ברוך מרדכי חלק א עד

וא"ת א"כ די דיתן בצד אחד רק כר שכבה ויעמוד שם כאשר דקדקתי על הקרבן נתנאל יש לומר כיון דכבר צריך לעשות דבר היכר למראית עין לעמוד שם עכ"פ המנורה מהיות טוב תיקנו דיעשה על פד היותר טוב וידליק נמי שם, ואז בודאי יהי' כדבעי ובפרט נראה דאסור לגנוב דעת הבריות אם יתן שמה הנר דיחשבו הרואה דהיה דולק הרי גונב דעת הבריות דבאמת לא דלק כלל ואי דהוא יעשה למען דלא יחשדו אותו אבל אעפ"כ מדבר שקר תרחק וגונב דעת בריות בזה ולא נכון לעשות כן ובפרט דלמיחש בעי דילמא יראה הרואה כאשר יניח שם הנכר ולא מדליק ויהי' בודאי חשש ולכן ביותר טוב להדליק גם שם ונכון:

וכיון שבאנו לדבר הזה אמרתי מילתא בטעמא אולי זה הטעם של רב הונא דסובר כבתה זקוק לה משום חשד הרואה יאמר דלא היה מדליק כלל ואף אם יאמר כבתה אין זקוק לה למיחש מיהו בעי דהרואה יאמר דלא היה דולק כלל לכן סובר רב הונא כבתה זקוק לה להוציא עצמו מידי החשד כמו שבאמת סובר לקמן בשני פתחים חשד וא"ת הא עכ"פ צריך להיות פה הנר שכבה הלא סובר דלזה יש לחוש בקל דיקח הנר לביתו לאחר שכבה כי לא יעמוד שם לעולם ולאחר שכבה מיד יקח לביתו ולדעתי יש לומר בודאי איכא חשד לזה כי רב הונא סובר שמא יפשע ועיי' פ"י שמפרש שהוא יטעה דכבתה אין זקוק לה ולע"ד נראה מילתא בטעמא ובזה אני בא ליישב מה שקשה לי לפי תשובת הובא נמי בר"ן ולפי דברי המחבר שזה בזה תליא אם הדלקה עושה מצוה ע"כ כבתה אין זקוק לה ועיי' סי' תרע"ג במחבר שנקט להדיא הדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה א"כ קשה לי איך סובר רב הונא ורבא פה כבתה זקוק לה הא הגמרא בשבת שם בדף אחרינא פשט ע"כ דהדלקה עושה מצוה מדקא מברכינן להדליק נר של חנוכה וכיון דזה מוכח איך סברו כבתה זקוק לה. ולהנ"ל מאוד נעלה באמת מעיקר הדין כבתה אין זקוק לה ורק מפני החשש הרואה דיאמר דלא היה מדליק כלל חייש רב הונא לחשדא וסובר כבתה זקוק לה למען לא לחשדו. ולפ"ז שפיר שייך נמי דשמא יפשע דהוא יטעה ויאמר דכבתה אין זקוק לה כעיקר הדין. וא"כ שפיר חייש רב הונא לכל נר חנוכה דכבתה זקוק לה כיון דאם ישאר על גוף הדין ויאמר כבתה אין זקוק לה בודאי לאחר שכבה יקח גם המנורה לביתו או הנר שדלוק למה לו להניח שם כיון דבדעתו כבר עשה המצוה. ולכן גזרו ואמרו כבתה זקוק לה ואי תימא עדיין יאמרו רק דצריך להניח שם הנר והמנורה עד כלה השיעור לזה איכא חשש דלא יעשה כן דבשאר לילות אם דלק כשיעור יקח מיד הנר לביתו וא"כ הורגל הוא לאחר שכבה ליקח הנר לביתו ובקל יבוא לטעות לכן אמרו כבתה זקוק לה ובפרט כיון דכבר צריך לעשות תקנה שיניחו שם הנר והמנורה אף לאחר שכבה ביותר טוב לתקנה תקנה מעולה ביותר דכבתה זקוק לה ולכל הפחות זה הוא מצוה מן המובחר ובודאי תיקנו בה"ג ונכון וברור. ואם כנים דברי אשר דברתי עד הנה מה מתקו לי אז נתרץ קושית התוס' שהקשו התוס' מנ"ל לרבא לומר דמותר להשתמש לאורה הרי די במ"ש כבתה זקוק לה א"כ ממילא בשבת לא יוכל להדליק ולהנ"ל מאוד נעלה הא מצד הדין כבתה אין זקוק לה רק ה"ט דכבתה זקוק מצד גזירה וחשש דהרואה יאמר דלא היה מדליק כלל וא"ת דאיכא היכר בנר ובמנורה שיעמוד שם כמוכח בקרבן נתנאל. הא כבר בארנו גם לזה חיישינן דיקח הנר לביתו לאחר שכבה כאשר הרגיל בכל יום ליקח הנר לביתו לאחר שכבה וכאשר בארנו לעיל. וא"כ התינח בחול אבל בשבת דאסור ליקח נר שכבה כמוכח בקרבן נתנאל וע"כ צריך להניח שם גם אחר שכבה גם עד לאחר השבת משום