ברוך מרדכי חלק א פב

לכרתי ועד שסיים יוכל להיות שיכיר ב"ת לכרתי סמוך לגמרי יוכל לומר ק"ש השני וא"כ הקושיא בחזקה דיוכל לומר יותר רבותא דאפי' לאחר שיעלה עמוד השחר יאמר ק"ש של ערבית ושנית דלאחר עמוד השחר יותר רבותא דיותר סמוכין זל"ז לגמרי ויוצא בחד של לילה וחד של יום:

ובהיות כן מתורץ קושית מהרש"א דהו"ל לתוס' פה לתרץ משום דרוצה לאשמעינן דקודם ע"ה לא יצא בשל שחרית זה אינו עולה יפה פה הא בה"ג אם בא לאשמעינן לאחר עמוד השחר תרתי אז איכא רבותא בכפלים רבותא דשל לילה לאחר עמוד השחר יוצא ורבותא דתרי סמוכין לגמרי אעפ"כ יוצא בחד של לילה וחד של יום משא"כ אם אשמעינן קודם לעלות השחר אז רק איכא חדא רבותא דאינו יוצא בשל יום קודם ע"ה אבל תרי סמוכין לא אשמעינן כי צריך להרחיק עד שיכיר ב"ת לכרתי לכן בודאי ביותר טוב לאשמעינן באידך גיסא דיוצא בשל לילה לאחר ע"ה ובזה נמי איכא רבותא דשני סמוכין לגמרי. משא"כ לקמן בברייתא דנקט בברייתא חדא קודם הנץ וחדא לאחר הנץ המה סמוכין לגמרי דשל לילה יוצא מעט קודם הנץ ושל יום מיד לאחר הנץ וא"כ גם בה"ג אשמעינן שני סמוכין לגמרי רק הקושיא דהו"ל לאשמעינן דשל שחר יוצא אף קודם הנץ על זה שפיר משני התוס' עכשיו נמי שפיר אשמעינן לאחר הנץ אינו יוצא בשל לילה מ"ש זה לאשמעינן מזה ושני סמוכין גם היום אשמעינן ודוק היטב כי טוב:

ובהיות כן זה שרוצה התוס' לעיל בפרושא שנקט מה שהוא שלא במקומה והאי דנקט לאחר עמוד השחר לאו דוקא מיד דהא צריך להמתין לכל הפחות עד שיכיר וכו' ולע"ד זה רוצה התוס' כי לכאורה יוכל לומר ולתרץ קושית התוס' בפשיט' ולא צריך לאסיק לתירוץ התו' כאשר הקשה המהרש"א דילמא רוצה לאשמעינן בשל יום. דזה אינו רבותא כל כך יותר טוב לאשמעינן בשל לילה יוצא אחר עמוד השחר דאז יוכל לאשמעינן תרי סמיכ' לגמרי דבה"ג דנקט לאחר שיעלה ע"ה ע"כ אינו סמוכין לגמרי דצריך להמתין עד שיכיר בית. וע"כ צריך לאסיק לתירוץ התוס' פה. וזה שרוצה התוס' בזה דנקט והאי דנקט לאחר ע"ה וכו' צריך להמתין עד שיכיר והבן כי טוב:

וכיון שבאנו בעה"י לדבר הזה אמרתי עוד ביותר להסביר דברי תוס'. כי לעיל בארתי דקושית התוס' פה בברייתא קמייתא אינו קשה דליתני רבותא יותר לאחר שיעלה ע"ה יוצא בשל לילה ותרצתי ואמרתי דזה כבר מוכח מאידך רשב"י בשם ר"ע דלכאורה יש לומר דהוה לי' למיתני בחדא ראשון זה הוא חזר היה מתני' ר"ע ולא רוצה למיתני דברי ר"ע בשם עצמו דזה דיוצא בשל לילה כבר אשמעינן משם ר"ע. ולהנ"ל יש לומר דהוא היה לאשמעינן דיצא בשני ק"ש סמוכין יותר לאחר ע"ה סמוכין הרבה זה סיים וזה מתחיל אבל קודם ע"ה ע"כ יש הפסק ביניהם עד שיכיר ב"ת זה היה קושית התוס' דע"כ המה רוצה לאשמעינן תרי דסמיכי קודם הנץ החמה ור"ע אשמעינן תרי דסמיכי קודם הנץ ולאחר הנץ והוא אשמעינן תרי דסמיכי אפי' קודם הנץ א"כ ביותר הו"ל לאשמעינן לאחר עמוד השחר אז סמיכ' לגמרי כהנ"ל ודוק היטב. וזה שרוצה התוס' במה שהביא וה"ה לאחר שעלה ע"ה צריך להמתין עד שיכיר ב"ת דלולא זה לא היה מקשה התוס' מידי כי יש לומר דהוא סמך על ר"פ ברייתא אחרינא שהובא בשם ר"ע שם נאמר בשל לילה יוצא לאחר עמוד השחר, וע"כ צריך להקשות קושית תוס' כאשר בארנו פה וזה דוקא אם צריך להמתין בין שיכיר לתכלת לכרתי ודוק היטב:

