ברוך מרדכי חלק א פג

איך שייך ללמוד הא דרב אחא ב"ח על לישנא קמא דר"ש ב"י שם לא איירי כלל דיאמר ק"ש של לילה אחר עה"ש אלא בק"ש של לילה קודם עמוד השחר ובק"ש של יום לאחר עה"ש וא"כ איך שייך למיתני על ברייתא קמייתא הא דר"א ב"ח ומאוד צריך עיון:

ולהנ"ל מאוד נעלה כיון דהוא אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ולמה אמר דוקא בשעת הדחק אלא ע"כ דהוא רוצה לתרץ גם רשב"י קמייתא דגם זה אמת ויוכל להיות הלכה גם בקמייתא ושם איירי בלכתחילה ושלא בשעת הדחק אז דוקא ק"ש של לילה קודם עמוד השחר ופה בשעת הדחק אז ק"ש של לילה נמי לאחר עמוד השחר וא"כ מוכח גם מזה שהלכה כר' שמעון קמייתא מדקאמר דוקא בשעת הדחק משמע שלא בשעת הדחק לא וע"כ כר"ש דרוצה לומר פשט בדברי ר"ש מדוע פה יוצא בשל לילה ופה אינו יוצא בשל לילה וע"כ סבר כותי' הן לעיל והן פה מדקא מתרץ וא"כ גם לעיל מוכח דהלכה ודוק היטב:

שבתי וראיתי לענין פסק הלכה מבואר בהרמב"ם הקורא את שמע של ערבית קודם הנץ החמה לאחר שיעלה עה"ש לא יצא ידי חובתו אלא א"כ היה אנוס או שיכור או חולה וכיוצא בהן וכן מוכח באורח חיים סי' רל"ה ס"ק ד' הקורא את שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אלא א"כ היה אנוס (ובאונס כדי הוא ר"ש לסמוך עליו) ועיין בב"י שכתב בשם הרשב"א וז"ל ואפילו סמוך להנץ החמה ממש הואיל ואיכא אנשי דגנו אבל מי שעבר במזיד ונשתהה לא ואפי' בפושע נמי ואפילו תיכף לאחר ע"ה אסרו במעשה דר"ג דאמר לבניו אם לא עלה ע"ה חייבים וכו' הא אם עלה לא ואינהו ודאי משמע דלא היה שוגגין גמורין אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עני' משתה ועיי' ויעיי' טו"ז שהקשה איך שייך לומר על בניו של ר"ג דפושעים ועיי' דדחק בתרוצו והנלע"ד לתרץ קושית טו"ז הנ"ל כי עוד הקשתי לפי הנ"ל דאם היה אנוס בה"ג אף לאחר שעלה עמוד השחר מותר לקרות כן מוכח פה להדיא כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק:

ובהיות כן מאוד קשה לי דברי רש"י דף ט' בד"ה או דילמא רבנן כותיך סבירא לי' ומיהו היכא דאיתניס וע"כ סובר רש"י דמעשה דבניו של ר"ג הוי כאונס וא"כ קשה אם הוי כאונס מדוע אמר אם לא עלה עמוד השחר אף לאחר שעלה עמוד השחר רק הוא קודם הנץ החמה יצא ודוחק לומר לרש"י ר"ג מחולק לגמרי וסובר אף באונס אינו רשאי לאמר אחר ע"ה א"כ יהי' קשה הילכתא אהילכתא הלכה כר"ג ואמרינן הלכה כר"ש ב"י שאמר משום ר"ע אלא ע"כ באונס גם ר"ג מודה כריב"י בתרייתא וצריך עיון:

והנלע"ד ליישב כי באמת צריך לי עיון מה זה ששואלים את ר"ג אם חייבים לקרות ק"ש הלא בין כך וב"כ יוכל לאומרו כאמרו בגמרא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד והוי כקורא בתורה ומדוע לא יאמרו בלא שאלה אבל יש לומר המה שפיר שאלו אם יאמרו נמי השכיבנו אם רק הוא מצד דלא הפסיד אבל זמן שכיבה ליכא א"כ ליכא למימר השכיבנו כמוכח פה קודם הנץ החמה ובלבד שלא יאמר השכיבנו ולפ"ז שפיר דשואלים אם המה מחוייבים לומר ק"ש יאמרו נמי השכיבנו ולפ"ז שפיר יוכל רש"י לפרש לעולם דהוי כאונס ושפיר קאמר אם לא עלה עמוד השחר דוקא חייבים אתם לקרות וכוונתו דאז יאמרו נמי השכיבנו אבל לאחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ אף דאמת שיקרא אז ג"כ ק"ש של לילה אבל השכיבנו אעפ"כ לא יאמר כמוכח בגמרא. וא"כ שפיר דוקא קודם ע"ה והחילוק הוא בהשכיבנו:

אבל עדיין הרש"י אינו מיושב דרש"י מפרש פה ובלבד שלא יאמר השכיבנו הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד תחילת זמן שכיבה אלא סוף זמן שכיבה א"כ לרש"י גם קודם עמוד השחר לא יאמרו השכיבנו וא"כ עדיין הקושיא במקומה הו"ל לומר נמי אם עלה עמוד השחר שחייבים לקרות כיון דאיירי באונס וצ"ע. והן תוס' מפרש קודם שיעלה עמוד השחר בודאי יאמר השכיבנו ורק קאי אקודם הנץ החמה כיון שכבר עלה עמוד השחר לא שייך לומר השכיבנו ועיי' תוס' ד"ה ובלבד שלא יאמר השכיבנו:

ולפ"ז יש לי לתרץ קושית הטו"ז שהבאתי באמת יש לומר דלא היה מזידין רק שוגגין והא דאמר דוקא קודם עמוד השחר חייבין היינו שג"כ יוכל לומר השכיבנו ולאחר עה"ש לא אומרין השכיבנו וכבר בארתי דכל שאלה שלהם היה רק על השכיבנו אם נמי יאמרו מאחר דק"ש עם ברכותיה בלאו הכי יוכל לאומרה וכיון דר"ג אמר חייבין אתם לקרות ע"כ הכונה דרך חיוב ממש וע"כ דיאמרו נמי השכיבנו ודוק היטב. וראיה מאלה לשיטת התוס' דקודם עמוד השחר יאמרו השכיבנו ועל פירש רש"י צ"ע וכן באמת גם הרמב"ם פסק כתוס' דדוקא בה"ג אם אנוס לאחר עמוד השחר קודם הנץ לא יאמר השכיבנו כי ראיה ברורה כאשר בארתי לפירוש התוס' דקאי רק אלשון השני משום ר"ע בה"ג לא יאמר השכיבנו ודוק היטב:

ובזה יש ליישב הרמב"ם פרק א' הלכה ט' שפסק כהחכמים ודלא כר"ג כאשר הבאתי לעיל כמה פעמים ויש לומר החכמים רק אמרו לאחר חצות מפסיד השכיבנו ועל זה יש בידם להפסיד דרק דרבנן. ור"ג סובר ומודה הרחקה עד חצות רק הוא סובר בדיעבד גם לאחר חצות יאמר גם השכיבנו ובזה הלכה כר"ג ומיושב הרמב"ם וקצרתי. ופסק הלכה דיוכל לומר ק"ש של לילה ביום קודם הנץ החמה ע"י אונס ומותר לומר ג"כ בזמן הזה ק"ש של יום רק דצריך היכר בנתיים היינו או לחלק בין קודם הנץ לאחר הנץ או לחלק בין קודם שיכיר בין תכלת לכרתי כאחר שיכיר אבל בזמן אחד לאדם אחד אסור לצאת ידי ק"ש לשניהם אבל לשני בני אדם מותר וגם לאדם אחד בשני ימים מותר. ואמת זה קצת ספק אצלי אם לאדם אחד מותר היום לאמר ק"ש של לילה לאחר עמוד השחר ולמחר אם מותר לו לאמר ק"ש של שחרית בעת הזה אם כיון דהוא לאדם אחד מיקרי כשני קולות דסתרי או דילמא כיון דהוא יום אחרינא רשאי ורק באותו יום לא רשאי לעשות כן בשני קולות וספק הוא אצלי ועיין במנחת כהן במבוא השמש היטב וספק שלי לא נתברר שם. ואפשר לומר דהוא סיים ככה וזה בשני ב"א או בזמנ' מתחלפים היינו יוצא בשל יום ובשל לילה בהנך תרי מימרא דרשב"י אבל לא בזמן אחד ובאדם אחד משמע אבל באדם אחד בשני זמני' מותר ויש לומר הכוונה בשני זמנים כאשר הובא אלא אם כן קרא של ערבית מיד בעלות השחר ושל שחרית אחר שיגיע זמנה אבל עדיין ספק שלי נשאר קיים לאדם אחד היום יאמר ק"ש של ערבית לאחר עמוד השחר אם רשאי לו לאמר למחר ק"ש של שחרית מיד לאחר עמוד השחר אם לאו הוה לאדם אחד כתרי קולא דסתרי היום יעשה מזה הזמן לילה ולמחר יעשה יום וצ"ע:

(דף ט') גמרא מעשה שבאו בניו או דילמא רבנן כותי' סבירא לי' ועיי' רש"י ומיהו בהא פליג ארבי אליעזר דאלו ר' אליעזר ס"ל זמן עסק שכיבה אינו אלא עד אשמורה ראשונה ולרבנן עד חצות עיי' ולכאורה מאוד תמוה הלא מגמרא לעיל דף ד' ע"א וע"ב דהקשה הגמרא חכמים כמאן סבירא לי' אי כר' אליעזר לימר' כר' אליעזר ופירש רש"י שם דאמר עד סוף