ברוך מרדכי חלק א פ

מדנקט זמן מופלג ביניהם קודם שיכיר ב"ת לכרתי וע"כ משמע להדיא אבל לאחר שיכיר ב"ת לכרתי לא יוצא בשר לילה משום דהוה סתרי אהדדי וא"כ ממילא ידעינן לאחר שתנץ החמה בודאי לא אמרינן ק"ש של לילה דהוי סתרי אהדדי בודאי ואם משיכיר בין תכלת לכרתי שוב לא יצא בשל לילה מכ"ש לאחר שתנץ החמה דלא יצא ועדיין קושיא במקומה עומד ליתני ככה קודם הנץ החמה יוצא תרווייהו ולחלק בין שיכיר לתכלת לכרתי ודוקא יוצא בשל לילה קודם שיכיר ב"ת לכרתי וא"כ ממילא ידעינן לאחר שתנץ החמה דלא יוצא בשל לילה ואם קודם הנץ קרא של שחרית פשיטא דלא יוכל לקרות אז של לילה דכבר עשה יום ולא שייך לילה ועדיין הקושיא במקומה וצדיק מה פעל:

וגם על התוס' צריך עיון דהו"ל לפרש ולנקוט ככה לחלק בין קודם שיכיר לאחר שיכיר ב"ת לכרתי וממילא ידעינן נמי לאחר שתנץ החמה דע"כ לא יוצא בשל לילה. לכן נראה לע"ד יותר נכון ונראין דברי מגן גבורים מה שאמר סי' ז' שם דהוא תמה על הרא"ש מדוע מתרץ בסיפא בלישנא בתרא דרשב"י כתירוץ תוס' דאשמעינן דאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ ולמה לא מתרץ ג"כ דהוא בזמן אחר תרי קולי דסתרי וכתב והנראה לנו בזה באמת לכאורה צריך ביאור דהאיך שייך בזה תרתי דסתרי אהדדי הרי באמת הוא לילה וכו' וזמן ק"ש אינו תלוי ביום ולילה אלא בזמן שכיבה וקימה וא"כ אין כאן סתירה אמנם ביאור הדבר דהרי הרשב"א הקשה היאך קאמר לילה הוא הא לכל המצות שמצותן ביום מעה"ש יום מיקרי כדיליף במגילה אמנם ע"כ צריך לומר דלענין ק"ש כיון בשכיבה תליא מילתא וכל שעדיין שוכבין ממילא לילה מיקרי ומעתה שפיר הוה תרתי דסתרי דהאיך אפשר שיהיה קורא לילה משום דרובא גני בה"ש ונקרא של שחרית משום דרוב' קמו בה"ש דבלא זה מהנץ החמה ולהלן עיקר זמנה כמו בכל המצות וא"כ לא הוה כתרתי דסתרי אהדדי כלל דכיון דכל מצות מצותן ביום א"כ אין צריך לומר הטעם משום בזמן קימה הוא להיות סותר טעם קריאה של לילה משום זמן שכיבה משא"כ בשני פעמים לאחר עמוד השחר דע"כ צריכ' אנו לטעמא דרובא קמו בה"ש וכו' עיין היטב בדבריו היקרים:

ובהיות כן יש לי לומר א"כ שפיר קושית התוס' הוא אפי' בלא לחלק בין תכלת לכרתי הוה יוכל למנקוט ככה ובה"ג לא שייך תרתי דסתרי וא"כ ממילא גם לאחר הנץ החמה לא שייך תרתי דסתרי ושפיר קמ"ל דאינו יוצא בשל לילה ולא מטעמא דהוי תרתי דסתרי אלא כמו שביאר בעל ביאור מרדכי וכתירוץ הרמב"ן דמלכים אף ששוכבין במטתן אבל נעורים הם ודוק:

ובהיות כן לע"ד בפשיטות מתורץ קושית מהרש"א מדוע לא משני התוס' לעיל ג"כ דרוצה לאשמעינן רבותא דקודם עמוד השחר לא יוצא בשל יום זה פשיטא הוא כיון דר"נ אמר והלכה כר"ג ק"ש ערבית עד שיעלה עמוד השחר א"כ פשיטא דלא שייך דיהי' ק"ש של שחרית ג"כ בעת הזה דהוי אז תרי קולי דסתרי בזמן אחד ודוק היטב. הן בעל ביאור מרדכי משני בדרך הזה המרש"א אבל הוא מטעמא דליכא דקיימי באותו שעה כי אם מעוטא דמעוטא ולע"ד מטעם אחרינא דאז הוי כתרי קולי דסתרי וזה בודאי לא עבדינן ובכל ק"ש של לילה אין זמן מוגבל ביניהם והבן:

ושבתי וראיתי והשכלתי לומר דתוס' דמיאן בתירץ של הרא"ש ולא מתרץ דהוי תרתי דסתרי והרא"ש דמתרץ כן כל אחד לשיטתם אזיל דתוס' סובר דברייתא איירי לכתחילה כמשמע מתרוצו והתוס' רוצה לאוקמא דברייתא דיוצא בשל לילה ושל יום אחת קודם ע"ה ואחת לאחר ע"ה היינו אפילו לכתחילה וא"כ שפיר דהקשה התוס' ועיין בביאור מרדכי בד"ה ודע בס"ק ט"ו שכתב התוס' שמפרשים דלעולם לילה הוא כ"ש לענין שאר מצות שאין יוצא לכתחילה אז לפ"ז מיירי הברייתא מלכתחילה דאי דיעבד גם לענין ק"ש של לילה יוצא אחר עמוד השחר והנה גם בקושיא היה סובר התוס' דברייתא איירי לכתחילה וכיון דלכתחילה איירי שפיר מקשה התוס' ליתני אמר רבותא דפעמים שאדם יוצא שני פעמים וכוונת התוס' היא דהיה לו לחלק בין קודם שיכיר ב"ת לכרתי ובין לאחר שיכיר וכו'. כי לכתחילה צריך להמתין עד שיכיר ב"ת לכרתי בק"ש של שחרית ושפיר איכא גונא ויפה מקשה התוס' משא"כ הרא"ש סובר דברייתא איירי ע"כ דיעבד שכתב לפי מרוב אונס לא יוכל לקרות ואמר להדיא כל דיוקא דוקא דיעבד ושפיר תירץ הרא"ש דהוי תרתי דסתרי אהדדי ולא שייך לחלק בין היכא דמכיר ב"ת לכרתי ויהי' נקט בברייתא קודם הנץ לחלק בק"ש של שחרית יוצא לאחר שיכיר ב"ת לכרתי זה אינו הא בורכ' היא הא בק"ש של שחרית בדיעבד יוצא אפי' קודם שיכיר בין תכלת וכו' דכל אלה דצריך שיכיר היינו דוקא לכתחילה ואם הברייתא איירי רק דיעבד כאשר הקדים הרא"ש ע"כ לא שייך למיתני ולחלק בין היכא דיכיר ללא יכיר דק"ש של שחרית יוצא לאחר שיכיר ב"ת לכרתי הא הברייתא לא ינקוט הדין שאינו של אמת הא באמת הדין בק"ש של שחרית יוצא נמי אף היכא דלא מכיר ודוק:

שוב האיר ה' את עיני וראיתי בספר מנחת הכהן שמפרש מה שלא אמר רשב"י שפעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים אחר עלות השחר ויוצא בה של יום ושל לילה כגון שקרא של ערבית קודם שיבוא זמן קריאה של שליום וכוונתו על קודם שיכיר ב"ת. ושל שחרית אחר שהגיע זמנה הוא מפני שאם שהיה אומר כן היינו חושבים שאינו יוצאים בשל לילה אם קראה אחר שהגיע זמן ק"ש של שחרית אפילו אינו קורא של יום עד שאחר הנץ החמה וכן שאינו יוצא בשל יום קודם שיכיר ב"ת לכרתי אפי' לא יקרא אז ק"ש של לילה. לכן כתב רשב"י אלו הברייתא אחת משמי' דנפשי' ואחת משמי' דר"ע ומשמע מהן שיוצאים ידי חובת קריאה של יום ושל לילה לאחר שעלה עמוד השחר עד הנץ החמה וזה בשני בני אדם או בזמני' מתחלפים אבל לא בזמן אחד ובאדם אחד אלא אם כן קרא של ערבית מיד בעלות השחר ושל שחרית איחר זמנה עד שיגיע זמנה וכמו שכתבנו ועי' היטב:

ודבריו דברי טעם וסברא הם דהאיך שייך שילמדו דאדם יוצא שני פעמים אחת קודם שיכיר ואחת לאחר שיכיר ומשמע בק"ש של ערבית רק יוצא קודם שיכיר ב"ת הא זה ליתא בק"ש של ערבית יוצא גם לאחר שיכיר ב"ת אך לכאורה דבריו צריכים ביאור יותר הא עדיין הקושיא לכן לא תני בה"ג כי יוכל לטעות ולומר אף בק"ש של ערבית לחודא אם רוצה לומר אחר כך בר החמה ק"ש של ערבית ג"כ אינו רשאי ובאמת רשאי. הא אם בה"ג יוכל לטעות עוד ביותר יוכל לטעות עכשיו דנקט קודם עמוד השחר ויטעה לומר אבל לאחר עמוד השחר אפי' קודם שיכיר בין תכלת לכרתי לא רשאי לומר ק"ש של ערבית וע"כ צריך לומר דהוא סמך לכן נקט תרי ברייתא וא"כ מה שהניח פה אשמעינן באידך ברייתא וא"כ לאידך ברייתא מוכח להדיא לאחר עמוד השחר יוצא בשל מעריב ולפיכך לא נקט לדיוקא לאחר שיכיר ב"ת שחרית דאז הו"א בשל לילה בשום אופן לא רשאי לקרות לאחר שיכיר ב"ת לכרתי אף שלא יקרא ק"ש בעת ההיא ולא הוה תרתי דסתרי אעפ"כ אינו רשאי וזה בורכא הוא ושפיר דלא נקט ודוק היטב:

ובדבריו הטובים והישרים שקאמר לכן כתב רשב"י אלו שתי ברייתא דמשמע מהן שיוצאין ידי חובת קריאת של יום ושל לילה לאחר עמוד השחר אמרתי בפשיטות לתרץ קושית התוס' דהקשה תימא אם כן לימא יותר רבותא שפעמים יש אדם קורא ק"ש לאחר שיעלה