ברוך מרדכי חלק א צג

אחר שהכל יצא. ואף שכן דרך הש"ס אעפ"כ בכל מקום אם נוכל למצוא טעם הדבר מה טוב ולהנ"ל יש לומר דאשמעינן דבר נאה דהו"א דאינו פשיטא דיש לומר זה ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא איירי דוקא דפתיחה היה בטוב וגם הסיום אינו משקר כל כך כי שהכל שייך על כל דבר בה"ג יצא אבל אם בעיקר הברכה שם ומלכות לא מכוון לאותו דבר לברכה הראוי גם בברכת שהכל אינה יוצא לכן אשמעינן פה דזה פשיטא דע"כ מתנית' איירי בה"ג אף כל הברכה היה על דעת שהכל אעפ"כ יצא וכאשר בארנו וזה אינו כל כך מוכרח וגמרא פה אשמעינן זה פשיטא הוא דככה איירי מתנית' לקמן ודוק. ועוד להאריך באלה הדברים בגמרא פה וסמכתי על המעיין ורוחב לבב ירחיב (וגם קושית ביאור מרדכי יש לתרץ בזה דהקשה מכללו של דבר מסיפא מנ"ל עיי'):

הנה ראיתי בסמיכת חכמים שמתרץ קושית הריב"ל שהקשה מדוע קאמר הגמרא פה בנהו' וכו' דקאי לאחר אכילה ותירץ היכא יוכל לאוקמא קודם אכילה הא עדיין מונח הנהמ' או החמרא לפניו והיאך אפשר למטעי וכו' בשלמא חמרא ושכרא אף קודם השתייה שייך למטעי כי פעמים שאין אדם נותן עינו בכוס עיי' ולע"ד לכאורה יש לתמוה עליו מגמרא ע"ז דף נ"ח שם הקשה הגמרא על יין והא קא חזינא ומשני הגמרא בלילה ואז הקשה הגמרא הא קא מריח לה משמע אפי' בריח מכיר את היין ובפרט ביום מכיר ואפשר לומר דאעפ"כ דלא ראה בכוס ולא היה קרוב לגמרי לפניו ועדיין צ"ע:

ובסוגיא הזה יש ליספק אם בשני פעמים הן במעריב והן בשחרית אמר ברוך אתה ה' שלא כהוגן בתחילה ברוך אתה לשם מעריב היינו בשחרית וסיים בטוב ביוצר אור וגם בסוף בברוך אתה יוצר המאורות ג"כ בשעת שאמר ברוך אתה היה דעתו על מעריב רק הסיום היה בטוב היכא הדין נוטה אם אנו הולכין בתר שני פעמים ברוך אתה שאמר שלא כהוגן ולא יצא או דילמא אעפ"כ בתר חתימה אזלינן וא"כ עדיין קשה לי על הגמרא שקאמר דילמא שאני הכא דאמר ברוך יוצר המאורות א"כ קשה מדוע נקט סתם שחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא הא איכא גונא בשחרית אף אם סיים ביוצר אור דלא יצא אם בסוף בברוך אתה היה כוונתו על מעריב אלא מדלא מפרש כן משמע בכל ענין שכיון שמסיים יוצר המאורות יצא וכן בערבית איכא נמי ספק זה בה"ג וגם להרמב"ם יש לי ספק זה מלשון הרמב"ם לא יוכל לפשוט לא לכאן ולא לכאן וגם המחבר לא הזכיר מזה וספק אצלי וצ"ע:

ואפשר באלה ליישב קושית הרשב"א שהקשה לפי מאי דמסיק הגמרא הטעם הוא משום מדת יום בלילה למה לי כללו של דבר וכו' אפשר לומר בה"ג צריך אם גם בסוף ברוך אתה יוצר המאורות אומר ברוך אתה לשם מעריב ושם כבר לא צריך להזכיר מדת יום בלילה הסיום רק של יום ביום של לילה בלילה ואשמעינן אף בה"ג הולך אחר החיתום כיון שהחתימה היה בטוב. ואעפ"כ אינו יוכל לפשוט מהכא דשאר הכא דעכ"פ התחלה היה בטוב דשם שפיר מדת יום בלילה ואתרווייהו קאי וצ"ע:

גמרא אמר רב בר חיננא כל שלא אמר אמת ויציב וכו' עיין לקמן במתנית' מזכירין יציאת מצרים שם בארתי לנכון:

ע"ב המלך הקדוש פירש"י לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם המלך המשפט מפרש רש"י כמו מלך משפט כמו נושאי ארון וקשה לי מדוע לא מפרש רש"י נ"כ על המלך הקדוש דהוי כמו מלך הקדוש למה ניחא לרש"י פה הלשון בלי שום ביאור. ונראה לפי שבכל השנה לא אמרינן מלך אלא האל ועכשיו אמרינן המלך כעת הוא המלך וכאשר מפרש רש"י לפי שבימים הללו מראה מלכותו שפיר המלך משא"כ לקמן שכל השנה אומרים מלך אוהב וכו' ורק עכשיו אמרינן המלך המשפט א"כ לא הו"ל למנקוט המלך אלא מלך המשפט שהוא כעת רק בעל משפט לחודא שופט צדק לשפטו מי זכאי ומי חייב וא"כ הו"ל למנקט רק מלך המשפט ולכן מפרש רש"י דהוי כמו מלך המשפט וזה רק שגירת הלשון כן:

