ברוך מרדכי חלק א צ

פגעו בו ויגון ואנחה יסובבוהו ודרכי הצלח' ממנו נעדרים ואך רע עליו ישכון ובביתו אין כל ובזיעה אפו יאכל לחמו אז עניות מעבירו על דעת קונו ושוכח בה' הרחמים ועינו טח מלראות השמימה להבין בדעתו ובשכלו לחבב התורה ועבודה וענן החושך גם דרכי ה' יסתירו ממנו ועושה מה שלבו חפץ. אבל יבין הבן אדם קרוץ מחומר מה מועילו גם בזה השני דרכים לעמוד תוקף ולעלות במסילה אל דרך הקודש ולהסתכל תמיד כלפי מעלה ויזכה לקיים המצות והתורה ולהיות על ראשו נזר תפארה ביראת ה' הטהורה בכל עת ועונה אף אם יושיבהו ה' במחשכי החוסר ייחן בטח ושאנן וימתין על ישועת ה' להטיב לו באחריתו ויסיר שבט אפו ובכפלים ינחמו ערב ילין בכי ולבקר רנה קול צהלה ושמחה ויבין כי לא לנצח ישכח ה' את האדם ולא לעולם שבר על שבר ידבקו והכל יתהפך בגלגל החוזר שב ומהר מקים מעפר דל ולהרים מרום הרים. ובכן לא יסע האדם הנכאה מאהבתו העזה ממצותיו הישרים והטובים ויתן תקותו ובטחונו בה' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו. וגם למי אשר השעה מצליח וכל אשר עושה יצליח יחשוב אף אם עלה על גבהי ורום המעלות והגיע בהרי הצלחות עד ראש הגבעה אף משם יורידנו השם עד עומקי התהום ואבדון קשת גבורים חתו וכו' ובכן גם המתברך ברב טוב אל יתגאה ויעמוד על קו היראה תמיד וישא עין ויביט ויתענג משלחן ה' ולא ינתקו ממנו מוסרות האהבה עזה אל ה' ותורתו וידוע הצלחה מכונה בשם יום כי אז שמש זרח לו וצרות מכונה בשם לילה כי אז חושך בגבולו וז"ש רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה דייקא אם שהוא לו לילה עת מכאוב ודאגה תכיר במדת יום כי תקותו גדול כיום ועוד יזרח לו שמש הצלחה ואחר לילה יבוא יום ויסיר יגון ואנחה ולא יסגור ממנו מעין הברכה וישפיע ה' רב טובו עלי ראשו ואל יטרוד הרבה ואל ידאוב הרבה ויהי' לבו בטוח ונכון בה' ואל ישכח מלעבדו בלבב שלם ולהיות הולך תמים ומדת לילה ביום ובעת שהוא יום לו ופתוח לפניו ארובות השמים המשפיעים שפע וברכה בכל גבולו אל יבעט ואל יתגאה ויזכור עוד במדת לילה אחר יום יוכל לבוא לילה ויתהפך הגלגל ממעלה למטה וילך מטה מטה ותחת ברכה יגון ואנחה ואבירי לב יצעקו מכאב לב גלגל החוזר בקל ומהר ידבק שבר על שבר וכל הטוב בהרף עין יעבור וזה שאנו מתפללין כל יום כדי להזכיר תמיד במדות הללו ולהזהיר באלה ויהי' לנו לעינים למען להתענג בדשן נפשינו ויחזיק התורה ואמונה בלבנו זה הפירש גולל אור מפני חושך דייקא אף שהוא חושך גולל אור ויבוא אור וחושך מפני אור אף שהוא אור יבוא חושך אחר תוגה שמחה ואחר שמחה תוגה להבין ולהשכיל כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה בין יום ובין לילה בין בהצלחה ובין באנחה ה' צבאות שמו ועליו להשליך יהבינו והוא יעמוד בעדנו לעבוד אותו באמונה שלימה. ובזה בארתי לנכון יובן כל דברי רבא כי גם דקדקתי מלשון אלא אמר רבא משמע שחזר מכל התרוצים והא זה התירוץ משום לישנא מעליא עוד צריך לומר ולהנ"ל יש לומר כי מבואר באלשיך שלום מיקרי שיש שלום בין גוף לנשמה והיינו אם הבן אדם הולך בדרך היראה אז יש לו שלום בין גוף לנשמה עי' בפתיחה פה. והנה בזה שהקב"ה ברא האור וגם החושך בזה עושה שלום בין גוף לנשמה בלי לבעט אחר ההבל ולהיות אך ירא ה'. וזה כוונת הפסוק לדעתי עושה שלום דייקא בזה עושה שלום ובורא את הכל יען שבורא הכל האור וגם החושך הטוב והרע זה הוא השלום וכוונת הגמרא ברע בלחודא לא היה שלום תמיד רע בלי טוב אין הבן אדם יוכל לסבול והיה מעביר אותו על דעת קונו אבל יען שבורא הכל הרע וגם הטוב מזה יעמוד האדם על מכונו וגבולו בגבול יראת ה' הטהורה גם טוב לחוד לא היה טוב כי היה מבעט ורע לחודא ג"כ לא היה יוכל לעמוד. לכן בורא ה' הכל וזה יעשה השלום בין גוף ונשמה וז"ש רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ובחד לחודא להזכיר מדת לילה ביום עוד לא היה די אלא תרווייהו צריכא גם בלילה להזכיר שיבוא עוד יום והטוב ואז שפיר הפסוק עושה שלום ובורא הכל כהנ"ל מתורץ ולא צריך לאסיק ללישנא מעליא והבן. ובכן שפיר דמפרש רבא נמי תחילה להזכיר מדת יום בלילה כי רבא גם רוצה לתרץ מדוע נקט ובורא את הכל הו"ל למנקט ובורא רע ובכן לכן נקט הכל גם הרע גם הטוב כדי להזכיר מדת יום בלילה גם בעת רע עוד יוכל לבוא אחר הרע הטוב וזה ובורא הכל כאשר בארנו:

