ברוך מרדכי חלק א עה

דיכבה נ"ח קודם השיעור דבודאי נתן בו שמן כשיעור הרואה ועל לא שכיח לא גזרו בה רבנן משא"כ בחצר שיש לו שני פתחים שכיח הרבה בתים ככה דיש להם שני פתחים ושכיחא דיחלוף שם בני אדם בה"ג גזרו רבנן וחששו לחשדא ובאלה מתורץ קושית קרבן נתנאל דיתלה בשני פתחים דכבתה וכבתה אין זקוק לה ולהנ"ל ג"כ נעלה הא גם בכבתה אין זקוק לה יש חשש הרואה דיאמר דלא הדליק כלל אלא בה"ג לא חיישינן דהוא לא שכיח משא"כ בשני פתחים דשכיח שפיר גזרו וחיישינן לחשדא:

ובהיות כן יש לי לומר דבר חדש הא דסובר רב הונא פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בחנוכה משום כבתה זקוק לה יש לומר דוקא בפתילות ושמנים הפסולות בשבת דדרכן לכבות בה"ג סובר רב הונא כבתה זקוק לה מאחר דשכיח שיכבה ובה"ג גזרו חכמים לחשד הרואה דיאמרו דלא הדליק כלל וסובר רב הונא דוקא בשמנים הפסולים כבתה זקוק לה. ובהיות כן מתורץ נמי הקושיא שהקשתי הא פסקינן הדלקה עושה מצוה וע"כ כבתה אין זקוק לה ולהנ"ל ניחא דאמת סובר רב הונא כבתה אין זקוק לה רק בפתילות ושמנים הפסולים דשכיח שיכבה בה"ג סובר כבתה זקוק לה מפני חשדא הרואה דיאמרו דלא הדליק כלל ודוק היטב. ועוד יש בזה ליישב ולעיין:

ואגב דאיירי בזה הענין אביא פה גרגר אחד מאאמ"ו הרב הגאון הגדול צדיק יסוד עולם קדוש וטהור כש"ת מוה' מאיר פריד זצוק"ל בדברי קרבן נתנאל הזה שהבאתי תירוץ אאמ"ו קושית מג"א סי' תרע"ג ס"ק י"ב תירץ סתירת הב"י דהא באמת כמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו ואין צריך לילך לבהיכ"נ אלא הטעם משום ביזוי ביהכ"נ ואי איכא תרי פתחא ליכא ביזוי וסיים והב"י תירץ שאני נ"ח דאיכא חסרון ממון בה"ג חיישינן ביותר והקשה המג"א אטו ביהכנ"ס מי לית חסרון כיס דאדהכי והכי בטל משוקים כדאמרינן בב"מ פ"ב ועיי' ותירץ אאמ"ו הגאון הנ"ל ע"פ דברי קרבן נתנאל שהבאתי דמתרץ משום לתא דשבת גזרינן כמי בחול בשבת לא יהי' אפי' המנורה שם ועי'. ולפ"ז מתורץ בצירוף קושית מג"א שהקשה מתחילה איך שייך חשד דהא באמת כמה פעמים טרוד בעסקיו ואין צריך לילך לביהכ"נ ולפי הנ"ל יש לתרץ משום לתא דשבת הגזירה בשבת לא שייך טרוד בעסקיו ולפ"ז לא קשה קושית מג"א על בית יוסף דהא לגבי ביהכ"נ איכא נמי חסרון ממון דבטל משוק' הא כל גזירה הוא משום לתא דשבת ובשבת לא שייך ביטול משוקים. עכ"ד וחן חן לו זכר צדיק לברכה:

וכדברי אאמ"ו הקדושים אמרתי לתרץ כל קושית וסתירת ב"י דהנה על קושית ק"נ יש לומר דאעפ"כ חיישינן אף דכבתה אין זקוק לה אעפ"כ חיישינן להני דמחלפא בשעת הדלקה ומאוחר ויראה דלא הדליק כלל משא"כ בביהכ"נ שם רק כל גזירה הוא משום לתא דשבת וא"כ אי איכא שני פתחים שרי דהגזירה אינו חמור כל כך בימות החול דלא שייך כקושית מג"א דילמא יש לו עסק מו"מ וע"כ צריך לומר משום לתא דשבת ודי בפתח אחד לגזור אטו שבת אבל לא בשני פתחים וגם דימות החול בשני פתחים שרי גם בשבת שרי משום לא פלוג ונכון:

ואגב דבאנו לסוגיא הזה אציע עוד קצת ממה שחנני ה' בסוגיא דכבתה זקוק לה:

שבת דף נ"ג תוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה וא"ת מנ"ל לרבא דמותר להשתמש לאורה וכו' והנלע"ד לתרץ דהנה הפ"י הקשה בשלמא כול' שמנים ופתילות דאסרו בשבת משום שמא יטה לפי שאין דולקין יפה שייך בחול לאסור בחנוכה. אלא בשמן שריפה דלא מיתסר אלא משום דמצוה לבערו וחיישינן שמא יטה כדלקמן א"כ אין שום טעם לאסור בחנוכה וקאמר באמת בירושלמי מצינו דאסור להדליק בחול בשמן שריפה וסיים הפ"י טעמא הוא דאיירי בישראל שמדליק שלא ברשות הכהן דאע"ג שהן של ישראל שנפלו לו מבית אבי אמו הכהן אפ"ה אסור בהנאה לישראל אלא כיון דמצוה לבערו ומצות לאו ליהנות ניתנו וק"ל דנ"ח אסור בהנאה מש"ה שפיר דשרי והשתא אתיא שפיר דלרב הונא דמותר להשתמש אסור להדליק בשמן שריפה עכ"ל:

ובהיות כן מתורץ קושית התוס' דע"כ מדויק דמדליקין בהן בחול כיון דקסבר מותר להשתמש לאורה א"כ אסור להדליק בשמן שריפה אף בחול אבל כבר תירץ הפ"י לרב חסדא מדליקין אפי' בשבת בשמן שריפה ולכן לדידי' לא איירי פה כלל משמן שריפה ונכון ובאלה ניחא לי דקדוק אחד שדקדקתי אם הטעם הוא כאשר אנו מבינין דלכן נקט מותר להשתמש לאורה משום שבת כמו שפירש רש"י א"כ קשה לי הא רב הונא נקט תחילה שבת ואח"כ חול אין מדליקין בהן בין בשבת ובין בחול הו"ל למנקט ולומר מ"ט תחילה משום שבת מותר להשתמש לאורה ואח"כ משום חול וקסבר כבתה זקוק לה וכמו שנקט לקמן בשאר מ"ד דרב חסדא מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה וה"ט דחול ואח"כ טעמא דשבת וכמו כן ברב ולמה פה היפך הסדר. ולהנ"ל מאוד נעלה זה שנקט מותר להשתמש לאורה ע"כ קאי על של חול דאין מדליקין אפי' בשמן שריפה וה"ט כבארנו משום דמותר להשתמש לאורה ושמן שריפה אסור בהנאה א"כ שפיר דנקט כסדרן הטעם כאשר הוא נקט ודוק היטב:

ועל פי' הנ"ל תמהתי הרבה מדוע לא מקשה על רב דקאמר פתילות ושמנים שאמרו וכו' מדליקין בהן בחנוכה בין בחול ובין בשבת וקשה לי שמן שריפה איך שייך שיהיה מותר בשבת חנוכה הא בשמן שריפה הטעם מתוך שמצוה לבערו חיישינן שמא יטה וא"כ שפיר גם בשבת חנוכה יש חשש דשמא יטה כדי שידלק מהר שמצוה לבערו ואמרתי מזה להביא ראיה להרשב"א דקאמר לרב דנקט ואמר מדליקין בהן בשבת מ"ט דאסור להשתמש לאורה ע"כ צריך לאיירי דנתן בתוכו רק שיעור מצומצם על חצי שעה דאל"כ דנתן בתוכו הרבה עדיין אסור להדליק בשבת דחיישינן שמא יטה דכל זה דאסור להשתמש לאורה היינו בתוך השיעור אבל לאחר השיעור מותר להשתמש לאורה וא"כ עדיין קשה וליחוש לשמא יטה אחר השיעור ולכן איירי דוקא בשיעור מצומצם עכ"ל הרשב"א:

ובהיות כן יהיה נדחה תירוץ הגאון ר' ברוך פרענקעל שמתרץ בחול כא"נ של גמ' שקאמר לשעורת ע"כ נותן בתוכו רק כשיעור חצי שעה ולכן אסור להדליק בשמן שריפה לרב הונא מתוך דמצוה לבערו יטה ויבער קודם השיעור ולא תדליק כשיעור עכ"ל ואם לפי דברי ע"כ מוכרח דלא יטה מהיכא תיתי יטה להבעיר לקיים מצות הביעור ויהרס מצות נ"ח בודאי להוט הוא לקיים מצות נ"ח כשיעור והבן:

אבל אמרתי אעפ"כ יש להצדיק וברוך יהיה דחיישינן הוא ישכח לגמרי שהוא נ"ח וסובר דלכך היה מדליק אותו משום שמן שריפה ויטה ואמרתי כל אלה לרב הונא דסובר מותר להשתמש לאורה משא"כ לרב לקמן דסובר דאסור להשתמש לאורה ע"כ יש היכר גדול דהיינו כ"ח מדאסור להשתמש לאורה וא"כ בה"ג בודאי לא יטה כדי שיקיים מצות חנוכה כדבעי משא"כ רב הונא דסובר מותר להשתמש לאורה ואין לו היכר כלל דהוא נ"ח שפיר חיישינן לשמא יטה אף בחול ובהיות כן מתורץ קושית התוס' דע"כ מדויק דמותר להשתמש לאורה מדאין מדליקין בשמן שריפה בחול וע"כ משום דשמא יטה ויבער מהר וע"כ טעמא משום דמותר להשתמש לאורה וישכח שהוא נר חנוכה ודוק. ובאלה מתורץ נמי הדקדוק מדוע נתן טעם לשבת תחילה ולהנ"ל לחול שייך טעם זה נמי דמותר להשתמש לאורה ובכן חיישי' בשמן שריפה לשמא יטה: