ברוך מרדכי חלק א פט

נוצרי עדותיו גם שם שני פעמים אשרי. ולכאורה אמרתי ראיה לדברי כי לפי פירש התוס' שזה הוא חביבות שסיים במה דפתח קשה לי גמרא לעיל דף ד' ע"ב אמר רב אלעזר כל האומר תהלה לדור בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא והקשה הגמרא מ"ט משום דאית באלף בית וא"כ לפי פירש התוס' מדוע לא קאמר משום דאית למעליותא דזה המזמור פתח במה דסיים פתח בתהלה וסיים בתהלה והו"ל לומר משום דאית בי' תרתי ואף שהכנת מזון ופתח במה דסיים לא יוכל לתרץ כי גם הלל הגדול איכא פתיחה מעין סיומא פתח בהודו וסיים בהודו וגם איכא הכנת מזון אבל זאת יוכל לתרץ כי יש באלף בית וגם סיים במה דפתח ולאחר כתבי זאת מצאתי בפ"י שם בגמרא שהקשה כן] ולכאורה היה נראה לומר דבר נאה כי בלאוהכי עוד הקשתי על הגמרא שם דמתרץ דאית בי' תרתי הכנת מזון וגם באלף בית הא איכא עוד וגם איכא הכנת מזון אבל זאת יוכל לתרץ כי יש באלף בית וגם סיים במה דפתח ולאחר כתבי זאת מצאתי שם בפ"י שהקשה כן]:

ולאחר העיון אמרתי ראיה ברורה לתוס' כיון דקאמר פה שכל פרשה שהיא חביבה על דוד פתח באשרי וסיים באשרי ולדידי כאשר בארתי תרי פעמים אשרי חביב א"כ קשה מדוע לא פתח בתהלה לדוד באשרי וסיים באשרי מאחר שזה הפרשה הוא יקר מאוד דאמרה הוא בן עולם הבא אלא ע"כ ראיה דחביבת' הוא דפתח במה דסיים וזה שפיר ג"כ תהלה לדוד כן ובזה תבין תירץ של פ"י שתירץ דלכן לא אמר פה זה המעליותא משום דיש לומר זה גופא לכן פתח במה דסיים משום דחביבה וה"ט דחביבה זה הפרשה משום דיש בה תרתי הכנת מזון ואיתא באלף ובית ולפ"ז ראיה לתירוץ התוס' דזה הוא חביבות אם יתחיל וסיים בחדא וגם לדידי נראה מאחר דיש לתרץ ג"כ דחביבא הוא להזכיר תרי פעמים אשרי לכן באמת תקנו לנו אנשי כה"ג טרם תהלה לדוד לפתוח באשרי:

ע"ב אמר רב יוחנן משום וכו' כל התולה בזכות עצמו וכו' והקשה בספר נחלת יעקב הא רש"י מפרש פרשת ואתחנן אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חכם והקשה מגמרא פה משמע מר"י דע"כ אין לתלות לצדיקים בזכות עצמן וכו' ולע"ד נראה פי' אחר בדברי רש"י שהרי ידוע למה ביקש משה לבוא לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך אלא רוצה לקיים מצות אשר רק המה בארץ והנה כל בקשת משה היה רק לעשות מעשים טובים בארץ הקדושה וא"כ היה לתלות משה בקשתו ולומר שהוא רק מבקש עבור מעשים הטובים שיעשה בארץ ולא להנאתו הוא מבקש אלא רק עבור ה' אעפ"כ גם בזה לא היה מבקש והוא מבקש מה' כאלו נוגע רק להנאתו וכאשר הוא רק מתנת חנם לו דלא שייך מזה לקב"ה כלום כי אם תצדק מה תפעל לו זה אע"פ שיוכלו הצדיקים לתלות במעשיהם הטובים שהמה בדין יבקשו ויאמרו אנו רק מבקשין כל בקשתינו לעשות נחת רוח לה' אעפ"כ רק מבקשים מתנת חנם כאלו רק לתועלת עצמן ולא יעבדו בזה הקב"ה והבן. ועוד בארתי כי בפשיטות גם על מעשים הטובים אין לבקש שום זכות וגמול כי גם למעשיהם הטובים הקב"ה עוזרו כמבואר לולא הקב"ה עוזר אין אדם ניצול מיצר הרע וא"כ גם מעשה הטוב שאדם עושה הוא בעזרת האל יתברך ואיך יבקש שכר אבל אמרתי עדיין יוכל הבן אדם לבקש שכר עבור התחלה כי הבא לטהר מסייעים לו אבל הבן אדם צריך לפתוח וכו' והקב"ה עוזר לגמור וא"כ היה משה יוכל לבקש על התחלת המצוה אבל גם זה לא ביקש ואמר הקרא טעמו ונמוקו והיינו ואתחנן מתנת חנם רק מבקש ואע"פ שיש לתלות במעשיהם הטובים גם לזה לא מבקשים כי הקב"ה המסייע ואם תאמר דיבקשו עכ"פ על התחלת המצוה על זה אמר משה אתה החלות להראות וכו' דייקא גם ההתחלה שלך הוא וגם היית מסייע לכן רק מתנת חנם אני אבקש והבן:

מתנית' בשש אומרים וכו' עיין לעיל דף ב' שם בארתי השייך לזה והקשתי לתירץ עד דקאי בשחרית פרש מילי דשחרית הא יש בנתיים משנה הזאת עיין לעיל:

דף י"א רש"י ד"ה בשחר מברך וכו' כדאמר בברכות בירושלמי שבע ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך וצריך עיון על רש"י הנ"ל שמפרש דוקא פסוק הזה הלא בירושלמי עוד מן דאמר והוא ר' סימ' בשם רשב"ג על שם והגית בו יומם ולילה שתהיה העת יומם ולילה שוין ועוד נראה לדקדק על רש"י אם טעמא הוא מצד שבע ביום א"כ הו"ל ודאי לקרות ערבית עוד מבעוד יום אז הוה שבע ביום משא"כ אם קורין בלילה א"כ לא הוה שבע ביום אלא שבע ביום ובלילה ואפשר לדחוק ולומר יום ולילה נקרא יום כולה. לכן נראה לע"ד באמת זה המ"ד בירושלמי בזה מחולקין זה סובר כמבואר תוס' לעיל מבעוד יום הוא תפלת ערבית ועיקר הוא התפלה של ביהכ"נ לכן סובר על שבע ביום הללתיך דאז הוי ביום שבע אבל אידך המ"ד בירושלמי סובר בלילה צריך להתפלל ערבית וא"כ לא הוי שבע ביום לכן מפרש והגית בו יומם ולילה ונכון מאוד:

אך לפ"ז רש"י דמפרש לעיל במתנית' ריש מס' לפיכך חובה עלינו לקרות משתחשך א"כ ע"כ הו"ל לפרש כאידך מ"ד דטעמא הוא משום והגית בו אבל הנראה רש"י צדקו ובזה מתורץ קושית תוס' לעיל שהקשו על רש"י דקאמר וקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא הקשה התוס' הא צריך לברך בערבית שתים לפניה ושתים לאחריה. ולהנ"ל מאוד נעלה בודאי בזה הברכות יצא במה שהתפלל בביהכ"נ בעוד יום בערב. כי מבואר לרש"י דנקט מצד טעמא שבע ביום הללתיך ואז בודאי נכון להתפלל כל השבע ברכות בעוד יום ואי דצריך למיקרי ק"ש זה יצא בק"ש שעל מטתו אבל עיקר התפלה אין שייכות כלל לק"ש כמבואר בתשובת רשב"א וכיון שאנו נוהגין להתפלל מעריב עוד מבעוד יום בודאי על שם שבע ביום הללתיך לכן הביא רש"י שבע ביום ודוק היטב:

ע"ב גמרא אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום וכו' ודקדקתי בדברי רבא מדוע לא מפרש תחילה אמאי דקא מקשה הגמרא הלא כל הקושיא היא מדוע קאמרינן יוצר אור ובורא חושך ולא אמרינן לישנא מעליא ותו"ל לתרץ כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ללא צורך הוא ואם גם אגב גררא הביא הו"ל להביא באחרונה וכבר הקשה נמי ברבינו יונה וזה לשונו ויש שואלין למה צריך כלל לומר מדת יום בלילה הלא די כשיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה ועיי':

ובדרוש אגדה שלי אמרתי להבין חידות חכמינו והוא כמו שביאר הצל"ח דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד שכתב דוד רמזה ורצה להזכיר ולהזהיר המדוכה בעוני ויסורים שלא יהיה שוכח בה' וגם המקבל הטוב שלא יתגאה בטובו ולא יבעט בעשרו ועיין שם:

והן אמת פקח עיניך וראה כי יש שני דרכים מסוכנים אשר גורמים להרבות פשעים ולהניח דרך החיים ויראת שמים הראשון הוא אם זוכה הבן אדם לעושר וגדולה ויתענג מנופת צוף מתוק מגדי הארץ ופריו ורב טוב על כל גדותיו אז וישמן ישורן ויבעט מבעט מרוב כל ישכח את יוצרו ולא יזכר אל עליון וכובע ישועה אשר בראשו ישתקעו בטיט החומר ובמצולות התאות המגונות וכמאמר חכמינו אין ארי נוהם וכו' אלא מתוך קופה של בשר וזו היא חדא אשר בקל יפול הנופל הדרך השני אשר יסגור לב האדם מלהשכיל ביראת ה' אם פגעי הזמן