ברוך מרדכי חלק א פו

זבחים דף כ"ז ע"ב וממאי דרב"ע דילמא רבנן, וכדי להרחיק ותירץ הגמרא א"כ מאי אלא עד חצות ובהיות כן קשה הרמב"ם דנקט בלשונו אלא עד חצות הא להרמב"ם כל טעמא הוא משום הרחקה וצ"ע וכאשר פירש רש"י אלא עד חצות א"כ מאי אלא דהו"ל למיתני בכולהו ונאכל עד חצות יש ליישב והבן. גמרא דבר נא באזני העם אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק וכו' והנה רש"י בתורה פרשה י"א לסדר בא מפרש ככה דבר נא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהיר אותם על כך שלא יאמר אותו צדיק וכו' עיי' רש"י משני מלשון הגמרא. ובדרוש לשבת הגדול אמרתי לפרש גמרא ורש"י הנ"ל למוסר השכל למען יבין קטן כגדול מה פעל אל:

והנה פה הקושיא מפורסמי' וכי שייך שהקב"ה מתירא מאברהם אבינו ממ"נ אם זכאין אנחנו אזי בלי אברהם ינתן לנו ואם לא מה פעל לנו אבינו אם לא בא בדין לנו. והנראה כבר מבואר בבינה לעתים ובני ישראל פרו וישרצו וכו' כשהלכו למצרים נעדר מהם מצות הצדקה ויראה הטהורה על כן באת עליהם שיעבוד וגלות לצרף אותם להדריכם דרך ישרה ליראת ה' כל הימים וגם מזה הלואה יקח הבן אדם מוסר איך לעשות טוב עם חבירו ולגמול חסד חד עם אחרינא וידך תהיה לעני ואביון במתנה ובהלואה בסבר פנים יפות כי צריך כל אדם להיות לו פחד ומורא מעת אשר יוכל לבוא ימים שאינו של חפץ ויהי' מסובך ברע ויהי' לו שמחה אם יקבלו ממנו להושיע מצרות נפשו וראינו מפרעה אכזר גדול לישראל ואעפ"כ בא עת הבהלה עליו ועל כל מצרים אשר רק שמחו וששי שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ובשמחה נתן לישראל כי חשבו להציל נפשם במתן הללו כן אתם בני אדם השומעים לקול אלקים ותורתו אל תמנעו ידיכם מלהושיע עני ואביון ביתכם יהיה פתוח לרווחה ותעשו חסד וצדקה כי צריך להיות מורא על ראשיכם כי עוד יוכל לבוא ימים אשר תשמחו אם רק תוכלו להושיע ע"י ממון ויקדים הבן אדם טרם יחשיך השמש ויעריב וזה אפשר בכוונת רש"י דבר כא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה הזהירם אותם על כך דייקא הזהיר אותם להזהיר בכי ישראל על כך היינו על המדה הזאת לשאול מי שבא ומבקש וצריך לו ולאל ידך לעשות אל תמנע טוב מבעליו ולעשות חסד וצדקה בישראל תלמדם על המדה הזאת וכאשר בארתי פסוקי התורה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכבר מבואר אחרי הוא מופלג אחרי כן הוא מופלג ביותר ולדעתי מרמז ליום האחרון וכבר מבואר איש אשר יתן לכהן לו יהיה מה שיתן לכהן זה יהיה לו ולעצמו זה הוא אשר ילך עמו בעת פרידתו מהאי עלמא דשקרא לעלמא דקשוט. והנה מי שעושה צדקה וחסד גם בעת פרידתו יקח עמו עשירות אבל אי שרק גומל לגופו מתענג בתענוגים לשמוח לגוף ויקפוץ ידו מאחיו האביון ערום ישוב ביום האחרון רק עשיר עד יום האחרון כל ימי חייו וזה שאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה דייקא ע"י כן יצרפו לטוב בכל מילי דמיטב וילמדו אז לעשות צדקה וגמ"ח ואז אחרי כן יצאו ברכוש גדול דווקא כאשר בארנו דמרמז ליום האחרון אז יצא ברכוש גדול יצא עם רכוש גדול לעלמא דקשוט כי כל מעשיו וצדקותיו ילכו עמו וזה הוא עשירות גדול ליום האחרון אלקים יבין דרכה כי צפון לטוב חלקו וזה שכיון רש"י הזהירם על כך שיהי' גומלי חסדים שיהיה בהם מדה הזאת בעלי גומלי חסדים טובים שלא יאמר אותו הצדיק שלא מבקש רק צדקות ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם היינו שלא יהיה בהם רכוש גדול אחרי כן היינו ביום האחרון כעת כל זאת ילך לדרכו דרך קשוט ואמת ולא יקחו מאומה בידם אם אינם זהירים במדה הזאת לכן הזהיר אותם על כך. ולכן באת ההלואה למוסר לראות כי בא בא עת שכל אכזר ואכזר ישמח עוד אם יקח ממנו רכושו ויוכל להציל נפשו:

ובגמרא קצת מכוון בה"ג לך אמור להם לישראל בבקשה מכם דייקא אנכי אבקש מכם המדה הזאת של גומלי חסד כאשר ראיתם שמצרים נתנו בשמחה כן תלמדו גם אתם המדה הזאת והבן:

ובזה הבנתי לפרש כוונת תנא דבי אליהו שקאמר כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לגמול חסד זה עם זה וכי יבא זה הברית ליציאת מצרים שאלו המפרשים ולהנ"ל מאוד נעלה כשיצאו הרי הזהירם על מדה הזאת כאשר בארנו הזהירם על כך וכן קיימו וקבלו עליהם וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה ונכון:

עוד הפעם יש לי לפרש גמרא הנ"ל דהנה הקב"ה אמר שישאלו ולכאורה בזה אין קיום הבטחתו בשאלה לא שייך רכוש גדול כי הרכוש הוא מה שהוא שלו ולא צריך לשאול אבל אעפ"כ כן גזר הקב"ה ואלקים יבין דרכה לפי שעה הזה היה ככה צריך להיות בתורת שאלה ואעפ"כ לא מתירא הקב"ה מאותו צדיק אברהם שידבר ויהרהר על הש"י שלא קיים הבטחתו וזה דבר נא בבקשה שישאלו וזה יהיה להם לפי העת הזה די כי כל הבטחתו שילכו ברכוש גדול היה לאברהם ואליו דיבר ולכן שפיר אמר שלא יאמר אותו צדיק היינו בטוח אני שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו קיים וכו' ואח"כ יצא וכו' לא קיים צדיק כזה בודאי לא יאמר כן וטוב לו ג"כ ההלואה וא"כ שפיר דישאלו ובנוחת' והבן:

עוד נראה לפרש גמרא הנ"ל כי כל זמן שישראל היו במצרים טרם שיעבדו לפרעה היה נעדר מאתם מדות הסתפקות כמבואר בינה לעתים במאוד מאוד שהיה להם תאות ממון בלי אומר די. אבל לאחר שעבדו בהם עבודת הפרך אז באה להם מדות הסתפקות להסתפק במה שחונן ה' וענו ואמרו רק להוציא משיעבוד נפשם ולא ביקשו למותרות אלא לחפשיות ולהנות במתנת גורליהם, כי השיעבוד צרפו אותם ללמדם חוקי חיים. והנה זה שכתב ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה אז בטוח יהיה להם קץ וגבול ויהיה להם די במה שיש להם היינו לאחר השיעבוד הזאת בטוח יצרפו וילמדו תועים בינה להסתפק במה שה' נותן אם רב אם מעט אז בטוח יצא ברכוש גדול דייקא כל מה שיהיה להם יהיה רכוש גדול וכמאמר התנא פרקי אבות איזהו עשיר השמח בחלקו וישמחו מאוד בחלקיהם ויהיה להם ממילא עשירות גדול. ובזה בארתי כוונת בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שחישב את הקץ לעשות דייקא הקב"ה חישב לעשות קץ ולומר די כי עד עת אשר לא היה שיעבוד גלות בכל מה שהיה להם לא היה להם די לא היה ידעו לתת קץ וגבול כי לא שבע כסף אבל הקב"ה חישב את הקץ לעשות לעשות קץ וגבול לתאותם לכן אמר ידוע תדע ויצאו ברכוש גדול כאשר בארנו אז הכל די להם וזה פירש הגמרא אמר להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב דייקא הקב"ה הראה למשה איך היה לישראל מעלה גדולה והיא לתפארת וכעת לישראל מדות הסתפקות ולא משגיחים לרבות כסף וזהב יען שצריך לבקש מישראל שישאלו בבקשה לבקש מישראל שיעשו כן ולכאורה מי גבר לא ירוץ אחר הכסף ולא ירוץ לזהב ולהרבות כסף וזהב בודאי יעשה פסיעה גסה והכסף אינו עליו למשא ואעפ"כ צריך אתה זאת לבקש מהם בבקשה גמורה לולא זאת לא יקחו עמהם הכסף כי כבר עלה ישראל למדרגה נפלאה ורק לבם לשמים ולא לאסוף כסף וזהב בשתי ידים. ע"כ צריך בקשה לבקש