ברוך מרדכי חלק א פא

עמוד השחר שני פעמים ויוצא בו משום שחרית וערבית והיינו לאשמעינן רבותא דיוצאין אף לאחר עמוד השחר בשל לילה זה ע"כ מוכח מברייתא אידך דרשב"י שנקט פעמים שקורא ק"ש לאחר הנץ וקודם הנץ וא"כ משם מוכח לתרץ קושית התוס' השני שהקשה לעולם יממא והקשה התוס' ליתני שני פעמים קודם הנץ החמה והוה רבותא טפי דאפי' קודם הנץ הוה זמן ק"ש של שחרית על זה יש לתרץ זה כבר מוכח מרשב"י הראשון שנקט לאחר עמוד השחר יוצא בק"ש של שחרית וא"כ מהך תרתי תרווייהו מוכח ונקט שפיר בשגירת לשונו תמיד תרי ק"ש דסמיכ' קודם עמוד השחר ולאחר עמוד השחר וקודם הנץ ולאחר הנץ ודוק היטב:

אך קושית התוס' השני נראה לע"ד דנשאר על מקומה שהקשה בד"ה לעולם יממא ליתני רבותא קודם הנץ שני פעמים פה הקושיא נשגבה וגם עמדה כי פה אמר משום ר"ע ועל ר"ע קשה מדוע לא קמ"ל רבותא קודם דקודם הנץ החמה זמן דקריאת שמע של שחרית ור"ע לא שנו ברייתא דקודמ' בשלמא רשב"י סמך על ברייתא דלאחריו דגם זה תני בשם רשב"י משום ר"ע אבל ר"ע לא תני ברייתא ראשונה הו"ל לאשמעינן רבותא יותר ויש לומר בזה ליישב הרא"ש אשר הבאתי לעיל שהקשה כן במגן גבורים וגם בביאור מרדכי מדוע לא קא מתרץ נמי על קושיא השני של אידך ברייתא דהוי תרתי דסתרי אהדדי ורק על קושיא ראשונה של לשון הראשון רבים תמהו כן ולע"ד נראה כי לכאורה לית קושיא על ברייתא ראשונה כאשר הבאתי דרשב"י למד שני ברייתא זה אחר זה וא"כ מה שהניח בראשונה יובן בשניה ובשניה כבר מוכח דלאחר עמוד השחר יוכל לומר ק"ש של ערבית אלא דהרא"ש הקשה גם בברייתא הראשונה וכונתו יש לומר דלאשמעינן רבותא יותר דתרי פעמים יוצא בזמן אחד ולמה לומר ולחלק בין לאחר ע"ה ובין קודם ע"ה הא כיון דהוא לילה נמי לאחר ע"ה ותליא בשכיבה ובקימה א"כ לאשמעינן רבותא יותר אפי' לאחר ע"ה בזמן אחד יוכל לומר שני פעמים ק"ש של לילה ושל יום הא זה רבותא יותר בזמן אחד מאשר אמר דיוצא בשני זמנים מוגבלים לכן תירץ הרא"ש באמת בה"ג אינו הדין כן דדוקא הדין בזמן מוגבל ביניהם אבל בה"ג לא יוכל ללמוד סמוכים בה"ג לא שייך לומר כן דאינו מסתברא כיון שעושין אותו העת לילה בק"ש ש"ע שוב אינו יוכל לעשותה יום דהוי תרתי דסתרי ולפ"ז לא שייך להקשות על הרא"ש ולומר דעדיין יוכל ללמוד רבותא לאחר עמוד השחר אלא דאיך לחלק בין קודם שיכיר ל"ת וכו' הא לפי אשר בארנו זה אינו קושיא כלל כיון דגם זה הוא זמן מוגבל ביניהם בין קודם שיכיר לאחר שיכיר וזמן מוגבל ביניהם כבר אשמעינן בין קודם עמוד השחר לאחר עמוד השחר דא ודא אחת היא וע"כ אז רק הכוונה דאשמעינן רבותא יותר דאפי' לאחר עמוד השחר יוצא בשל מעריב זה כבר בארנו אינו קושיא לרשב"י דסמך על ברייתא אחרינא שם למד בהדיא דיוצא קודם הנץ בק"ש של ערבית. ונ"ל קושית הרא"ש היא לאשמעינן רבותא אפי' באינו זמן מוגבל נמי יוכל לומר שני ק"ש ולעשות לילה ואז יום על זה שפיר משני דהוי סתרי אהדדי ולא מסתבר לומר כן ודוק:

ובהיות כן באידך ברייתא דאמר משום ר"ע שם הקושיא באמת הוא לאשמעינן רבותא יותר אפי' קודם הנץ נמי יוכל לומר ק"ש של שחרית ואי דזה אשמעינן כבר מברייתא קמייתא הי' פה ר"ע ועל ר"ע קשה מדוע הוא לא קמ"ל אפי' בה"ג ולא יוכל לתרץ פה הרא"ש משום דהוי תרתי דסתרי דעדיין הקושיא הו"ל למנקט בה"ג בין קודם שיכיר לתכ' ובין לאחר שיכיר והוה תמן מוגבל ביניהם ואעפ"כ שפיר אשמעינן דגם קודם הנץ יוצא בשל ק"ש של שחרית ופה הקושיא דאשמעינן רבותא דקודם הנץ יוצא בשל שחרית ודוק היטב כי קצרתי ועל המעיין סמכתי כי יברר ויבחן הטוב:

