ברוך מרדכי חלק א עט

תליא מילתא ושפיר בזה השני דרכים יוצא בשל יום ובשל לילה:

ואפשר זה לכוון בכוונת התוס' אבל גבי ק"ש לא הואיל ואיכא אינשי דקיימא בה"ש וע"כ צריך לתלות רק בו וכיון דבו תליא מילתא לא יוכל בזמן אחד בשל לילה ושל יום לצאת ממ"נ כאשר בארנו וע"כ דוקא לחלק בין קודם עמוד השחר לאחר עמוד השחר ונכון וכן צריך לתרץ על קושית התוס' לקמן ד"ה לעולם יממ' הוא וכן יש לפרש בכוונת התוס' לקמן ואפשר לומר בשכבך ובקומך ככה הפירוש בשכבך דתליא בכל אדם בשכבו ובקומו היאך הוא יתנהג ובו קריא יומם ולילה:

שבתי וראיתי ג"כ בהרא"ש שהקשו קושית התוס' אך הרא"ש הקשה באופן אחר לע"ד הוא לא הקשה דליתני אדם יוצא שני פעמים לאחר עמוד השחר כאשר הקשה התוס' אלא הוא הקשה לאשמעינן רבותא טפי דיוצא בק"ש של ערבית אחר עמוד השחר ולא דילמוד דיוצא שני פעמים כי הרא"ש סבירא לי' מיד כשני קולות דסתרי אהדדי דמי המה אם בזמן אחד לאחר עמוד השחר יהי' רוצה בשל שחרית ושל ערבית ולכן הקשה תני באמת בשל שחרית יהי' יוצא לאחר מיכן ולא יאמר מיד של שחרית אלא רק לאחר הנץ החמה אלא דלתני רק זה חדא דיוצא בק"ש של ערבית לאחר עמוד השחר ותו לא מידי תני על זה מתרץ הרא"ש הן אמת הדבר דהוא לא רצה למיתני כן משום בה"ג לא יוכל למנקט כן דיאמר שני ק"ש סמוכין אהדדי דלאחר עמוד השחר שני ק"ש סמוכין לשם שחרית ולשם מעריב לא מסתבר רק של ערבית לבדה יכולה לקרות וא"כ רק לבדה היה יוכל למיתני ולכן ביותר רבותא לאשמעינן דשני ק"ש סמוכין אחת קודם ע"ה ואחת לאחר ע"ה דיוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה והבן בכוונת הרא"ש כן. אבל התוס' לא רצו בסברת הרא"ש הנ"ל דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי והקשה דליתני שני פעמים אחר עמוד השחר ולא מתרץ כן דהוי תרי קולא דסתרי והנלע"ד דתוס' סובר דעדיין איכא גונא דיוכל ללמוד דלאחר עמוד השחר יוצא בשני ק"ש אחת של לילה ואחת של יום והיינו כאשר ביאר התוס' בסוף דבריו והא דנקט לאחר שעלה עמוד השחר לאו דוקא מיד הוא דהא צריך להמתין לכל הפחות השעור' דמתנית' עד שיכיר בין תכלת ללבן והנה להנ"ל יש עדיין גונא לאחר עמוד השחר אחת קודם שיכיר בין תכלת לכרתי ואחת לאחר שיכיר בין תכלת לכרתי ויוצא בשל יום ובכה"ג לא הוה בזמן אחד דסתרי הא לא הוי בזמן אחד ולכן שפיר דהקשה התוס' ליתני שני פעמים וכו':

ובזה נראה לע"ד זה שסיים התוס' פה והא דנקט לאחר שעלה עמוד השחר לכאורה הא לא שייך פה. ולהנ"ל נעלה כי תוס' הקשה ומתרץ דלא שייך ק"ש של לילה לאחר עמוד השחר וע"כ מכח קושי' דיוק הזאת דאל"כ הו"ל למיתני לאחר עמוד השחר יוצא שני פעמים ולכאורה קשה למה צריך לכל אלה ולא מתרץ בפשיטות דהוי בזמן אחד תרי קולא דסתרי אהדדי לכן סיים התוס' והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו דוקא דצריך להמתין עד שיכיר בין תכלת לכרתי וא"כ קושית התוס' בחזקה דלא שייך בזמן אחד שני קולות דהוי כשני זמנים קודם שיכיר ולאחר שיכיר ושפיר דע"כ צריך לומר כאשר סיים דלאחר עמוד השחר לא שייך לקרות של לילה ודוק היטב. לאחר כתבי זאת מצאתי כן בצל"ח וברוך שכונתי:

ולפ"ז יהיה נצמח חילוק גדול בין תוס' לרא"ש וכמבואר להדיא להרא"ש בשל מעריב לחודא יוצא אף לאחר ע"ה ולתוס' לא יצא בשל מעריב לחודא נמי מאחר דאז זמן קימה היא כבר כאשר ביאר התוס' והרא"ש דמתרץ מצד תרי קולא סתרי ע"כ צריך לומר סובר באמת לאחר עמוד השחר מיד יוכל לקרות היינו ובדיעבד יוצא אף שלא המתין עד שיכיר בין תכלת לכרתי ומתניתן לקמן רק מלכתחילה איירי ותוס' לעיל סובר אף בדיעבד אינו יוצא אם קרא קודם שיכיר בין תכלת לכרתי ודוק:

שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בביאור מרדכי שמתמה על הרא"ש שהוא נקט בסיפא דהא דר"ע אמר קורא של שחרית לאחר הנץ החמה דוקא היינו היכא דלא אנוס וכוונתי לתרץ מדוע לא נקט אפי' קודם הנץ החמה דיוצא בשל שחרית נמי ולכן מפרש קודם הנץ דוקא באונס אבל לאחר הנץ אפי' שלא באונס והקשה עליו מדוע לא קמתרץ הרא"ש בסיפא כמו שמתרץ ברישא דהוי תרתי דסתרי אהדדי בזמן אחד ותירץ הב"מ משום דאכתי הוקשה לו דהו"ל לר"ע לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ קודם הנה"ח אחת קודם שיכיר בין תכלת לכרתי והוא בשל לילה ואחת לאחר שיכיר בין תכלת לכרתי והוא בשל יום ובה"ג לא הוה תרתי דסתרי אהדדי משא"כ ברישא מתרץ הרא"ש שפיר ולא קשה כהנ"ל דאכתי הו"ל לחלק בין שיכיר לתכלת לכרתי דאינו דקמ"ל דיצא בשל יום מיד אחר עה"ש אפי' קודם שיכיר בין תכלת לכרתי דהא דבעינן משיכיר היינו רק לכתחילה כמ"ש הרשב"א אבל הא דיוצא של יום אחר שיכיר ב"ת לכרתי הוי רבותא טפי מאחר הנץ החמה וא"כ שפיר דלא מתרץ כן עיי' והנה ראינו מדבריו אם בדיעבד יוצא בשל יום קודם שמכיר ב"ת לכרתי וא"כ י"ל תוס' סבר דאפילו בדיעבד לא יוצא ושוב יש לומר דתוס' סבר אם העיקר הוא דברייתא רוצה לאשמעינן דיצא בשל יום בדיעבד הא תוס' מפרש דזה הברייתא איירי לכתחילה כלל הדבר מצינו ראיה לדברינו בדברי התוס' לפרש כן ולתרץ סמיכת התוס' ודוק היטב:

וראיתי שוב ג"כ במגן גבורים סימן נ"ח ס"ק ו' שהובא כן בשם מנחת הכהן דבין תכלת לכרתי שיכיר ובין שאינו יכיר בזה לא שייך תרתי דסתרי אהדדי ופירש ג"כ דכוונת התוס' דמקשה הוא אף שהוא ב' קולות דסתרי אהדדי ע"כ כוונת התוס' היא דיהיה חלוק בין קודם שיכיר לתכלת ובין לאחר שיכיר ב"ת לכרתי וראיתי כי ישר הלכתו וברוך ה' שכונתי לדעת גדולים בין כך ובין כך בודאי כוונת התוס' שהביא סוף דבריו שם והא דיצא בשל יום היינו לאחר שיעור כאשר בארתי ודוק היטב:

שבתי וראיתי במגן גבורים שמפרש כוונת התוס' בד"ה לעולם שהקשו על אידך דרשב"י לימא שתי פעמים קודם הנץ החמה ותירצו משום דבא לאשמעינן דאינו יוצא בשל לילה לאחר הנץ והדבר יפלא דמהכ"ת לומר דיוצא בשל לילה אחר הנץ עד שיהי' צריך לאשמעינן בהדיא שאינו יוצא אמנם א"ש דלכאורה אין מקום לקושית התוס' בשתי הלשונות דרשב"י וכמ"ש הרא"ש דהא הוי תרתי דסתרי אהדדי אמנם ע"כ צריך לומר דעיקר הקושיא היא דליתני ב' פעמים קודם הנץ היינו א' קודם שיכיר בין תכלת ללבן ואחד לאחר שיכיר כמ"ש הרב מנחת כהן דאז איכא הפסק רב בנתיים וגם ללישנא קמא הקושיא הוא בכה"ג לע"ד שפיר תירצו דאשמעינן רבותא דאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ והו"א כקושית רמב"ן כיון דמלכים עוד ישנים אז הו"ל לקרות ק"ש של לילה לכך אשמעינן דוקא אחד קודם הנץ ואחד לאחר הנץ דאיכא זמן מוגבל ביניהם אבל לאחר הנץ דאיכא זמן מוגבל רק זמן א' לא יצא ולכך אינו יוצא בשל לילה אחר הנץ ובזה תירץ קושית מהרש"א עיי' היטב שם:

ולע"ד דבריו הקדושים צריכים עיון עדיין הקושיא במקומה דהו"ל למנקט אדם יוצא קודם הנץ שני פעמים בק"ש אחת קודם שיכיר וכו' של לילה ואחת לאחר שיכיר וכו' לשל יום, וא"כ ממילא ידעינן