עוקצה וא"כ שפיר בשבת יוכל לומר כבתה אין זקוק לה כעיקר הדין ואי ד"חשרו אותו דלא היה מדליק כלל הא איכא שם במקומו הנר שכבה ובשבת ע"כ אסור ליקח ממקומה וליכא גזירה ובה"ג ישאיר על עיקר הדין דכבתה אין זקוק לה וצריך לומר הטעם משום דמותר להשתמש לאורה ודוק כי חרוץ הוא אך על זה עדיין קשה מה שהקשתי על קרבן נתנאל הא עדיין איכא למיחש דכבתה קודם קבלת שבת וא"כ בה"ג זקוק עוד הפעם להדליק כי בעת הזה יוכל ליקח גם הנר לביתו ועדיין איכא חשד וכן צריך עיון וצריך ליישב ולומר על שעתא פורתא כזה לא חיישינן דודאי סמוך לקבלת שבת הוא מדליק וא"כ על שעתא פורתא לא חיישינן אם גם יכבה דיקח מיד הנר לביתו בשעתא פורתא כזה וחקור באלה ובירר היטב. אבל על קרבן נתנחל זה קשה מאוד כי שמה עכ"פ יוכל לתלות ולומר דכבתה אין זקוק לה וכבה קודם קבלת שבת והוא היה לוקח אז גם הנר בביתו אבל לזה נמי יש לומר על שעתא פורתא כזה לא חיישינן דיכבה כן צריך לומר לחומר המילתא וגם אם יכבה באותו רגע או רגעים לא יקח הנר לביתו. ולאחר העיון נראה לע"ד במחילת כבוד ק"נ לא כדברי קרבן נתנאל הנ"ל דהוא אומר כיון דרואה כר עומד שם לא חיישינן דלא הדליק דראה הנר שכבה רק בשבת חיישינן. ולע"ד נראה דלא תלה בנר כלל אלא כיון דרואה יחליף בהאי פתחא ולא ראה נר דולק לא יביט היטב על מקום כולו אי קאי שם נר דדלק אי דקאי שם מנורה הוא חליף בעיסקא וטרידא ורק מרחוק יראה דחושך שם ובודאי יחשוד אותו דלא הדליק נ"ח. ומי דמחליף והולך בעסקו או מהר לביתו לא יסתכל שמה היטב אם יש מנורה או לא ורק זה רואה כי חושך בשערו ולא דלק כן נראה לאחר העיון במחילת כבוד קרבן נתנאל. ואעפ"כ אמינא מילתא בטעמא דזה טעמא של רב הונא דסובר כבתה זקוק לה האמת מעיקר הדין כבתה אין זקוק לה כאשר בארתי לעיל אם הדלקה עושה מצותה אז כבתה אין זקוק לה ורק רב הונא סובר מפני הרואה דיחשדו אותו דלא הדליק לכן צריך עוד הפעם להדליק ולכן סובר כבתה זקוק לה ולפ"ז יש לי לומר דשפיר חייש בפתילה ושמנים בחול בהני דאין רשאי להדליק בשבת בחול בחנוכה אין מדליקין דחיישינן שמא יפשע ולא ידליק וכאשר ביאר פ"י דיסבור כבתה אין זקוק לה ולהנ"ל מילתא בטעמא הוא כיון דמעיקר הדין כבתה אין זקוק לה בקל יפשע ויבוא לידי חשד ונכון או בקל יפשע ולא ידליק ובאמת משום חשד אמרו דע"כ צריך להדליק עוד הפעם דזקוק לה. ובאלה יש לי לתרץ התה"ד סי' ק"ב דהעלה נ"ח שכבתה בע"ש קודם קבלת שבת אינו זקוק לחזור ולהדליק מדמתיר רב נ"ח בשבת בפתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת ולא חייש שמא יכבה לאחר קבלת שבת שאסור לחזור ולהדליק ש"מ דכבתה אין זקוק לה כשכבתה אחר קבלת שבת ה"ה כשכבתה קודם קבלת שבת וכבר הקשה על התה"ד למה מביא ראיה דכבתה אין זקוק מדלא חייש רב שמא תכבה אחר קבלת שבת ודן מזה לקודם קבלת שבת ולא מביא מדלא חייש רב שמא תכבה קודם קבלת שבת. ולהנ"ל מאוד נעלה דיש לומר קודם קבלת שבת עיקר הדין הוא דכבתה זקוק לה כיון דלא הדליק במצות' כלל פה לא שייך דחיישינן שמא יפשע פה לא יטעה כלל פה עיקר הדין דכבתה זקוק לה ולכן ביאור דבריו מכבתה אחר קבלת שבת דהדליק כבר במצותו ע"כ מוכח דכבתה אין זקוק לה ולא חיישינן לחשש כלל וכלל דאל"כ למה ידלק הא צריך לחוש דכבתה בשבת ואין יוכל להדליק ונכון וישר. שוב לאחר העיון יש לי לתרץ קושיא הנ"ל שהקשתי היאך שייך לומר כבתה אין זקוק לה הא יש חשד להרואה דיאמר דלא הדליק כלל כי זה לא שכיח הוא