ברוך מרדכי חלק א עז

ע"כ ליכא ביזוי מצוה לכן מפרש רש"י טעמא מפני הרואה שיהיה ניכר שהיא נר של מצוה וזה שייך נמי לאחר השיעור דאם ישתמש יסבור הרואה דמותר להשתמש לאורה ודוק. ובסוגיא דכבתה הארכתי עוד ואין כאן מקומו:

גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג. עיין לעיל דף ד' מה שבארתי שם לישב הרמב"ם דקשה דהוא לא פסק כן דהוא רק פסק בדיעבד יצא עד שיעלה עמוד השחר וכו' ולר"ג אפי' לכתחילה ולמה פסק הרמב"ם כנד ר"ג עיי':

ואגב סוגיא הזה אזכיר נמי בעה"י דברי ידידות במכתב בסוגיא הזה:

ברכות לרוב לידידי ורב חביבי קנה תורה וקנה שם טוב הנגיד המפורסם הרבני המשכיל צדיק אוהב צדקות כש"ת מוה' שמעון פשקס נ"י פאר והוד מתושבי סביבותי ראוואזד יע"א:

הנה למען כבודו באתי בקצירת אומר להשיב על מה שהקשה לפני סוגיא דכבתה בפי' רש"י ד"ה כבתה נר חנוכה וכו' הילכך צריך לכתחילה לעשות יפה דילמא פושע ולא מתקן לה והקשה מעלתו שלא מבין פי' רש"י הא כיון דצריך להדליק עוד הפעם בודאי לא יפשע במזיד אלא ידליק עוד כי אם לא היה רוצה לקיים מצות נר חנוכה למה היה מדליק כלל אלא ע"כ כיון דרוצה ולקיים המצוה איך שייך לשון שיפשע דהיינו דבמזיד לא ידליק בודאי יקיים המצוה וידליק עוד הפעם. הנה יפה כיון אהובי מעלתו נ"י לעורר באלה:

ובתחילה עלה בלבבי לאמר כאשר תרצתי קושית התוס' ד"ה מותר להשתמש לאורה למה כו' די' בכבתה זקוק לה. והנלע"ד כי מבואר בתשובת הרשב"א דכבתה זקוק לה תלוי באם הדלקה עושה מצוה או הנחה אם הדלקה עושה מצוה אז כבתה אין זקוק לה דכבר נעשה המצוה ואם הנחה עושה מצוה אז כל זמן השיעור הוא המצוה וצריך להדליק עוד הפעם. ולע"ד הייתי אומר דזה ג"כ תלוי אם הדלקה עושה מצוה אז מותר להשתמש לאורה. דכבר נעשה המצוה בהדלקה ולאחר הדלקה כבר נעשה עיקר המצוה ולכן מותר להשתמש לאורה משא"כ אם הנחה עושה המצוה אז כל זמן שהוא דולק בתוך השיעור הוא המצוה וא"כ בשעת המצוה אסור להשתמש לאורה:

ובהיות כן אני אומר אם אמרינן אסור להשתמש לאורה בודאי אל יפשע במזיד להדליק עוד הפעם כי אם אמרינן אסור להשתמש לאורה יודע הוא היטב דהנחה עושה מצוה וכיון דהנחה עושה מצוה אז בע"כ צריך להדליק כל זמן השיעור ובודאי ידליק עוד הפעם אבל אם אמרינן מותר להשתמש לאורה אז סובר דכבר נעשה המצוה בהדלקה ולכן מותר להשתמש לאורה ולכן יפשע ולא ידליק עוד כי יאמר די בהדלקה משום דהנחה עושה מצוה ולכן מפרש רבא מותר להשתמש לאורה וקאי על חול ליתן טעם ומתורץ קושית התוס' ונכון:

ובזה נעלה הרש"י שהזכרנו להבין דהוא לכן יפשע ולא ידליק במזיד כי הוא סובר מילתא בטעמא דרק הדלקה עושה מצוה וכבר נעשה מצוה בהדלקה מאחר דאמרינן מותר להשתמש לאורה ונכון:

שוב מצאתי בפ"י שכתב על פי' רש"י דיטעה דכבתה אין זקוק לה. ולהנ"ל כאשר בארתי יש להסביר הדבר לכן יטעו משום דמותר להשתמש לאורה יאמר דכבר נעשה המצוה בהדלקה ואין צריך להדליק עוד. אך לפ"ז קשה לי על רב חסדא היאך מוכח דסבר מותר להשתמש לאורה דילמא רק קסבר כבתה אין זקוק לה ובכן אסור בשבת להדליק ובחול מותר דסבר אסור להשתמש לאורה וכיון דאסור להשתמש לאורה ממילא לא יפשע דידע היטב דהנחה עושה מצוה וצריך עוד הפעם להדליק כי לא די בהדלקה לחודא וצ"ע לכן לאחר העיון אמרתי לפרש דברי הרש"י הנ"ל כי המעיין בדברי רש"י היטב יבין כי רש"י האריך הרבה בדברים שנקט הילכך צריך לכתחילה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה. למה זה הילכך צריך לכתחילה הו"ל רק לומר דילמא פשע ולא מתקן לה. ומדוע לא מפרש רש"י ככה על מותר להשתמש לאורה שם רק מפרש שמא יטה לצורך תשמיש. לכן נלע"ד בודאי אם רק הוא שמא ישכח הוא לתקן ויהיה שוגג גמור בה"ג בודאי לית לן בה כמבואר פ"י ועיי'. ורק החשש הוא דהוא יהיה מזיד ויעבור ולא יתקן והנה לכן מפרש רש"י באמת פה קרוב למזיד הוא אף שישכח אז מלתקן והן אמת בודאי על זה לא חיישינן דהוא יהיה מזיד ולא ידליק עוד הפעם כקושית מעלתו נ"י בודאי כיון שמדליק לשם מצוה בודאי ידליק עוד הפעם אבל העיקר החשש הוא דהוא ישכח מלתקן ואעפ"כ מזיד מיקרי משום דהוא פושע מתחילה שלא עשה הנ"ח יפה ולמה בתחילה היה מדליק מהני פתילות וכו' דהוא בטוח שלא יכבה וא"כ אף דאז בסוף שוגג יהיה וישכח מלהדליק מ"מ מיקרי מזיד ועונו בראשו מדלא עשה לכתחילה יפה. וזה שמפרש רש"י באריכות לשונו הטהור הילכך צריך לכתחילה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה היינו כוונת רש"י שישכח מלתקן ואעפ"כ מיקרי פשע. פשע יהיה לו מאחר שלא עשה לכתחילה יפה סוף סוף הוא הפושע כמזיד והבן מאוד נעלה. ובחדושי הארכתי הרבה בעה"י. ולקצר אני צריך ה' ימיו יאריך ויתענג בכל הטוב כאות נפש אוה"נ החותם באהבה הק' מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא והגליל יע"א:

בעה"י בימי חנוכה תר"ל לפ"ק פה אסאנפת יע"א. מי שעשה נסים לאבותינו הוא יעשה נסים ונפלאות לטובה אות לאהובי ידידי ורב חביבי הרב המופלג בהפלגת חכמים נעים ותמים מורג חרוץ בעל פיפיות מלא ברכות ותהלות כש"ת מוה' אהרן ווייס סג"ל נ"י מתושבי ק"ק שוראן יע"א קבלתי מכתבו היקר ושמחתי בשלומו ושלום תורתו אשר כבדוני במה שעלה לפניו לתרץ סתירת הב"י הלכות חנוכה שהקשה הב"י מהך דשני פתחים בחנוכה דחיישינן ובביהכ"נ לא חיישינן וכו'. וכתב מעלתו דלכאורה יש לדקדק על לשון הש"ס לענין מאי כתב דמחלפי' בהאי ולא מחלפי' בהאי הו"ל רק לתרץ בקיצור דחלפי בהאי וכו' וכתב דיש לחלק בסברא כי אמרינן דחיישינן לחשדא ולהוציא בר ישראל מחזקתו מחזקת כשרות שלו דוקא היכא דבזה חשד לא מוציאין אותו מכל חזקת כשרות שלו בזה המצוה דהיינו לחשוד אותו שלא קיים זה המצוה כלל זה לא חשדינן. אלא אנו חושדין שלא קיים כהוגן אבל לגמרי להוציא שלא קיים לא חושדין אותו ישראל כשירים הם והרי הם בחזקת הטוב. ובזה מחלק בשלמא בביהכ"נ אי חושדין אותו מוציאין אותו שלא עייל כלל זה לא אמרינן אבל בנ"ח הלא המצוה עיקר שיהיה על פתח ביתו בחצרו וחושדין אותו שלא דלק במקום המצוה אבל באמת בפנים היה מדליק וא"כ לא מוציאין אותו לגמרי ממצוה זו ובה"ג שייך חשד עכת"ד ביתר ביאור ואנכי קצרתי ומיושב קושית ב"י ולשון הגמרא. והנה אהובי סברא הזה אינ' מחזקת כשיעור לפע"ד הא כלל בידינו לא שבק התירא ואכל אסורא אם לא ירוויח. וא"כ בודאי מהיות טוב בודאי אינ' רע