תוס' ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה עד הילכך נימרינהו לכולהו ותמה הצל"ח למה ציין התוס' על נימרינהו לכולהו הא בכל התוס' הזה לא מצינו שידבר מזה עיי'. ולע"ד נראה לפרש ולבאר ע"פ מה שראיתי בפרי מגדים באשל אברהם סי' מ"ז ס"ק ל' שכתב קשי' לי דרב יהודה דאמר ב"ה אהבה רבה פוטרתה לשיטתו דברכת התורה קצרה שאין חותמת בברוך ופוטרת אהבה רבה ברכת התורה שהיא נמי קצרה משא"כ המחבר דפוסק ואומר והערב משמע מדינא א"כ לכאורה זיכה שטרו לבי תרי דכל המשנה מארוכה לקצרה לא יצא ותירץ ומיהו י"ל אנן קי"ל אהבה רבה סמוכה הוי כמ"ש בסימן ס' ס"א דסמוכה הוה א"כ ארוכה מיקרי וכברכה אחד דמיא אבל בחדושי רשב"א משמע דאהבה רבה אין סמוכה ולפ"ז אין פוטרת לדידן. ובהיות כן זה שרוצה התוס' לבאר פה שר"י דקאמר שכבר נפטר באהבה רבה יש לומר לכאורה דוקא לר"י דסובר דכל ברכת התורה היא אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה. והוי קצרה כפרי מגדים הנ"ל ושפיר דיוצא בברכת אהבה רבה משא"כ אם פסקינן דנימרינהו לכולהו וא"כ גם והערב נא צריך לומר והו"א כאשר רוצה הפמ"ג אהבה רבה אינו מוציא דכל המשנה מארוכה לקצרה לא יצא לכן קאמר התוס' שכבר נפטר באהבה רבה עד הילכך נימרינהו לכולהו גם אם אמרינן דנאמר לכולהו ג"כ פוטר באהבה רבה ואמת הטעם היא דאהבה רבה הוי ברכה הסמוכה והבן עוד יש לומר דבר נאה והוא מחודד דיש לומר במסקנא ג"כ אם אמרינן דצריך לברך ג"כ והערב עכ"פ שייך גם להרשב"א דלא הוי סמוכה לחברתה לומר ברכת אהבה רבה פוטרת לכל הפחות ברכה אחת לעסוק בדברי תורה דזה ברכה בפני עצמה ושפיר פוטרת אבל יש לומר כל אלה דיוכל לפטור הוא ברכה אחת הזה והשאר צריך עוד לאמר (וכמו שמבואר סי' קל"ט ס"ט מי שקראו לתורה קודם ב"ה נפטר מברכה אשר בחר בנו אבל לעסוק וגם והערב צריך לומר) וא"כ יש לומר נמי לענין זה הברכה פוטר אהבה רבה אבל אמרתי התינח אם למסקנא דקי"ל דג' ברכות הן וגרסינן הערב בלא ו' א"כ שפיר יוכל לומר אהבה רבה פוטרת ברכה לעסוק בדברי תורה אבל אם גרסינן והערב בו' א"כ לא יוכל לפטור שום ברכה ברכת אשר קדשנו לעסוק מתחיל בברוך וסיים בברוך דגם והערב שייך לזה א"כ הוה ארוכה ולא יוכל לפטור באהבה רבה וגם זה הברכה אשר בחר בנו גם זה היא ארוכה דמתחיל בברוך וסיים בברוך אתה ה' נותן התורה וא"כ לא יוכל לפטור שום ברכה והאיך שייך למסקנא דיפטור וע"כ צריך לומר באמת ג' ברכות הם ולא גרסי והערב בוי"ו אלא הערב בלא וי"ו וא"כ שפיר יוכל לפטור לכל הפחות זה ברכה אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה:

והנה מבואר ברא"ש לר"ת שגורס והערב נא הוי רק ב' ברכות ולמי שגרס הערב נא הוי ג' ברכות וקאמר הרא"ש. ע"כ לר"ת צריך לגרוס אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו כי רק שני ברכות איכא משא"כ אם ג' ברכות המה אז שפיר הגירסא הילכך נימרינהו