ברוך מרדכי חלק א פה

כן בתודה וכו' וא"כ ה"ה הכא ליכא למידק לכן מפרש התוס' שם נקט היינו לעיל בכולהו מתנית' עד חצות לבסוף משום דהוא דרבנן והוה כמילתא באנפ' נפשי' ולא בנתיים לערב משא"כ פה במתנית' הפסח אינו נאכל אלא עד חצות תני זאת בתוך ולא בסוף והבן פירש התוס' כי ככה:

ולע"ד בפשיטות יש לומר פה רק הדיוק דומיא מדנקט עד חצות עם אינו נאכל למנויו בהדדי הא לא הוה כסדר התורה כאשר בארתי ע"כ בא רק להורות מה התם דאורייתא אף הכא דאורייתא וטעמא דבא לפרש הרישא דנקט עד חצות ע"כ הוא דאורייתא מפני שאינו נאכל אלא למנויו וע"כ בני חבורה זריזין הם ולא שייך הרחקה ולא גזרו בהו וע"כ דאורייתא הוא דאינו נאכל אלא למנויו ודוק כי נכון הוא. ובהיות כן מתורץ קושית הרשב"א מדוע לא משני הגמרא בזבחים בפסח לא עבדו הרחקה ולע"ד באמת זה כוונת תירץ הגמרא מדנקט למנויו עם חצות בהדדי ע"כ דבא להראות דאינו נאכל עד חצות הוא דאוריית' ולא עבדו הרחקה וביותר טוב טעם תירוץ של הגמרא וזה נכלל בתוכו דה"ט דלא עבדו הרחקה בפסח משום דבני חבורה זריזין הם ולכן נקט דומיא וכוונת הגמרא מדלא נקט כסדר התורה ע"כ דדומיא כהנ"ל ודוק היטב ויעיי' רש"י בפסחים דף פ"ה ע"א סוף העמוד זריזין הן מפרש רש"י בני תורה זריזין הן שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא עיי' היטב וגם תוס' שם מפרש במידי דשייך בפסח אמרינן בני חבורה זריזין הן וזריזין יותר מן הכהנים ועיי' היטב. והנה כבר הבאתי הרשב"א שקאמר הא ברייתא אפי' מדרבנן קאמר מדלא קתני בברייתא ולמה אמרו חכמים עד חצות וכו' ומדאוקמ' פלוגתייהו כרב"ע ורבי עקיבא משמע לר"ע אפי' מדרבנן אכילתו עד שיעלה עמוד השחר ובהיות כן נראה לע"ד ע"פ רשב"א הנ"ל דע"כ ר"ע לא סבירא לי' הרחקה כלל כי בק"ש ג"כ לא סבירא לי' הרחקה כי גם ק"ש נקט בברייתא וע"כ צריך לומר דהוא לא סבר הרחקה כלל ולפ"ז לא הבנתי דברי רש"י במתנית' ריש ברכות דקא מפרש והקטר חלבים דקתני שכל דבר הנוהג בלילה וכו' וכן נמי תנן בפ"ש דמגילה דף כ"ב כל הלילה כשר לקצירת עומר ולהקטר חלבים עיי' ועיי' תוי"ט שמפרש דראיות רש"י דע"כ מדקתני מגילה וז"ל וכלומר בשום דוכתא לא אישתמט' למיתני עד חצות אלמא כיון דשם לא קתני עד חצות ע"כ אפי' מדרבנן לא עשו הרחקה דאל"כ הוה שם במגילה למיתני כמו הכא כדי להרחיק מן עבירה. אלא ע"כ בהקטר חלבים לא עשו הרחקה ולפי הנ"ל ע"כ מוכח דר"ע סובר דלא עשו הרחקה אפי' בק"ש ובהלל כהרשב"א הנ"ל וא"כ משם מתנית' מגילה ליכא שום ראיה דהא מתניתא מגילה אתיא כר"ע כמוכח בגמ' זה הכלל לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים דמצותה כל הלילה וע"כ כר"ע אתיא ור"ע סובר דלא עשו הרחקה כלל וא"כ שפיר נקט במתנית' מצותה כל הלילה אליבא דר"ע אבל פה אליבא דהחכמים בודאי יוכל לומר הקטר חלבים עשו סיג והרחקה:

