ברוך מרדכי חלק א פח

קושית הצדוקי ולע"ד לא הבנתי דשפיר מתורץ דע"כ פרשה למה רגשו גוים הוא פרשת גוג וא"כ שפיר דצריך לסמוך פרשת אבשלום לפרשת למה רגשו גוים וא"ת א"כ הו"ל להתחיל ספר תהלים במזמור לדוד בברחו מפני אבשלום ואז פרשת גוג ואז פרשת אשרי האיש והיה זה תחילה וגם מסמיך זה אינו דדוד רוצה להתחיל ספר תהלים באשרי דחביבי עלי דדוד ולכן צריך לסיים באשרי וצריך להתחיל אשרי האיש ג"כ מיד להביא למה רגשו גוים כדי לסיים באשרי ואז פרשת גוג ונכון כדי להסמיך ובזה מאוד יובן פירש רש"י שפירש הכי נמי הוה סופה להיות יפה פירש דסופה להיות דזה הפרשה למה רגשו גוים לפי דעת רש"י לעתיד על משיח לכן מפרש סופה להיות ודוק:

שוב ראיתי בצל"ח למה נסמכה פרשת אבשלום שהובא כן והא דלא הקדים פרשת דבברחו מפני אבשלום גם לפרשת גוג נלע"ד שרצה דוד שיהי' פתיחת ספר תהלים באשרי וסופו באשרי בפרשה זה וברוך שכונתי ובודאי לנכון הפירש בתירוץ הגמרא הנ"ל בלי פיקפק לפקפק:

גמרא ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה והקשה בצל"ח איך אמר דוד שירה על מפלתן הרי מפורש במס' מגילה דף י' ע"ב כשטבעו מצרים בים לא הניח הקב"ה למלאכים לומר שירה שאמר להם הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם רוצים לומר שירה וכתב הצל"ח וראיתי למהרש"א בח"א לעיל דאמרינן שלא אמר דוד הלול' עד שראה במפלתן של רשעים שכתב מכאן קשה למה שכתבו אחרונים בשם המדרש שאין אומרין הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקב"ה מע"י טובעים וכו' והרי כאן נאמר בהיפוך דוקא במפלתן אמר דוד שירה עכ"ל מהרש"א. והקשה בצל"ח ולא ידע איך נעלם ממאור עיני מהרש"א שהיא גמרא ערוכה מס' מגילה. ולע"ד משם לא קשה כי מבואר שם וא"ר יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מע"י טובעים בים, א"ר אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ומפרש רש"י כשנתחייבו כליה בימי המן היו אויביהם שמחו להן והנראה הקב"ה אינו משמח אבל הבן אדם שש והנה מלאכים שרוצים לשמח הקב"ה והקב"ה ע"כ אינו שש. א"כ ממילא המלאכים לא יוכלו לומר שירה אבל הבן אדם משיש וטוב לבן אדם אם נאבד הרשע שלא יקלקל חבירו. לכן לא הקשה ממגילה שם איירי במלאכי ה' אבל דוד שפיר יוכל לומר שירה לכן מקשה ממנהג דגם אנחנו לא אומרים שירה הלל ביום אחרון של פסח ודוק היטב:

ולאחר העיון אמרתי גם גוף הקושיא יוכל לתרץ דהנה ראינו ג"כ משה רבינו שר שירה לה' אז ישיר משה עת מפלתן של רשעים של מצרים וא"כ ראינו בעת הזה ע"כ יוכל לומר שירה אבל הדבר כן הוא לע"ד בשעת מפלתן בעת הזה ברגע שימות הרשע ונאבד מן העולם אז בודאי אל יאמרו שירה כי ברגע הזה צער לפני קב"ה וכמו דוגמא אל תרצה חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו אבל אם כבר מת הרשע ונאבד מן העולם ועבר שעתו אז שפיר יוכל לומר שירה שכבר איננו פה אתנו וזה פירש הגמרא ולא קרב זה אל זה כל הלילה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה היינו בעת הזה אשר היו טובעין בים אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים היינו עכשיו טובעים בעת הזה שטובעים איך יאמר שירה אבל לאחר כך שכבר נאבדו יוכל לומר שירה וזה ויושע ה' וכו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכבר היה מת ועבר מפלתן אשר עשה ה' במצרים אז ישיר משה את השירה הזאת:

ובזה נראה לע"ד כוונת דוד והגמרא פה שאמר ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה והנה הכוונה כך הוא שראה במפלתן וכבר עבר העת יתמו חטאים מן הארץ שכבר תמו ורשעים עוד אינם שכבר איננו וכבר נאבדו מן העולם אז ברכי נפשי את ה' הללויה דייקא אז יוכל לומר שירה לאחר שכבר נאבדו:

ובזה ניחא לי דקדוק אחד אשר דקדקתי בכל שאר שירות אמר ברכי נפשי מעיקרא דר במעי אמו אמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי תחילה ברכי נפשי אח"כ כל קרבי שמורה על בטן אמו יצא לאויר העולם וכו' ברכי נפשי פתח מ"ד בברכי נפשי יונק משדי אמו אמר ברכי נפשי ואל תשכחי כל גמוליו וכן הסתכל ביום המיתה התחיל ברכי נפשי ואז אמר תסתיר פניך. ולמה במפלתן של רשעים אמר תחילה יתמו חטאים ורשעים עוד אינם ואז אמר ברכי נפשי באחרונה. ולפי הנ"ל מאוד נעלה כי אם ככה היה אומר תחילה ברכי נפשי ואח"כ יתמו חטאים הייתי אומר דהוא אומר ברכי נפשי בשעת מפלתן ממש לכן החליף ואמר ככה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם אם כבר עברו ואיננו אז ברכי נפשי את ה' לאחר מפלתן אני אומר שירה ודוק היטב. ובזה ניחא לי ג"כ דברור' אמר' דאל יתפלל דיתמו והאיך אמר דוד שירה ולהנ"ל ניחא דוד רק אמר אם כבר עברו ואיננו ובזה ניחא לי גם לעיל דלא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים דייקא עד שראה היינו שכבר היה מפלתן ולא עד בכלל אלא לאחר שראה מפלתן אמר שירה. ולפי אלה יפה הקשו המהרש"א דוקא מהך מדרש ומנהג דגם היום אנו אין אומרין הלל ביום אחרון של פסח והרי כבר עבר מפלתן ואפשר לומר משום דמלאכים ביקשו אז לומר שירה בשעת מפלתן והקב"ה לח הניח להם כיון שנדחה אינו חוזר ונראה אבל אעפ"כ מנהגינו היום דאמרינן הלל ביום אחרון של פסח וזה מאוד נעלה כאשר בארנו שכבר עבר מפלתן יוכל לומר שירה. ועיין בתשובת חות יאיר סי' רכ"ה דפסק לאמר ביום ז' של פסח והחיות ובזה ניחא לי עוד קושיא אחד שהרגיש המהרש"א בסנהדרין פרק א' דיני ממונות שאיתא במדרש שביקשו מלאכי שרת לומר שירה בים אמר הקב"ה עדיין לא אמרו ישראל משמע שלא דחה אותם לגמרי מלומר שירה ואיתא בתשובת חות יאיר וכתב הרבה קהילות באשכנז נוהגים שלא לאמר האופן וחיות ישוררו בז' של פסח לפי' הגמרא מגילה שלא יאמרו מעשה ידי טבעו בים וכו'. וכתב בסוף דבריו לפי המבואר במדרש אמרו המלאכים שירה לאחר שאמרו ישראל וכיון למדרש הזה שאמר הקב"ה עדיין לא אמרו ישראל עיי'. ולכאורה דברי חות יאיר תמוהין כי אין לסמוך על מדרש אם המדרש חולק על הגמרא ולהנ"ל מאוד נעלה בגמרא רק קאמר בעת שראה מפלתן בשעת המפלה ממש בודאי אין לומר שירה ולכן שפיר המדרש שהקב"ה אמר לאחר שאמרו ישראל שירה אז יוכלו לומר גם המלאכים כי הישראל רק אמרו כשכבר ראו מצרים מת על שפת הים ואם כבר עבר אז יוכל לומר שירה ואז גם המלאכים יאמרו ולפ"ז שפיר פסק החות יאיר בז' של פסח דיאמרו החיות שהיום הכל עבר ויוכל לשמוח שעוד איננו ונכון לפסוק כן באבוד רשעים רנה, אם כבר עבר הזעם והחימה השמחה והשירה אינו מן התימה אלא הוא כהלכתה וכתקונה:

תוס' ד"ה כל פרשה שהיתה חביבה על דוד וכו' וא"ת מאי כל הפרשיות והא לא אשכחן שום פרשה אחרת שמתחלת באשרי ומסיימת באשרי ולע"ד נראה דכונת התנא שנקט כל פרשה שהיתה חביבה וכו' פתח וסיים באשרי היינו שיש בפרשה זאת שני פעמים אשרי וזה חביב עליו בפרשה אחת שני פעמים אשרי ולאו דוקא דקאי על פתיחה וסיומא ולפ"ז יש עוד שסיים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו וגם שם סוף פסוק הוא שסיים באשרי ופתח באשרי בסוף הפסוק ובראשו וגם אשרי תמימי דרך אשרי