלילות אבל מדרבנן מודה, ולא זכיתי שקאמר היינו מן התורה למצוא דרש ולפ"ז יש לומר גם להחכמים מזכירין בלילות אלא להחכמים היא מדרבנן ולר"א ב"ע ולבן זומא היא מדאורייתא ומתמה הרשב"א והיא במשמעות לשונו של הרשב"א אם מדרבנן יאמר איך שייך דלא זכיתי שתאמר הא יאמר וראיתי שהקובץ ג"כ הובא בשם הרשב"א קושיא הזאת וז"ל והוא תמה דאיך יפרנס לדבריו מה דאמר ראב"ע לא זכיתי שתאמר מאי כ"מ לו בזה כיון דעכ"פ מזכירין יצי"מ מדרבנן ותירץ הקובץ לענין הלכה סיים בדברי רבנן יוכל לסמוך על ר"י דאמר מפלג המנחה כבר הוא לילה אבל בתורה צריך לומר בלילה ממש וכרבנן דאמרו דעד צאת הכוכבים יום הוא וא"כ ביצי"מ לרבנן דאינו מחויב כ"א מדרבנן רשאי לקרות לאחר פלג המנחה כדרך שמתפללין ערבית. אבל כיון דבן זומא דרש דהוא מן התורה א"כ אינו רשאי לקרות כי אם בלילה ממש והמתפלל ערבית ביום צריך לקרות י"מ בלילה ושפיר אמר ראב"ע ומדויק בלשונו ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. ולע"ד לא ידעתי כל הצורך באלה הלא בפשיטות יש לתרץ דמוכח לקמן דף כ"א ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מ"ט אמת ויציב דאורייתא ומפרש רש"י שמזכירין בה יציאת מצרים דחיוב' דאורייתא היא ויעיי' שם תוס' שהספק נמי על ויאמר וא"כ בפשיטות יש לומר אם אמת ואמונה דאורייתא שגם יצי"מ להזכיר בלילה יהי' דאורייתא אזי מספק צריך לחזור עוד הפעם ונ"מ גדולה איכא ובזה נראה לע"ד לומר מדוע לקמן דוקא ספק גמרא הוא אמת ויציב אבל הנראה דר"י לקמן סובר כהחכמים פה וא"כ גם זה ספק דרבנן הוא ולכן נקטו בלשונו דוקא אמת ויציב שוב מצאתי קצת מזה בצל"ח לקמן אבל פה יש שפיר לתרץ החולק הנ"ל בספק אם אמר אמת ואמונה. וכוונתו שלא תאמר יצי"מ בדאורייתא:

ובדרוש אגדה לשבת הגדול בארתי מדוע קפיד ראב"ע שזכיה הוא שתאמר יצי"מ בלילות ובארתי למוסר השכל הנה מה שאנו נותנין שבח והודיה ומספרין ביצי"מ היא בכפלים מה שנוגע לגוף ומה שנוגע לנשמה ליראת שמים על הגוף אנו נותנין תודה אשר הרחיב ממצר מיגון לאנחה ומשעבוד לגאולה ועל הנפש אנו נותנין תודה שיצא בן חורין לעבוד את ה' באמונה ועזבנו את ארץ מצרים מקום טומאה וגלולי ע"ז מלמד שהמקום גורם ומקלקל השורה ובשום אופן לא יוכל להיות שם לבני ישראל יראה טהורה שמושרש היה מקום מצרים במ"ט שערי טומאה חושך ולא אורה אין חכמה ואין תורה ולא יוכלו עוד להתמהמה עוד רגע. והנה היה יוכל להיות שה' היה הראה לנו גדולותיו להיות אנחנו במצרים תחת כל טוב ומצרים יהיה לנו לעבדים ויעבדו הם לנו אבל זה לא רצה הקב"ה החפץ בצדקותינו לטהר לבבנו ועזבנו ארץ מצרים בחפזון למען לא לדבוק בנו טומאתן ולהיות זכים וטהורים מוכנים לקבל קדושה וטהרה יראה ותורה ולכן הוציא ה' אותנו מאמ"צ למען תורתו הקדושה למען האמונה ויראה הרוממת לנו ולבנינו