ולקמן במתנית' וגמרא מאימתי קורין את שמע בשחרית דשם מתרץ הרא"ש כן דהוי תרתי דסתרי יש לומר כמו שבאמת אמר הביאור מרדכי דלקמן הקושיא דהו"ל למנקט קודם הנה"ח משום דלמיעבד כותיקין שפיר תי' הרא"ש דהוי תרתי דסתרי ושם לק"מ למיעבד כותיקין כשם שאין לאחרו עד אחר הנהח"מ משום סמיכת גאולה לתפלה בשעת הנהח"מ כן אין להקדים לקרות מיד אחר שיכיר בתכלת לכרתי דאז צריך להרחיק גאולה מתפלה קודם הנהח"מ דהתנא רוצה למנקט או קודם או לאחריו וזה לא שייך בה"ג עיי':

ולאחר העיון ראיתי כי אלה קשה להעמיד כן בדברי הרא"ש שהקשה בקושיא ראשונה רק דהו"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפי' לאחר ע"ה יוצא בשל מעריב ולאמת כאשר בארתי זה אינו קושיא דסמך על ברייתא שלאחריו ואפשר לומר בכוונת הרא"ש באמת דלית' תרווייהו אבל קשה להעמיד כן והמבין יבין וירחיב וה' הרחמים יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

ומה שנראה לע"ד לומר בפשיטות ליישב הרא"ש הנ"ל דיש לומר פה רשב"י שנקט ואמר פעמים שאדם קורא ק"ש וכו' ואחת לאחר שעלה עמוד השחר הוא מחולק על מתנית' וסובר דלא צריך להמתין כלל עד שיכיר ב"ת לכרתי אלא זה זמנה של ק"ש מיד כשיעלה עמוד השחר ואפי' לכתחילה והא דלא נקט לקמן בגמרא תוך שאר מ"ד כאשר הביא ר"מ אומר משיכיר וכו' יש לומר דהגמרא סמך על גמרא פה שכבר תנא אחת לאחר שיעלה עמוד השחר ומשמע מיד לאחר שעלה עמוד השחר הזמן. ולפ"ז שפיר כיון דמחולק וסובר דשחרית מיד מותר א"כ לא שייך לומר ולמיתנ' שתי פעמים דהוי תרתי דסתרי ולדידי' יוכל לקרות של שחרית קודם שיכיר וע"כ לא יוכל לנקוט דין שאינו של אמת לחלק בין קודם שיכיר לאחר שיכיר. ובפרט דיש לומר דרוצה לאשמעינן דבשל שחרית מותר מיד אפי' קודם שיכיר בין תכלת לכרתי דזה דין חדש הוא דמחולק על מתנית' לקמן משא"כ לקמן בברייתא אחרינא שם לא יוכל הרא"ש לתרץ מצד סתרי אהדדי דשם יש להקשות הו"ל לאשמעינן בגונא דלילה מותר קודם שיכיר בין חמור לערוד וביום לאחר שיכיר בין חמור לערוד וזה הברייתא הוא משמי' דר"ע ור"ע לשיטתו סובר בין חמור לערוד אז מותר לקרות ק"ש של שחרית וא"כ לר"ע שפיר דיוכל להקשות כן לכן לא מתרץ הרא"ש שם בה"ג ודוק היטב אבל זה ג"כ דחוק לומר דתנא דפה מחולק:

המהרש"א הקשה לפי מאי דתירץ התו' פה בד"ה לעולם יממא דלעולם קודם הנץ אלא משום דבעי לאשמעינן שאינו יוצא בשל לילה לאחר הנץ מדוע לא מתרץ התוס' לעיל נמי כן בד"ה לעולם לילה דהקשה דהו"ל למנקט יותר רבותא לאחר שיעלה עמוד השחר הו"ל לתרץ דרוצה לאשמעינן קודם שיעלה עמוד השחר אינו יוצא בשל יום ועיי':

והנלע"ד ליישב דיש לומר קושית התוס' לעיל בד"ה לעולם לילה היא. הוא בחזקה מאוד והקושיא היא דלאשמעינן אף לאחר שיעלה ע"ה יוצא בשל לילה תו יש להבין בקושית התוס' ולומר הנה באמת זאת רבותא היא וכאשר רוצה הרא"ש דאשמעינן דשני ק"ש סמוכין זה לזה עד שסיים בחד יאמר האחרינא ויוצא באחד בשל לילה ואחד של יום. וא"כ קושית התוס' היא פה גדולה דאם ינקוט אחת קודם שיעלה ע"ה ואחת לאחר שיעלה ע"ה אינו רבותא כל כך דשני ק"ש אינו סמוכין כי לאחר עמוד השחר מיד לא רשאי לאמר כי צריך להמתין עד שיכיר בין תכלת לכרתי וע"כ יש זמן מרובה בנתיים תחילה עמוד השחר ואח"כ עד שיכיר ב"ת לכרתי משא"כ אם היה נקט שני פעמים לאחר שיעלה עמוד השחר יוכל להיות סמוכים לגמרי זה קודם שיכיר ב"ת