גמרא פרשת ציצית מפני מה קבעוה וכו' עול מצות עיין רש"י עול מצית ועשיתם את כל מצותי וצריך הבנה לע"ד מדוע לא מפרש רש"י זה הפסוק אשר הובא בגמרא דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות וצ"ע:

ועל הגמרא צ"ע מדוע לא קא חשב אותם כסדר אשר הם כתובים בתורה תחילה הוא ועשו להם ציצת זה מצות ציצית ואחר זה וראיתם וזכרתם זה הוא עול מצות ואחר זה ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות אחרי עיניכם זה הרהור עבירה אתם זונים זה הרהור ע"ז אשר הוצאתי זה יציאת מצרים והכי הו"ל לחשוב וא"כ למה נקט יצי"מ שהיא באחרונה לאחר מצות ציצית מיד וצ"ע:

והנראה לע"ד להביא בזה מטעמים לסמיכת חכמים שהוא מתרץ קושית מהרש"א שהקשה התחיל בחמשה וקא חשב ששה ותירץ הס"ח דהרהור עבירה והרהור ע"ז בחד חשיב מדנקט והרהור ע"ז עיי'. שוב אמר דגם למהרש"א ראיה מדנקט ודעת מינם בוי"ו משמע דמוסיף על ענין ראשון ואמר דעת מינם ועול מצות חדא נינהו וכן נמי הרהור עבירה והרהור ע"ז חדא. וא"כ איכא רק ד' ואמר הסמיכת חכמים חמשה הוא הסימן כמו גבי כוס של ברכה דאמר ארבעה שהן חמש"ה והוא הסימן "חי "מלא "שטיפה "הדחה ר"ת של חמשה. וא"כ פה הסומך חמש"ה "חוטין "מצרים "שאר מצות "הרהור עכ"ל הקדוש:

ויפה דיבר הקדוש הזה באלה טוב טעם מתורץ דקדוק שלי מדוע נקט מצרים מיד לאחר מצות ציצית הלא בתורה הוא מצרים באחרונה ולהנ"ל נראה כי סדרם על סדר הסימן חמש"ה ותחילה החי"ת הוא חוטין זה הוא ציצית ואז יבוא המ"ם הוא מצרים וא"כ בסימן המ"ם אחר החי"ת לכן נקט מצרים אחר חוטין כסדר הסימן חמשה והכל כסדר הסימן נקט ודוק היטב:

וביותר טוב יש להסביר הא לכאורה יוכל לטעות ולהקשות על הגמרא הא איכא רק ד' ואיך נקט חמשה לכן מהפך הסדר ונקט מצרים, אחר ציצית ויהי' קשה למה לא נקט מצרים באחרונה אלא ע"כ להבין הפשט בגמרא זה חמשה שנקט הוא רק הסימן והמה ד' במספר ודברי הגמרא בלי שגיאה ואם חמשה הסימן אז שפיר דנקט מצרים אחר ציצית כדרך הסימן ככה נקטי והבן ושמחתי להביא ראיה לדעת סמיכת חכמים זי"ע לעולמים. ודוגמא לזה תרצתי לקמן בחבורי הרמב"ם בפרק י' מהלכות ברכות בהנך ד' צריכים להודות דהרמב"ם לא חשיב לא סדר הקרא ולא כסדר הגמרא ועיין שם ואמרתי לפי הסימן חיי"ם שהובא בב"י נקט הרמב"ם עי"ש כי כנים דברי בעה"י. ועיין סי' פ"ז בסמ"ע בחו"מ שם נמי נקט כי האי סימן ד' חלוקים בין שבועה דאורייתא לדרבנן וחמש"ה הסימן עיי':

ולאחר העיון נראה לי טעם מרווח מפני מה קבעו מצות ציצית בפרשת ק"ש נראה מפני שמבואר גמרא מנחות מ"ג ראה מצוה זו שבה תלוי מצוה אחרת ואיזה זה ק"ש כדתניא עד שיכיר בין תכלת לכרתי או בין תכלת ללבן שבה וכאשר מפרש התוס' לעיל דף ט' בד"ה אלא כיון תכלת שבה בציצית שהיה קבוע בו תכלת וגם שני חוטין ועיי'. וא"כ כיון שזה המצות ק"ש תלוי במצות ציצית לכן קבעו בק"ש וטעם נכון הוא לע"ד דק"ש וציצית שייכים אהדדי. ולע"ד אפשר לומר לזה מרמז הפסוק וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' היינו