ועל גוף קושית הרשב"א שהקשה דע"כ מוכח מר"ע דסובר דלא עבדו הרחקה כלל וקשה לפ"ז א"כ איך רוצה הגמרא בזבחים לומר דילמא מדרבנן הוא עיי' ולע"ד אפשר לומר כמי שרוצה התוי"ט לדחות דברי רש"י דליכא ראיה מדלא נקט במגילה ולמה אמרו עד חצות דדילמא מר"ג שמענו לרבנן דקאמרו הכי וכיון שסידר רבינו הקדוש דברי ר"ג בכאן שוב סמך על עדותו ולא הוצרך לפרש ולשנות דברי חכמים בהדיא וכן יש לומר נמי פה בהך בברייתא דסמך על מתנית' הנ"ל בברכות בדברי ר"ג שבכל מקום כן הוא דברי חכמים עד חצות ולא הוצרך למיתני בהדיא ומסולק הכל אך בהיות כן רש"י ממ"נ קשה אם יאמר זה התירוץ וע"כ יש לומר ר"ג נמי סובר הרחקה א"כ ע"כ מוכח דיש לומר רבינו הקדוש סומך על מתנית' ברכות וכדברי תוי"ט וליכא ראיה ממגילה דהקטר חלבים אינו עד חצות ואם תמ"ל דלא כתוי"ט אלא דאין דרך לסמוך וצריך בכל מקום לפרש ברייתא ומדלא פירש בהדיא במגילה ע"כ סובר שם הקטר חלבים כל הלילה בלי הרחקה אבל ע"כ גם דברי הרשב"א מוכח' היטב דע"כ ר"ע סובר דלא עשו אפי' מדרבנן הרחקה דאל"כ הוי לי' למיתני בהדיא דאין דרך לסמוך וכקיימא השתא וא"כ מוכח דע"כ ר"ע סובר דלא עבדו הרחקה ודוק ובכן בודאי הדין עם הרמב"ם דמפרש להדיא בהקטר חלבים נמי עבדו הרחקה והא דלא נקט שם הרחקה יש לומר משום דאתיא כר"ע אבל אנן קי"ל כהחכמים בזה דכל דבר עד חצות משום הרחקה ונכון. וכשאני לעצמי הקשתי מדוע לא מקשה הגמרא על ברייתא גופא מדוע לא קא חשב בברייתא הקטר חלבים וכו' ומדוע חשב ק"ש והלל וא"ת דלא חשב מה דכבר תניא במתנית' א"כ למה נקט ק"ש וע"כ צריך לומר עדיין כדעת רש"י בהקטר חלבים וכו' לא עשו סיג והרחקה וברייתא רק דומיא דק"ש חשוב בק"ש עשו סיג וגם בזה עשו סיג ובזה מתורץ קושית הצל"ח דהקשה מאי מקשה מברייתא דילמא ברייתא איירי בהני דלא עבדו הרחקה הא להנ"ל ע"כ מוכח דאיירי בהני דעבדו בהו הרחקה דאל"כ קשה למה לא נקט הקטר חלבים ולפי דעת רשב"א שהוכיח דברייתא איירי וסובר דלא עשו הרחקה כלל קשה למה לא נקט הקטר חלבים נמי כמו שנקט ק"ש וצ"ע ק"ש ערבית והלל וכו' והקשה בצל"ח מדוע לא מקשה נמי מהלל ואולי הלל לא קתני ומתרץ דקריאת הלל שייך לאכילת פסח ולראב"ע גם קריאת הלל עד חצות ולע"ד ראיה ברורה לראב"ע דסובר עד חצות ה"ה הלל כמי עד חצות דאל"כ קשה לי גמרא שם מגילה דבר זה שמצותה כל הלילה לאתויי מאי ומדוע לא משני הלל וע"כ מוכח הלל נמי תולה בפסח ורק עד חצות והנלע"ד לתרץ קושיתו מהלל כי על קושית רשב"א דאיך משמע מהך ברייתא דלא עבדו הרחקה כלל מדלא נקטו. נלע"ד לתרץ דלעולם עד חצות רק הרחקה ובאכילת פסח עשו הרחקה והא דלא נקט הכא ולמה אמרו חכמים עד חצות משום הלל דנקט פה ועל הלל באמת יש לומר דלא עבדו הרחקה כמבואר בהרמב"ם דעל אכילת מצה לא עבדו הרחקה ואף דעל אכילת פסחים עבדו הרחקה וכבר ביאר הצל"ח משום חביבה מצוה בשעתה רק באכילת פסחים דיבוא לידי נותר לידי איסור כרת שם עשו הרחקה ולגבי ק"ש דאית בהו קבלת עול מלכות שמים ובכן בודאי בהלל לא עשו הרחקה וראיה מהרמב"ם בהלכות קרבן פסח סוף פרק' שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה. ובאכילת מצה פסק הרמב"ם פרק י' מהלכות חמץ ומצה דאכילת מצה כל הלילה ובודאי גם אמירת הלל כל הלילה ולכן לא נקט פה הרחקה אבל באכילת פסחים יש לומר עבדו הרחקה ובהיות כן נראה לי לתרץ קושית אחרונים מדוע לא מקשה הגמרא נמי על ההלל ולע"ד יש לתרץ לכן לא נקט משום דעל אמירת הלל לא עבדו הרחקה ומתנית' רק חשב דעבדו הרחקה ומזה עדיין ראיה להרמב"ם ולשיטת התוס' בהקטר חלבים עבדו נמי הרחקה ובזה תירצתי לעיל במתנית' מדוע לא קא חשב קצירת עומר משום בקצ"ע לא עבדו הרחקה ובזה נסתר מה שרצה הצל"ח לתרץ מדוע שבק מצה בברייתא ותירץ דברייתא רק חשב הני דעבדו בהן הרחקה ולהנ"ל קשה א"כ מדוע חשב הלל אם במצה לא עבדו הרחקה פשיטא דגם בהלל לא עבדו הרחקה וצ"ע:

דקדקתי בדברי הרמב"ם בהלכות קרבן פסח פ"ח הלכה י"ד שנקט שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה הא מבואר גמרא