ברוך מרדכי חלק א פז

מהם שיעשו כן וזה הוא הכוונה לך אמור להם בבקשה דייקא אנכי מבקש זאת ידעתי וגם ידעתי אתם בעצמכם לא תבקשם היום לא כסף ולא זהב כי די לכם במה שתצא בן חורין לעבוד את ה' כדי שלא יאמר אותו צדיק היינו אם אתם בעצמיכם תבקשו ותרדפו אחר ההון אז לא קיים רכוש גדול בהם כי אין להם מדות הסתפקות לכן אמור להם בבקשה מכם אני מבקש זאת מכם וא"כ לכם לעשות רצון ה' גם בזה ותשאלו ואף שאינו אתם מבקשים. וע"ז באמת השיבו והלוואי שנצא בעצמינו אנו אין מבקשין לא כסף ולא זהב כי הכל די לנו אלא רק שנצא בעצמינו וזה די לנו. וזה פירש הגמרא אחר כך וישאלו איכא דאמרי בע"כ דמצרים וא"ד בעל כרח' דישראל מ"ד בעל כרח' דישראל משום משוי ולע"ד זה הוא המשוי מאחר שכבר די להם במה שלהם וכבר יש להם מדות הסתפקות והנה המותרות למשא להם. ואדרבה לא היה מבקשים ממון רב כי מתירא עדיין לעונות הראשונים אשר בהם נפלו ומרוב שרירות לבם היו מבעטים בה' על כן באה השיעבוד. והנה כעת מבקשים לעבוד את ה' בלי שיתגרה בהם יצר הרע לכן לא היו מבקשים לרוב ממון ולרוב כסף כי מתירא מוישמן ישורון ויבעט ודי ובזה אמרתי לדרוש נוטריקן משום משו"י היינו לכן לא ביקשו רוב הממון משום "מה "שכתב "וישמן "ישורון וכו' היינו מזה הטעם לא רצו משום וישמן ישורון וכתיב בה ויבעט. או יש לומר משום משו"י "מרוב "שפע "וברכה "יבעטו והבן:

גמרא וינצלו את מצרים מלמד שעשו כמצודה שאין בה דגן ופירש"י מכל ממונם וכבר תמה הצל"ח מהיכא בא ביזוי הים דהיה רב יותר מביזוי מצרים ולע"ד נראה לפרש ע"פ מה ששמעתי מפי אאמ"ו הרב הגאון הגדול קדוש עליון מוה' מאיר זצוק"ל לפרש פסוקי תהלים ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם דהנה מבואר בסאסה בשלחה תריבנו אם יש לאומה שום זכות עוד. אז אין נפרעין ממנה. והנה בודאי עשה פרעה חסד עם ישראל בשנת הרעבון שכלכלו אותם גם פרעה [גם שרים] גם אנשי מצרים כלכלו לבני ישראל אבל כבר נתמלא במה שעבדו בהם עבודה רבה ובכן כיון שנתמלא מיד בא עת הגאולה והנה בשעה שאמר הקב"ה למשה שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב עדיין יש לפחוד שיהיה לאנשי מצרים זכות מחדש שיתנו להם הלואה והלואה הוא חד מגמילת חסדים טובים וכיון דיהיה להם זכות מחדש עדיין לא יוכל לפרוע מנהון ומעכב עדיין לצאת וזה שאמרו והלואי שנצא בעצמינו דייקא המה פחדו פחד אם ישאלו ממצרים יהיה למצרים זכות מחדש ויתעכבו גאולתם ולכן ביקשו והלואי שנצא בעצמינו אבל זה ליתא כי באמת אין להם שום זכות מזה הלואה כי לא ברצון הטוב נתנו רק מחמת מורא ופחד כי אמרו כולנו מתים ובכן אין להם שום זכות מזה וזה פירש הפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל דייקא שיהי' נכשלים בזה הלואה. כי עדיין יהיה למצרים זכות הלואה זו בכסף וזהב לזה אמר שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם דייקא רק מחמת פחד היה משאילם ואין להם שום זכות. כי בעל כרח' היה עכ"ל הטהור וחן חן לנשמתו:

ואנכי בארתי בזה הסמיכות פה בגמרא רב אמר וישאלו בעל כרח' השאיל' א"ד בעל כרח' דמצרים וא"ד בעל כרח' דישראל. ולהנ"ל ככה יובן א"ד בע"כ דמצרים דהמה באמת מצד רצונם הטוב לא היה נותנים אלא רק מחמת פחד ובהלה ובע"כ היה, וא"כ אם המצרים היה נותנים בעל כרח' אז בישראל לא היה בע"כ דלא היה צריכים להתירא דיהי' למצרים זכות מחדש כי בע"כ היה ובע"כ אין שום זכות אבל אם לא היה בע"כ דמצרים והמצרים נתנו בלב שלם אז היה בע"כ דישראל דהמה לא יבקשו כלל וכלל למען לא יהיה נחשב לחסד למצרים ולא רצו בזה ולא ביקשו וא"כ אם ינתן לי דבר שאינו מבקש ושאינו צורך לי עדיין ליכא חסד והיינו א"ד בע"כ דישראל אם לא היה בע"כ דמצרים אז היה בע"כ דישראל והבן. ואז שפיר קאמר רב וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן דייקא דקאמר דקאי על הזכות שהישראל היה מנצל מצרים מכל הזכות אשר היה להם ולא נשאר להם זכות אף בהלואה זה כי היה בעל כרח' או במצרים או בישראל לכן מיד פירש רב ואמר וינצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגן בלי שום זכות הושארו והבן:

עוד פרשתי שלא יאמר אותו צדיק היינו אברהם יאמר רק ועבדום וענו קיים אבל ד' מאות שנה לא קיים כי קשוי השיעבוד היה משלים וא"כ בדין הוא דלא קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כי זה רק הקב"ה מבטיח אם יעבדו כל הזמן והבן אז המשל שדומה לנמשל וקצרתי ודי למבין:

מתנית' מאימתי קורין את שמע בשחרית שכן דרך בני מלכים לעמוד וראיתי בתוי"ט שכתב הרב וכן כתב הרמב"ם שכן הלכה ואע"ג בסוף פרק י"ד וריש פרק י"ח דשבת פסקו דלא כמ"ד כל בני ישראל בני מלכים הם ועיי' ולע"ד הא כבר בארתי לעיל ע"פ גמרא תענית דאמר שם שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי וא"כ גם מלכים דהוצרך לרבים כרבים דמי ותולין זמן ק"ש בהו דרבים נינהו, ואף דבני ישראל לאו בני מנכים הם והבן. תוס' ד"ה כל הסומך גאולה לתפלה וא"ת והלא כל העולם סומכין גאולה לתפלה ומאי רבותא דרב ברונא והקשתי על התוס' מדוע ציין על כל הסומך הו"ל לציין דלא פסק חוכא וכן הקשה בספר סמיכת חכמים בשם רצוף האהבה וגם הקשה מדוע לא מקשה למה נקט זימנא חדא סמך דמשמע תו לא. והנראה לע"ד דכוונת התוס' בקושיא כיון דכבר העיד משום קהל קדישא כל הסומך גאולה וכו' אינו ניזוק כל היום כולו א"כ מאי רבותא במצוה הזו הא מתן שכרה בצידה, וא"כ לעולם אימ' לך דלא שמח במצוה אלא משום דבטוח דבאותו יום אינו ניזוק לכן שמח בה':

ואפשר זה אולי כוונת התוס' כל הסומך גאולה וכו' וא"ת והלא כל העולם סומכין גאולה לתפלה אם כן הדבר שבאותו יום אינו ניזוק א"כ לא רק רב ברונא אלא כל העולם יזהר במצוה הזה על זה תירץ התוס' ויש לומר דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ בה"ג אינו ניזוק כל היום כולו אבל אם מתפלל כדרך שאנו מתפללין וסומך גאולה לתפלה בה"ג לא נאמר דאינו ניזוק ואף שיש לו שכר סמיכת גאולה לתפלה ויעיי' בסמיכת חכמים שכתב ג"כ דוקא בה"ג אינו ניזוק והנה יש לומר דרב ברונא תמיד היה מתפלל כותיקין וסומך גאולה לתפלה כותיקין ועל זה לא שמח כלל כי מתן שכרה בצידה אבל פעם אחת יש לומר דאיחר עצמו מאיזה סיבה מלקרות ק"ש כותיקין והיה מתפלל כדרך כל אדם במאוחר וסמך אז גאולה לתפלה אעפ"כ לא פסק חוכא מפומא כולי יומא דאז אינו מתן שכרה בצידה דאינו ניזוק אעפ"כ שש ושמח במצוה עצמה וזה בכונה דאדם גדול היה ושמח במצות דייקא רק משמח במצות ולא במתן שכרם ונכון:

דף י אמר לי' האי צדוקי לרבי אבוהו וכו' למה נסמכה וכו' אנו דורשין סמוכין לא קשיא לו דאמר ר' יוחנן סמוכין מן התורה מנין וכו' למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג מגוג וכו' אלא הכי כמי הוה והקשה בספר סמיכת חכמים דעדיין לא נתרץ