ברוך מרדכי חלק א עג

חדא דילמא לא מחלפא בהאי ואי דמחלפא דילמא לא יכבה ואם גם יכבה עכ"פ סברת קרבן נתנאל יעמוד שם המנורה כאשר אבאר ואבאר לקמן ואינו חשד בה"ג עיי':

ובהיות כן שפיר מתורץ קושית פני יהושע שהקשה הא ע"כ נר ביתו קודם מכולם וא"כ מדוע לא יוצא בנר ביתו לנ"ח ולא ידליק מבחוץ כלל נ"ח וכו' ויקח יין לקדוש. ולהנ"ל מאוד נעלה דכל אלה דנר ביתו קודם בגונא אשר אמרנו אם גם דולק מבחוץ לכה"פ כב"ח מנר פסול אז ליכא חשד ודי משא"כ הפ"י הקשה למה להדליק מבחוץ כלל יקח בעבור זה יין לקדוש זה לא יוכל אם לא ידליק מבחוץ כלל איכא חשדא רבה דיחשדו אותו לאיש פשע ובודאי מה"ט נ"ח קדים ודוחה קדוש היום ודוק. אבל גם כל אלה לא יספיק לנו לומר זה הוא כוונת רבא ועדיין לעיקר הדין אנו חוזרין כי עכשיו יש לנו להקים ספק חדש אם אין לו רק נר אחד הכשר בה"ג אמרינן דידלק אותו לנר ביתו ויהי' נמי נ"ח או דילמא כיון דלא ידליק מבחוץ יחשדו אותו לאיש פשע ולמה להביא עצמו לידי חשד ורבא דקאמר סתם נר ביתו קודם לא ידענו הפשט. אבל הפשוט לומר דודאי נר ביתו קודם דידליק נמי בזה נ"ח ואיכא נמי שלום ביתו דהוא מפסוק ותזנח משלום נפשי משא"כ נ"ח הוא רק מדרבנן. משא"כ לקדוש היום דגם זה דרבנן בודאי נ"ח קודם להדליק מבחוץ משום חשדא כאשר בארנו ודוק:

באופן השני נלע"ד לתרץ קושיא שהקשתי מאי בעי רבא הי מינייהו עדיף קדוש היום או נ"ח פשיטא דנ"ח עדיף דחיישינן לחשדא והנלע"ד ע"פ מה שתרצתי בסוגיא דכבתה קושית פ"י הנ"ל שהזכרנו פה מדוע לא יוצא בנ"ח לנר ביתו ויקנה יין לקדוש כי יש לומר דרב סובר פתילות ושמנים שאסור להדליק בשבת מותר להדליק בחנוכה בשבת שפיר איכא גונא דאיכא נ"ח ואין לו נר שבת אף דאמר כן נ"ח ונר ביתו נר ביתו עדיף לרב איכא שפיר גונא אם אין לו ואין מצוי לו רק שמן משמנים הפסולים אז לנר שבת אסור להדליק דחיישינן לשמא יטה משא"כ לנר חנוכה מותר להדליק דאסור להשתמש לאורה ואיכא לרב שפיר גונא דנ"ח יש לו ונר שבת אין לו ואין לומר תמיד אם אין לו אלא נר אחד דנר ביתו קודם הא בשמנים הפסולים שפיר נ"ח קודם כי לנ"ח מותר ולנר ביתו אסור. משא"כ לרבא ולרב הונא דסוברים דפתילות שאסרו בשבת אסרו נמי בחנוכה א"כ שפיר תמ"ד נר ביתו קודם דאי בשמנים הפסולים ע"כ גם בחנוכה אסור להדליק כמו בשבת וע"כ איירי רק בנר יפה ובנר יפה נר ביתו קודם. וז"ש רבא פשיטא לי נר ביתו ונ"ח נר ביתו קודם ומלת לי לכאורה ללא צורך הוא ולהנ"ל הכי פרושא לי פשיטא רק לי דרבא סובר כרב הונא א"כ פשיטא דתמיד נר ביתו קודם. משא"כ לרב שפיר איכא גונא בשמנים הפסולים דנ"ח קודם כהנ"ל דלנר שבת אסורים ודוק. ובהיות כן יש לומר רבא אבעי' כעת אליבא דרב דיוכל לאיירי דיש לו שמנים פסולים להדליק זה מצוי ליקח ואינו מצוי שמן אחר וא"כ שפיר אבעי' הי מינייהו קודם אם יקנה שמן הפסול לנ"ח או דקדוש היום קודם ומתורץ קושית פ"י דהקשה ע"כ צריך להיות נר ביתו זה אינו בה"ג ע"כ אינו שלום ביתו דשמן הפסול אסור בשבת ומותר לחנוכה ודוק היטב. ובהיות כן גם קושיתו ראשונה מתורץ דהנה הקרבן נתנאל הקשה איך שייך חשד דיאמרו דלא הדליק נ"ח בהאי פתחא נמי כיון דאמרינן כבתה אין זקוק לה א"כ מהיכא תיתי יחשדו אותו יאמרו דהיה דלוק רק כבתה וכבתה אין זקוק לה. ותירץ דמימרא דרב הונא ורבא הוא חצר שיש לו שני פתחים ורב הונא ורבא סוברים בסוגיא דכבתה דכבתה זקוק לה ושפיר איכא חשד ונכון:

ובהיות כן מה מאוד נעלה ומתורץ דהנה בארנו דע"כ כל ספיקא דרבא הוא אליבא דרב וע"כ בארנו דאיירי דאין לו נר ביתו רק נ"ח משמנים הפסולים דאין לו שמן אחר ליקח דהיינו דאינו מצוי':

ורב לשיטתו סובר כבתה אין זקוק לה וא"כ לא שייך חשד כקושית קרבן נתנאל דיתלה דכבתה ולא דלא היה מדליק כלל ולא שייך חשדא ושפיר קא מבעיא ודוק כי חרוץ הוא:

אבל עדיין החיוב עלינו לעיין ולברר קושית קרבן נתנאל לדינא דהקשה הקושיא לדינא הא אנן פסקינן כבתה אז"ל וגם פסקינן בב' פתחים דצריך להדליק ולהנ"ל ליכא חשד דיתלה דכבה וכבתה אין זקוק לה ותרוצו שמתרץ קרבן נתנאל דחוק הוא דמתרץ דא"כ בשבת צריך להיות שם נרות שכבה אם היה דלוק וזה לא יהיה ועדיין החשש ובחול משום לתא דשבת. ואמת לדינא יש לומר אנו מחמרינן. אבל קושיא פה ליכא כי יש לומר רבא ורב הונא רק משום זה חוששין משום דסוברים כבתה זקוק לה ולרב ניחא וליכא חשד ודוק היטב:

הנה מה שיש לי לטעון על תירוץ קרבן נתנאל אבוא פה לעיין ולהשכיל הנה הקרבן נתנאל הקשה אם אמרינן כבתה אין זקוק לה וכן קי"ל לדינא א"כ קשה מדוע צריך בשני פתחים להדליק הא לא יחשדו אותו דיאמרו דכבתה נ"ח ולעולם היה מדליק ותירץ ונראה ליישב דבשבת היה דרכן להניח על פתח החצר אפי' לאחר שכבה וכמבואר מס' שבת דף מ"ה ומשום ליתא דשבת כשחלף להאי פתחא דלא הדליק ויחשוב כיון שלא מצא נר כלל אפי' אחר שכבה ודאי שלא הדליק כלל משא"כ בחול י"ל שהדליק ואחר שכבה לקח הנר לביתו משא"כ בשבת אסור ליקח משום מוקצה וגזרינן משום לתא דשבת עכ"ל:

ולע"ד נראה לתרץ קושית קרבן נתנאל דהוא תירץ משום לתא דשבת אבל לא מטעמא כי מבואר סי' תרע"ג כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת אז אמרינן כבתה זקוק לה אף שרמ"א רק כתב יש להחמיר אבל עיי' טו"ז שכן פסקינן לדינא וא"כ שפיר יש גזירה וחשד אם ילכו שם קצת קודם קבלת שבת לפני האי פתחא ויראה דלא ידליק אז לא שייך לומר דכבתה דבה"ג כבתה זקוק לה וע"כ יבוא בעת הזה לידי חשד. אבל עדיין התמיה קיימו על הבית יוסף דהובא במחבר פה חצר שיש לו ש"פ צריך להדליק מפני החשד והמחבר הובא להדיא סי' תרע"ג ואפי' כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום אינו זקוק לה וא"כ המחבר סותר את תירוצינו והבן. ולפ"ז נדחה נמי לע"ד תירוץ קרבן נתנאל דהוא תירץ משום לתא דשבת ע"כ דרכן להניח על פתח החצר אף לאחר שכבה דאסור לטלטל בשבת כהנ"ל ולפי דברי קשה הא עדיין יוכל לומר לעולם שהיה מדליק רק משום דכבתה אין זקוק לה וכבה עוד קודם קבלת שבת ואז ג"כ אינו צריך להדליק עוד הפעם וקודם קבלת שבת יוכל לטלטל עוד וליקח לביתו ועדיין צדיק מה פעל לב"י עדיין קשה הא ליכא חשד ואי משום שבת הא יוכל להיות דכבה קודם קבלת שבת ואינו זקוק להדליק ואז מותר עוד ליקח הנר לביתו וצ"ע. והנראה לחומר המילתא כי יש נמי לדקדק על אידך גיסא היאך פסקינן כבתה אין זקוק לה הא איכא חשד דיחלף לפני פתחו ויאמר דלא הדליק כלל ומ"ש משני פתחים דחיישינן דלא דלק כלל. ולא תלינן דילמא כבתה א"כ ה"ה בכבתה למה לא חיישינן דלא דלק כלל. והיה נראה לומר בחול אעפ"כ שכבה ואין צריך להדליק עוד הפעם אבל עכ"פ צריך להיות שם הנר או המנורה שדלק בה עד לאחר השיעור וא"כ ליכא חשד הרואה יראה דכבה הנר ולפ"ז בשני פתחים דבאמת בחד לא מדליק כלל וליכא אפי' נר שכבה לראות בודאי יחשדו אותו דלא היה מדליק כלל ואי דכבתה הא צריך עכ"פ שם להיות נר שכבה וכמו שרוצה קרבן נתנאל בפרושא דדי בהיכר הזה וא"כ אם לא היה מדליק כלל ע"כ ליכא לראות אפי' נר שכבה ואיכא חשש ודוק: