ברוך מרדכי חלק א עח

א"כ מה ייתר לו אם ידליק בפנים כיון שהוא קיים מצות חנוכה והיה מדליק בודאי מדליק במקום העיקר המצוה אלא ע"כ דלא הדליק כלל אבל לזה אנו אין חושדין אותו שדלק מבפנים למה לי לעשות כזה כיון דמדליק בודאי מדליק כהלכתה וכמצותה אלא לזה אנו חוששין דהוא לא מדליק כלל:

אך לאחר העיון אמרתי להפך בזכותו ולומר מילתא בטעמא אם אמרינן מותר להשתמש לאורה אז חשדינן בה"ג כי אמרינן דלא הדליק במקום הרואה אלא מבפנים כי הוא צריך להשתמש בנר בביתו לכן הדליק מבפנים לצרכו ובכן חשדינן דלא עשה המצוה כהלכתה. ובזה יש לומר שפיר רב הונא ורבא לשיטתו דסבירא דמותר להשתמש לאורה א"כ שפיר דחשדינן בה"ג. אבל עדיין קשה לדינא אנן פסקינן דאסור להשתמש לאורה וגם פסקינן בביהכ"נ בשני פתחים לא חשדינן ובחנוכה בשני פתחים חיישינן ועדיין הקושיא וסתירה במקומה. וליישב גם אלה להלכות אמרתי לע"ד סברא אחרת והיא נכונה דהנה מבואר שבת כ"ג בנ"ח אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך ורב ירמיה אמר הרואה כר של חנוכה צריך לברך וכו' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת ועיי' תוס' סוכה מ"ו ד"ה הרואה נר וכו' בשאר מצות לא תקנו לברך לרואה רק לגבי נר חנוכה משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה לכן תקנו גם ברכה לרואה וכוונת התוס' שגם הוא יקיים המצוה לכל הפחות לברך על נס חנוכה והנה ראינו אף מי שלא מדליק ככל יוכל לקיים המצוה בברכותיה דמברך יום ראשון שהחיינו ולאחר זה שעשה נסים וכו'. ובהיות כן יש לי לומר סברא פה כיון דיוכל לברך ולקיים המצוה להודות לה' על הנס הזה אף אם לא מדליק חשדינן אותו דלא מדליק ואמרינן שהוא יאמר בראיה בעלמא סגי ויברך על הראיה ויקיים המצוה וחשדינן לי בכך דלא דלק כלל משא"כ לגבי תפלה שיחשוד אותו שלא הלך כלל לביהכ"נ לזה לא חשדינן אותו להוציא אותו לגמרי מחזקתו שלא קיים המצוה כלל ונכון. ולדינא נמי ניחא דאנן פסקינן הרואה מברך וכו'. ובזה נראה לי תבלין נאה לתרץ דקדוק אחד שדקדקתי על הגמרא שם שבת שנקט אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים ולעיל דף כ"א איתא נמי אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים וכו' אין מדליקין בחנוכה ולמה לא סמך תרי מימרא דרב הונא אהדדי בדיני חנוכה פה כאשר דרך הש"ס כמו שהובא שבת דף כ"ב אמר רב כהנא נר של חנוכה צריך להניח' וכו' ומיד סמך לזה ואמר רב כהנא וכו' הבור ריק דלא שייך פה אלא משום דגם זה מימרא דרב כהנא וצ"ע. למה לא סמך תרי מימרא דרב הונא אהדדי. ולהנ"ל מאוד נעלה דכל טעמא דרב הונא דחייש בשני פתחים הוא משום דאמרינן בנר חנוכה גם הרואה מברך ובכן חשדינן דלא ידליק ויאמר בראיה סגי. לכן הביא תחילה דברי ר' ירמיה הרואה מברך ומיד אח"כ סמך ואמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים דחיישינן כי שני מאמרים הללו שייכי אהדדי כיון דגם הרואה מברך ממילא איכא חשד כהנ"ל וע"כ לא שייכא תרי מימרא דרב הונא אהדדי כי צריך להקדים דברי ר' ירמיה ורב יהודה ואז להביא דברי רב הונא בחצר ודוק. ואין לומר דהו"ל רב הונא הראשון בפתילות ושמני' להביא אחר רב הונא בחצר שיש לה וכו' זה בשום אופן לא יוכל כי רב הונא קאי לעיל אמימרא כ"א על הגמרא פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת וסמך לזה צריך ללמוד רב הונא הראשון ודוק היטב:

ולאחר העיון אמרתי לחפש אחר האמת וראיתי כי הסברא אינה עולה כהוגן לקיום כי מבואר שם כ"ג אחר דאמר רב הונא דוק' בשני פתחים דצריך להדליק וכו' אמר שם ומנא תימרא דחיישינן לחשד דתנינא אמר רב שמעון בשביל ד' דברים וכו' ומפני החשד שלא יהיו עוברין ושבין אומרים שלא הניח פיאה בשדהו אלמא מהך דפיאה שהוא מקור הלימוד לחשד חשדינן אותו דיעקור כל מצות פיאה אלמא אף בה"ג חיישינן וצ"ע:

ובחדושי אמרתי להביא באלה הגמרא ראיה לחזק בית יוסף דמתרץ בחד תירוץ שאני נ"ח דאיכא הפסד ממון בה"ג חוששין לחשד דרוצה לוותר ממון משא"כ בביהכ"נ ואמרתי לכאורה דקדקתי על הגמרא שקאמר שם ומנא תימרא דחיישינן לחשדא ולכאורה למה זאת הלא סברא הוא והייתם נקיים וכו' ובודאי אסור להביא לידי חשד ולמה לומר ומנא תימרא:

אבל אמרתי דהגמרא רוצה להראות דוקא שם חיישינן לחשדא כמו בפיאה דשם איכא הפסד ממון וכתירוץ ב"י ובה"ג חוששין דלא הניח פיאה ומותר הממון. אבל היכא דליכא הפסד ממון לא חושדין ובאלה אז מתורץ מהך בביהכ"נ בב' פתחים דלא חושדין שם ליכא הפסד ממון וזה שרוצה הגמרא כדי לתרץ מהך דביהכ"נ דחושדין לכן הביא ומנא תימרא וע"כ מוכח מפיאה דחיישי' לחשד. ומשם רק היכא דאיכא הפסד ממון וממילא מתורץ מהך דביהכ"נ ונכון וראיה לשיטת ותירוץ ב"י השני ודוק:

אבל לאחר העיון אמרתי אעפ"כ ליישב סברתינו ולומר דלא חושדין אותו היכא דצריך לחשוד דלא יקיים כל המצוה כלל וכלל. וגם בפיאה יש לומר רק החשד שלא הניח הפיאה בשדהו לעניים דעלמא אלא מיד היה שם קרובי עני ונתן לזה העני. וזה נמי אינו רשאי לעשות והכוונה שלא הניח הפיאה בשדהו היינו כשיעור הנחה כדי שיוכלו לבוא עניים אבל לעולם מצות פיאה קיים אבל שלא כהלכתו ודוק היטב:

אבל באלה עדיין לא יהיה מוכח דאיכא פה דוקא הפסד ממון וויתיר ממון הא בין כך ובין כך נתן פיאה וא"כ ראינו דחוסדין אותו אף באין הפסד ממון. ויהי' זה נגד תירוץ ב"י השני אשר הבאתי. אבל הארכתי עוד דב"י תירץ שני תרוצים ופניתי לומר ממ"נ חד תירוץ עולה כהוגן לכן אמר זה השני תרוצים ובהדי דברינו פת המשכיל יבין אולי יוכל לומר כן ואין להאריך עוד אוה"נ כש"ת ומבקש הצלחתו החותם באהבה הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא והגליל יע"א:

תוס' ד"ה לעולם לילה הוא תימא א"כ לימא רבותא טפי שפעמים יש אדם קורא לאחר שיעלה עמוד השחר שני פעמים וכו' ותירץ תוס' לעולם לילה הוא בשאר מצות. אבל גבי ק"ש לא הואיל ואיכא אינשי דקיימ' בהאי שעתא לאו זמן שכיבה הוא ולע"ד דברי תוס' הללו מאוד צריכ' עיון הלא מפרש לכן לא יוצא בשל לילה משום דאיכא אינשי דקאי גנו בה"ש וצריך לומר כיון דאיכא עכ"פ אינשי דקאי קיימא בה"ש יוצא בשל שחרית א"כ נמי בק"ש של לילה יוצא כיון דאיכא אינשי דקאי גנו בה"ש וכן קשה לקמן על תוס' ד"ה לעולם יממא הוא דמתרץ הואיל ואיכא אינשי דקאי גני בה"ש וכו' א"כ קשה איך יוצא ידי ק"ש של לילה כיון דאיכא אינשי דקאי קיימא בה"ש וצ"ע ועיי' ברשב"א. והנלע"ד ליישב קושית התוס' דע"כ צריך לומר בו באותו אדם עצמו תליא מצות הק"ש היאך הוא מתנהג בשכבו ובקומו יש ב"א שקמו כבר בזמן הזה ובו תליא מילתא אם דרכו לשכוב תמיד בזמן הזה אז לילה מיקרי ואם דרכו לקום אז יום הוא:

ובהיות כן יש לומר דע"כ לאחר שיעלה עמוד השחר שני פעמים לא יוכל לצאת דממ"נ אם דרכו אז לשכוב אזי אינו יוצא בשל יום ואם דרכו לקום אזי אינו יוצא בשל לילה ורק קודם שיעלה עמוד השחר שפיר יוכל לומר אז דרכו עוד לשכוב ולכן יוצא בשל לילה ולאחר שעלה עמוד השחר אז דרכו לקום ובכן שפיר יוצא בשל יום דבו