ברוך מרדכי חלק א עו

אבל עוד צריך עיון דברי זה הרי יש עוד היכר לנ"ח ובפרט אם מדליק מפתח ביתו בחוץ ע"כ איכא הכירא דהוא כר חנוכה אבל אעפ"כ יש לומר כיון דמותר להשתמש לאורה וישתמש בו מתוך שימוש שוכח שהוא נר של חנוכה ויודע שהוא שמן שריפה ובקל יבוא שיטה וימהר הדלקתו ויש ליישב:

ובני הנחמד היקר לי הרבני המופלג וחרוץ בתורה כש"ת מוה' שלמה ליב פריד נ"י נתן מטעמים לדבר הזה והוא היה ג"כ מורה באצבע מלשון הטור תרע"ג שנקט כל השמנים והפתילות כשרים לה בין בחול בין בשבת ואף הפסולים לנר של שבת מפני שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה כשרים לה משמע להדיא מה"ט מהטור הנ"ל דוקא הני כשירים משום דפסלו משום שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה אבל שמן שריפה דרק אסור משום שמצוה לבערו חיישינן שמא יטה וג"כ בשבת חנוכה לנ"ח אסור ועל זה מתמה בני הנחמד נ"י הא הבית יוסף נקט דהטור פסק כרב ובגמרא משמע סתם מדברי רב כל הפתילות ושמנים אף שמן שריפה נמי מותר וכבר הקשתי לרב כאשר בארנו מדוע שמן שריפה מותר בשבת חנוכה. וביאר ע"פ דברי פה משום שאסור להשתמש לאורה גלל זה לא יבוא אפי' לידי הטיה זו משום שמצוה לבערו מאחר שהוא מרוחק מזה הנר ולא יבוא לקרב להסתכל בו והוי כאילו לא דולק כלל בביתו משא"כ אם מותר להשתמש לאורה אז גם שמן שריפה אסור כיון דמותר להשתמש יהי' קרוב לזה הנר חנוכה ובקל יטעה ויטה כדי שיבער מהר ובזה מתורץ קושית התוס' בע"כ צריך טעמא דמותר להשתמש לאורה כדי שיהא אסור להדליק בשמן שריפה בחול ובשבת אבל על הטור עדיין קשה הא הוא אמר דאסור להשתמש לאורה מדוע יהיה בשבת אסור בשמן שריפה הא הוא רחוק מזה כיון דלא ישתמש בו לא הסתכל בו ואיך חייש לשמא יטה וגם תירץ של פ"י שמתרץ בחול לכן אסור דמצות לאו ליהנות ניתנו ורשאי ישראל להדליק דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ונ"ח אסור בהנאה ואמר לפ"ז לרב הונא דמותר להשתמש לאורה אסור להדליק בחול בשמן שריפה עיי' ולהטור הנ"ל קשה הא הוא פירש דאסור להשתמש לאורה ואעפ"כ משמע מדבריו בשמן שריפה אסור להדליק בשבת חנוכה וקשה מדוע יהיה אסור ועל כל אלה היה מעורר אותי בני חביבי המשכיל מוה' שלמה ליב נ"י ויפה כיוון:

ואפשר לאחר העיון יש לומר כתירוץ פ"י דלכן אסור להדליק בשמן שריפה משום דאסור להביא לידי פסול או להפסידו וכיון דקי"ל מותר השמן שבנ"ח עושין לו מדורה אז בא לידי פסול והנה כבר כתב הגאון ר' ברוך פרענקל על זה דוקא אם אמרינן אסור להשתמש לאורה אז עושין לו מדורה אבל במותר להשתמש לא שייך תירוץ זה א"כ לכל הפחות לרב דסובר אסור להשתמש שפיר נעלה תירוץ זה דמביא לידי פסול וגם לטור שפיר שייך תירוץ זה ולרב הונא דסובר מותר להשתמש תירוץ ראשון של פ"י נעלה מאוד ולחומר המילתא ליישב את אלה דברתי עד הנה והנה דברי הרשב"א שהבאתי פה שע"כ איירי בשיעור מצומצם זה במחילת קדושת הרשב"א לא זכיתי להבין וקשה לפרש כן בדברי רב ובפרט דאי אפשר לצמצם כל כך ואדרבה מזה ראיה ברורה כשיטה דסובר גם לאחר השיעור אסור והוא שיטת המהרש"ל ובזה מבואר נמי דברי רש"י פה בסוגיא שמפרש אסור להשתמש לאורה כדי שיהיה ניכר שהוא נר של מצוה מדוע לא מפרש רש"י משום ביזוי מצוה:

