ברוך מרדכי חלק א צב

הרמב"ם הנ"ל ואומר בודאי גם רבינו מודה אם לא יאמר אח"כ ג"כ שהכל נהיה בדברו בודאי לא יצא דהא עדיין לא בירך כלל והאיך אפשר שיצא בכונה לדבר כיון שהאמירה היא הפכיות אבל כוונת רבינו ז"ל הוא דאם סיים בפה"ג אין צריך להתחיל ולומר הברכה שנית כתיקונה ויש לו תקנה לסיים שהנ"ב ולא איכפת לן מה שאמר בורא פרי הגפן כיון שגם גוף הברכה בשם ומלכות היתה בכוונה הראוי לברך וטעות זה שאמר באמצע בפ"ה אינו מגרע הברכה וכמו שהוא באמת לדעת הרי"ף והרא"ש עיי' ואמר שע"כ ככה כיון מדנקט הלשון אין מחזירין אותו וכוונתו רק אין מחזירין אותו להתחלת הברכה אבל אעפ"כ צריך מיד לאמר תוך כדי דיבור שהכל עיי':

ולע"ד אף המה הגבורים אבל עדיין קיימ' התמיה במה שסיים הרמב"ם סוף דבריו אע"פ שטעה בסופו יצא ואין מחזירין אותו וקאי על כל דבריו ראשונים א"כ נקט בהדיא יצא ואין מחזירין אותו משמע דיצא לגמרי בלי תקון תוך כדי דיבור ודוחק לומר דיצא קאי על תבשיל של דגן ואין מחזירין אותו קאי על כוס של שכר כאשר ביאר ולא זכיתי להבין ואפשר אעפ"כ אמינא ראיה לדברי מגן גבורים דלכאורה קשה על הרמב"ם למה נקט כפל הלשון יצא ואין מחזירין אותו כיון דאמר יצא די אלא דהוא קאי אשלפניו וע"כ בארנו בשכר ובורא פרי האדמה שייך לשון אין מחזירין אותו ועל תבשיל של דגן שייך הלשון יצא והרמב"ם שקאי כעת על כל הני לכן נקט תרווייהו יצא ואין מחזירין אותו יצא קאי על תבשיל של דגן ואין מחזירין אותו קאי על שכר ודוק. אך גם זה קשה לפרש בדברי הרמב"ם דעיקר חסר מן הענין והו"ל לפרש כן להדיא וצ"ע:

הרשב"א הקשה הא דאמרינן לאתויי חמרא וקסבר דנהמא א"כ למה לא משנה לאותו דנקט כסא דחמרא בידו וקסבר דשכרא הוא דדא ודא חד טעמא הוא. והנלע"ד בטוב טעם לתרץ דהנה ראיתי קושיא בשם הריב"ל על רש"י ד"ה היינו בעיין דהא ברכת תמרים על העץ ועל פרי עץ אינו עולה לברכת לחם מדוע הביא רש"י ברכה אחרונה ולא מפרש על ברכה ראשונה. והן כבר השיב השואל דע"כ רש"י ניחא לפרש ככה דמגמרא משמע כן להדיא דנקט כגון דאכל תמרא וקסבר נהמא הרי דאיירי דכבר אכל וצריך להבין על הגמרא מדוע מפרש דוקא על ברכה אחרונה והנלע"ד דהגמרא רוצה פה לאשמעינן אפי' לאחר אכילה דברכה מעין שלש הוא דאורייתא לכמה שיטות דסוברים ברכה מעין שלש דאורייתא והנה בברכה ראשונה דרבנן ודאי אמרינן כן ופה רוצה לאשמעינן לרבות מזה הכל הולך אחר החתום אף בברכה דאורייתא. ובהיות כן מתורץ קושית הרשב"א שהקשה דהו"ל למנקט דנקט כסא דחמרא וקסבר דשכרא הא זה לא רוצה לאשמעינן דברכה ראשונה רק דרבנן הוא והכא רוצה לאשמעינן אפי' בברכה אחרונה מעין שלש דהיא דאורייתא וע"כ בברכה אחרונה אם פתח בדשכרא לא יצא בחמרא מאחר שלא שייך אפי' אם סיים בדשכרא יצא זה אינו הדין כן פה לא שייך על כולם אם אמר בורא נפשות יצא בברכה מעין שלש על היין צריך ולא יצא בבורא נפשות וכן מוכח להדיא בדין ולכן נקט דוקא בתמרי ונהמי דשייך נמי על ברכה דאורייתא ודוק. ובזה מתורץ נמי קושית הצל"ח מדוע לא נקט פרי עץ ופרי אדמה:

תוס' ד"ה לאתויי נהמא וכו' הקשה הר"ר יעקב וכו' והיה אומר הר"י היינו בשומע תפלה ולא נתכוון לצאת אבל היכא דנתכוון לצאת לברך על היין ונמצא שכר לא מהני עכ"ל. וצריך לי עיון לתוס' הזה א"כ מה פשיטא לי' לגמרא היכא דקא נקט כסא דחמרא וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא דיצא אי נמי אמר שהכל יצא. יש לומר כל אלה דאמרינן על כולם אם אמר שהכל יצא אם נתכוון לאותו דבר לברך דידע מה שיש לפניו דלפניו היין והוא ידע דיין הוא ורוצה לברך על היין ומברך שהכל בה"ג יצא דגם על היין יוכל ככה לברך אבל היכא דנתכוון לברך על השכר וסוף נמצא יין בה"ג הוי ברכתו שלא בכוונה דהוא מכוון רק לשכר ונמצא יין ולפי' תוס' הנ"ל בה"ג צריך כוונת כי תוס' החליט בנתכוון לברך על היין ונמצא שכר לא מהני דגם זה שאמר ברוך אתה ה' הוא ברכה ופתיחה שייך לכל מילי אעפ"כ אמר תוס' אם לא נתכוון מיד לשכר אף ששייך זה הפתיחה לשכר מ"מ הוא רק ליין כיון א"כ גם פה אף שהכל שייך לכל הברכה אבל הוא כיון רק לשכר ולא ליין לברך ולמה מהני והא דתנן על כולם אם אמר שהכל מהני היינו דוקא אם כיוון לאותו דבר שמברך עליו כגון שהיה לפניו יין וכיון לברך על היין ברכת שהכל יצא אבל אם כוונתו היה לברך על המים וסוף מצא יין לא ידענו אם מהני ברכתו כי הוא לא כיוון ליין וצע"ג:

שוב יש לי להתבונן מאי ראיה הביא הגמרא מהך דקתני ועל כולם אם אמר שהכל יצא דילמא שם איירי המתנית' דהפתיחה היה כהוגן ברוך אתה ה' שאמר כיוון על הברכה הראוי כגון ביין על היין לברך ואח"כ כשבאה לסיום אמר שהכל יצא בה"ג כיון שהפתיחה היתה בטוב וגם הסיום אין שקר כי שהכל שייך על הכל בה"ג יצא אבל באמת אם גם הפתיחה בברוך אתה כיוון לברכת שהכל דגם הפתיחה לא היה מענין הברכה הראוי בה"ג אפשר דלא יצא והא דנקט לקמן במתנית' באמת רק נקט סוף הברכה ולא אמר תחילת הברכה רק שאמר שהכל נהי' בדברו משמע שהטעות היה רק בסוף הברכה וצ"ע:

ובעיוני בדבר הזה אמרתי להביא ראיה לשיטת הרמב"ם שנקט לקח כוס של שכר וכו' וכן אם היה לפניו פירות הארץ והתחיל בברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו הואיל ולא היה בעיקר ברכה טעות ולכאורה אמינא אנא ראיה להרמב"ם ככה משמע להדיא לקמן במתנית' בפרק כיצד מברכין דף מ' ע"א דנקט ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא והקשה הגמרא שם פשיטא ושני שם רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לרב יהודה וכו' עיי'. ומדוע לא משני בפשיטות כלל וכלל מאי פשיטא איכא דילמא אשמעינן מתניתין אף שברוך אתה ה' מלך עולם אמר בכוונתו על פירות הארץ רק בסיום אומר פרי העץ ולא היה חתימה בטוב לא יצא ואשמעינן אפילו היה הפתיחה בשם ומלכות בטוב בלי טעות אדעתא דפירות ארץ אעפ"כ כיון דסיים בורא פרי העץ לא יצא וטובא קמ"ל אגב גררא דבתר חתימה אזלינן ולזה רק נקט ועל פירות הארץ בורא פרי העץ ולא מזכיר במתנית' תחילת הברכה כלל. אלא ע"כ דייק הרמב"ם בה"ג באמת יצא כיון דעיקר ברכה בשם ומלכות היה בטוב יצא וראיה להרמב"ם. אך עדיין נשאר להקשות על הגמרא פה כאשר הקשתי דילמא שם בברכת שהכל איירי שהפתיחה היה כהוגן ולכן יצא וצ"ע. ואפשר לומר כיון דמגמרא לקמן דמקשה פשיטא וגם רב נחמן ב"י דאמר לא נצרכה אלא לר"י מזה הגמרא ע"כ מוכח דסובר דמתנית' דנקט על פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא איירי דכל הברכה הוא שלא כהוגן דאל"כ יוכל בפשיטות לתרץ או דלא להקשות כלל פשיטא דאיירי דתחילת הברכה היה כהוגן ואשמעינן אעפ"כ בתר חתימה אזלינן כהנ"ל אלא ע"כ מדלא מתרץ בהכי ומקשה פשיטא מוכח דגמרא סובר כיון דנקט סתם במתנית' ע"כ איירי בגונא דכל הברכה הוא שלא כהוגן מרישא עד סיפא וא"כ ע"כ מתנית' בחדא מחת' איירי גם הסיפא דנקט ועל כולם אם אמר שהכל יצא איירי בה"ג שכל הברכה היה שלא כהוגן גם מתחילה ושפיר:

ובזה מתורץ לי מה שאני מתמה פה על הגמרא דמתחיל פשיטא היכא דקא נקט וכו' אם באמת פשיטא הוא למה צריך כלל להזכיר הלא בהדיא תנינא ועל כולם