ובהיות כן בפשיטות לתרץ קושית מהרש"א הנ"ל כיון דכל עיקר הרבותא דאשמעינן פה הוא פעמים שאדם קורא שני פעמים סמוכים זה ראינו דהוא עיקר דרוצה לאשמעינן וא"כ שפיר מקשה התוס' הנ"ל לאשמעינן בה"ג וא"ת דרוצה לאשמעינן בשל יום אינו יוצא קודם ע"ה אם זה רוצה לאשמעינן למה נקט פעמים שאדם דעיקר רבותא דסמוכים רוצה לאשמעינן פה משא"כ לקמן שפיר תירץ התוס' כי גם באם נקט קודם הנץ ולאחר הנץ ג"כ רבותא דסמוכים ממש שמעינן ודוק היטב:

הנה המרדכי הובא הני כולה הילכתא נינהו בתרי לשונו דרשב"י דזמן ק"ש דלילה עד שיעלה עמוד השחר כר"ג וכלישנא קמא דרשב"י ומעה"ש עד הנץ החמה זמן ק"ש דלילה ודיום דלילה ע"י הדחק ודיום לכתחילה ואם קרא ק"ש דיום קודם ע"ה וק"ש דלילה לאחר ע"ה לא יצא. עיי' בביאור מרדכי שמפרש כן לכן הבין המרדכי ככה דלילה רק ע"י הדחק דבא ליישב הסתירה דרשב"י דברייתא קמייתא אמר דשל לילה קודם ע"ה משמע אבל אחר ע"ה לא כאשר באמת תירץ התוס' דלא דאל"כ הל"ל פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ אחר עה"ש אלא ע"כ דאחר עה"ש אינו קורא וע"כ דרשב"י קמייתא קאי לכתחילה או שלא בשעת הדחק ואידך דרשב"י מיירי בשעת הדחק עיי' היטב כן הסכים דזה כוונת המרדכי. ואמרתי בזה תבלין נאה מור ובשמים לדבריהם הקדושים בראיה ברורה. ואנכי מרדכי הקטן בחוט המשולש באתי להוסיף על דבריהם העמוקים דזה כוונת הגמרא דקאמר בסוף הענין כי אתיא ר' יצחק בר יוסף אמר הא דרב אחא ב"ח לאו בפירש איתמר אלא מכללא דהאי זוגא דרבנן וכו', אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ולכאורה מאוד תמוה למה אמר כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק הלא ר"ש ב"י נמי כדאי לסמוך עליו שלא בשעת הדחק הלא תנא הוא ומדוע לא סמכינן עליו כמו על רשב"ג:

ולהנ"ל מאוד נעלה דע"כ קשה כי זה שני הברייתא סותרין זה את זה כמבואר פה בביאור מרדכי בברייתא הראשונה תניא בשם ר"ש ב"י דקודם עמוד השחר יוצא בשל לילה משמע אבל לאחר עמוד השחר אינו יוצא בשל לילה ובברייתא אחרינא תניא אף לאחר עה"ש יוצא בשל לילה וע"כ צריך לתרץ כאשר מבואר במרדכי ברייתא תנינא איירי בשעת הדחק בה"ג יוצא קודם הנץ החמה בק"ש של לילה וא"כ בע"כ צריך לאסיק דזה דיוצא בשל לילה איירי בשעת הדחק וא"כ זה שהשיב ריב"ל להני זוג' דרבנן דאשתכרו וישנו ונרדמו עד לאחר עלות השחר ואמר להם כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דיוצא לאחר עמוד השחר בשל לילה ודוקא בשעת הדחק כי ריב"ל סובר דע"כ מוכח דר"ש רק אמר הדין בשעת הדחק דיוצא בשל לילה לאחר עמוד השחר דאל"כ יהיה סותר רשב"י עצמו וע"כ צריך לאסיק לזה ושפיר שאמר כדי הוא בשעת הדחק ודוק היטב וזה שפירש רש"י אבל שלא בשעת הדחק לא מה בעי רש"י בזה הא מפורש להדיא בגמרא דוקא בשעת הדחק ולהנ"ל ככה יובן דרש"י אשמעינן דר"ש גופא לא סובר כן שלא בשעת הדחק שם לא קאמר דינו ונכון:

ובהיות כן נראה לע"ד דבר נאה אשר מאוד קשה לע"ד הא הוא קאמר פה הא דרב אחא בר אונא אמר ריב"ל לאו בפירש אתמר אלא מכללא אתמר והנה הא מוכח מגמרא לעיל דקאמר ואיכא דמתני להא דר"א ב"ח אהא דתניא ר' שמעון אומר וע"כ משמע זה ר"א ב"ח רק פעם אחת מתנ' איכא דמתני על לישנא קמא ואיכא דמתני על לישנא בתרייתא וא"כ קשה לי' לדבריו שקאמר הא וכו' דריב"ל לא בפירוש איתמר אלא מכללא דהאי זוגא וא"כ האי זוגא איירי דנשתכר ונרדמו עד לאחר עמוד השחר וא"כ מהאי מכללא מוכח דהלכה כר' שמעון ב"י והיינו דיוצאין לאחר עמוד השחר בק"ש של לילה וא"כ היאך שייך אם מהך שמעינן הא דר"א ב"ח דהלכה