והנלע"ד דהנה מבואר במחבר סי' תרע"ב לאחר שכבה השיעור מותר הנרות של חנוכה והובא בטו"ז בשם מהרש"ל שהמהרש"ל אוסר בעוד שהנר דולק מפני הרואה ומפרש הטו"ז דהרואה יחשב ויאמר דמותר להשתמש לאורה אף בתוך השיעור והנה אמרתי להביא ראיה לדברי מהרש"ל כל זמן שנר דולק אסור להשתמש לאורה אף לאחר השיעור ע"פ הגמרא פה אמר רב הונא פתילות וכו' שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת וכו' אמר רבא וכו' כבתה זקוק ומותר להשתמש. ור' זירא אמר רב מדליקין בהן בשבת ובחול קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. והנה קשה אף שאסור להשתמש לאורה ע"כ רק אסור בשיעור אבל לאחר השיעור מותר וא"כ עדיין איכא למיחש שמא יטה אחר השיעור אלא ע"כ מדויק היטב כל זמן שדולק אסור אף לאחר השיעור ושפיר מותר להדליק בשבת ויוכל ליתן בתוכו כמה שרוצה למהרש"ל דכל כמה שדולק אסור להשתמש בו. וביותר מרוח לנו השמעתא לדברי מהרש"ל וראיה ברורה לשיטת המהרש"ל דהנה תוס' הקשה על הא דאמר רבא מנ"ל וכו' ותירצו דמשמע להן מדנקט בין בחיל ובין בשבת וכו' ולרב ניחא דאם היה נקט סתם מדליקין הייתי אומר דוקא בחול אבל לא בשבת דמסתמא לא יחמור שום אדם לאסור להשתמש לאורה ועיי' והקשה המהרש"א א"כ רב חסדא למה לא נקט סתם מדליקין וגם לרב הונא קשה דנתן טעם דמותר להשתמש לאורה למה לו לומר הא מילתא דפשיטא הוא ועיי' והנראה לע"ד כוונת התו' דהא דקאמר דמסתמא לא יחמור שום אדם וכו' והייתי אומר דמותר להשתמש לאורה כיון התוס' לאחר שדלק השיעור ע"כ מותר להשתמש לאורה מדינא כיון דלית כאן מצוה] ובאמת מדין מותר ואסור רק מצד גזירה] והנה כיון דהייתי אומר דמותר לאחר השיעור להשתמש לאורה שפיר הייתי אומר דבשבת אין מדליקין אף שאסור להשתמש לאורה אבל לאחר השיעור ע"כ מותר כדברי מחבר תרע"ג וחיישינן אז לשמא יטה אם לא שדולק בצימצום כהרשב"א אבל רבא ע"כ רוצה לאשמעינן דסבר אסור להשתמש לאורה אף לאחר שדלק כבר השיעור ואמת יש טעם נכון כמו שפירש מהרש"ל מפני הרואה. ולדעתי בזה מדויק לשון התוס' דלכאורה דקדקתי אמאי נקט התוס' באריכות הו"ל לומר אבל בשבת אין מדליקין דהייתי אומר דמותר להשתמש לאורה ולמה להאריך ששום אדם לא יחמור וכו'. ולהנ"ל לזה כיון התוס' באמת זה ודאי ידעינן בשעת המצוה ותוך השיעור אסור להשתמש כמו שאמר רב לקמן אסיר להרצות מעות נגד כ"ח ולכאורה זה צ"ע על התוס' איך שייך שיטעה אם רב להדיא סובר דאסור ל"ל ולהנ"ל מאוד נעלה זה ידעינן בודאי דאסור בתוך השיעור כמו בעצי סוכה אבל זה לא הייתי אומר לגזור גזירה לחמור עוד לאחר השיעור לאסור מפני הרואה וזה שכיוונו ששום אדם אל יחמור חומרא לגזור עוד לאחר השיעור לאסור וכו' לאסור להשתמש לאורה בודאי לא יגזור עוד שגם לאחר השיעור יהיה אסורא זה לא אמרינן ולכן סתם לא יוכל למנקט דמותר להשתמש לאורה בשעת השיעור ע"כ אסורא ודוק:

ובהיות כן לרב חסדא לא יוכל להקשות לנקוט סתם וממילא ידעינן דמותר להשתמש לאורה הא כל זה דוקא לאחר השיעור ורב חסדא רוצה לאשמעינן אפי' בשמן מצומצם נמי אסור להדליק שגם בשעת השיעור מותר להשתמש לאורו קמ"ל והיינו מדנקט מדליקין בחול אבל לא בשבת משמע דומיא דחול כי היכא דמדליקין בין בצימצום בין יותר משיעור כן נמי בשבת אסור להדליק ונכון, וכמו כן מתורץ לרב הונא דנקט נמי לאשמעינן דומיא דחול כי היכא דאין מדליקין בצימצום ה"ה כמו כן בשבת אפי' בצימצום אסור ומנ"ל משום דמותר להשתמש לאורה ואפי' בשעת השיעור מותר ומתורץ קושית מהרש"א ובאלה מיושב נמי הרש"י כי כוונת רש"י פה גם לאחר השיעור לאסור להשתמש לרב כאשר בארנו ולאחר השיעור