ברוך מרדכי חלק א עב

שחרית וערבית איירי ותמוה הא כבר תירץ התוס' לעיל מינ' דטעמא משום חשד הוא ועיי' מהרש"א שם. ולהנ"ל יש לומר על רבא לשיטתו שפיר תירץ התוס' משום חשד ולעיל הוא קושית התוס' למה הקפיד רבא אבל בגמרא לעיל הוא גם רב פפא דאיקפד ולדידי' לא מוכח דסובר חשד גם בה"ג הלא סברא חיצונה במקום שאין חסרון כיס אין חשדא כן פסקינן. והנה לרב פפא קושית התוס' במקומה וזה שהקשה אח"כ וכי כל הני דלעיל היינו הא לעיל גם רב פפא ולרב פפא לא שייך זה התירוץ כמו לרבא לרבא לשיטתו שפיר תירץ דרבא סובר חשדא אף בליכא חסרון כיס. לכן ביותר טוב תירץ תוס' תירוץ אחר שיהי' ניחא גם למ"ד דסוברים בשני פתחים בביהכ"נ דמותר וע"כ דלא חייש לחשד בליכא חסרון ממון לתירוץ ב"י אבל לרבא דסובר גם חשד בליכא חסרון ממון בודאי תירוץ תוס' הראשון מאוד נעלה ודוק כי חרוץ הוא:

ולפ"ז צריך לומר בכל הני פרטי שאמר ר' יוחנן הנ"מ דליכא דרי טונא וכו' רבא סובר בכל הני דאסר דחייש לחשדא ואעפ"כ אסור והא ציוה סתם לבניו. ואגב דאיירי בי' אמרתי עוד הפעם מה שנראה לע"ד לתרץ סתירת הב"י דהקשה ואקדים מה שצריך לי עיון מאוד בסוגיא הזה על רבא שם דבעי רבא בשבת דף כ"ג ע"ב נר חנוכה וקדוש היום מהו הי מנייהו עדיף ולהנ"ל קשה לי אם בשני פתחים צריך להדליק משום חשדא כן סובר רבא שם מה תבעי רבא הא אם לא ידליק נ"ח ומי דחליף בהאי ולא רואה נר חנוכה דולק יחשוד אותו ברשע ופשע ויבוא עצמו לידי חשד לכן ביותר טוב דידחה קדוש היום ואז לא יבוא לידי חשד הא ע"כ כיון דתבעי שניהם שקולין לך או זה או זה ויש טעם וצד לזה וטעם וצד לזה. א"כ הו"ל לדחות קדוש היום דאז ליכא חשדא משא"כ אם לא ידליק יחשדו אותו לאיש רשע ופשע דלא מדליק. ואף דעל נר ביתו ונ"ח נמי יוכל להקשות למה ידחה נ"ח דמביא עצמו לידי חשד על זה יש לומר עדיין שלום ביתו עדיף וידחה גם אם יבוא לידי חשד מ"מ צריך להיות לו שלום ביתו כמבואר רש"י שהוא מכתובים ותזנח משלום נפשי וחנוכה וקדוש רק דרבנן אבל על קדוש היום ונר חנוכה קשה כהנ"ל. והנראה לע"ד לומר באמת זה כוונת רבא דאמר קדוש היום קודם דתדיר או דילמא ב"ח משום פרסומא ניסא וכוונתו כיון דצריך לעשות פירסום נס ולהדליק מבחוץ שייך שפיר הרואה יחשוד אותו דלא הדליק במעל ולכן הדין דידחה קדוש היום לגמרי אף דתדיר כיון דפה שייך חשדא דאיכא פירסם נס וצריך להדליק מבחוץ וא"כ פשיטא הרואה יחשוד אותו ולכן ביותר דידחה קדוש היום מלהביא עצמו לידי חשד והדר באמת פשטא דנ"ח קודם משום פירסם נס דייקא ושייך חשדא ודוק:

ועוד ביותר יש להסביר כי בזה היה נראה לע"ד לתרץ סתירת הב"י מהך דשני פתחים בבהכ"נ דמותר דיש לומר שאני נר חנוכה משום פירסם הנס בה"ג חיישינן לחשדא דכל בר ישראל מחויב לפרסם הנס ובודאי יזהר שלא יבוא לידי חשד אף בביהכ"נ לא חיישינן פ"ה כיון דחמור על כל בר ישראל לפרסם הנס צריך לחוש אף לחשש רחוק דלא די שלא יפרסם ניסא אלא בזהו ויאמרו עליו דלא הדליק כלל ואחד מן אלף אם יאמר כן עליו צריך לחוש כי מצות פירסם הנס הוא עיקר להודיע לזולתו לכל יושבי שער עירו והמצוה תלוי באחרים לכן בודאי צריך לחוש לדעת אחרים והבן. וכן מוכח בגמרא ר"ה דף י"ח ע"ב אלא אמר רב יוסף שאני חנוכה דמפרסם ניסא ומפרש רש"י כבר היה גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות להחזיקו כשל תורה ולא נכון לבטלו:

והנה בשלמא בבהכ"נ במה דהוא הולך לבהכ"נ להתפלל לא שייך המצוה כי אם לו ולנפשו שפיר איכא ב' פתחים לא חיישינן אבל פה כל מצות חנוכה הוא להראות לזולתו לכל תדרוך כף רגלו בעיר הזה לפני חצירו ולפני פתחו לפרסם הנס והמצוה תלוי בדעת אחרים לכן צריך ביתר שאת לחוש לדעת אחרים דאולי יחשדו אותו ויקלקל המצוה להיפוך לא די שלא יפרסם אלא על ידו יבזה הנס דיאמרו דלא הדליק כלל ולא חס כלל על הנס ודוק היטב. ובהיות כן שפיר נקט רבא בלישנא דספק או דילמא שאני נ"ח משום פירסום הנס וכוונתו בה"ג חיישינן לחשדא כיון דכל עיקר מצוה הוא הפירסם וזה שפשט אח"כ נ"ח קודם משום פירסום הנס וצריך לחוש לחשד והבן:

ובאלה אמרתי לתרץ קושית פ"י שהקשה שם בשבת איך שייך לומר נ"ח וקדוש היום הי מנייהו עדיף הא ע"כ נ"ח ושלום ביתו שלום ביתו עדיף וע"כ צריך להיות לו נר ביתו וא"כ קשה אמאי נדחה קדוש היום מפני נ"ח ואמאי לא סגי לי' באותו נר ביתו שיש לו שיוצא ג"כ ע"י נ"ח כדאיתא לעיל בשעת הסכנה מניח על שלחנו ודיו בשלמא לעיל על נ"ח ונר שבת לא יוכל למידק כאלה דאפשר דה"ק דנר ביתו עדיף משום שלום ביתו אע"פ שאינו עושה מצות חנוכה מן המובחר שצריך להניח מבחוץ משא"כ הכא דנ"ח קדים ודחה קדוש היום קשה זה לשונו של פ"י עיי'. ולהנ"ל מתורץ כיון דמדליק בפנים עדיין איכא חשדא ובחנוכה חיישינן לחשדא כאשר בארנו וכאשר מוכח ולכן ביותר טוב לדחות קדוש היום לגמרי מלהביא עצמו לידי חשדא ודוק היטב. בשלמא בשעת הסכנה שם שפיר קאמר רבא די אם מניח על שלחנו כי שם ליכא חשד דכל אחד יודע דשעת סכנה הוא וגם לו הנר בשלחנו אבל פה לכל אדם איכא הנר מבחוץ שפיר דחיישינן לחשדא. ועוד יש לומר לע"ד גם על שלום ביתו דלא יהיה קשה דידחה נ"ח ולמה ידחה הלא איכא חשד כי עוד קשה מלבד אלה מה שהקשתי זה מקודם על רבא למה קאמר נר ביתו עדיף וידחה נ"ח הא יוכל בביתו להדליק נ"ח ויוצא ידי תרווייהו ואף שתירצתי דיש לומר בכוונת רבא נר ביתו דהיינו שצריך להדליק נר בביתו ולא מבחוץ כן משמע נמי הכא. וליישב כל אלה נראה לבחור בתירוץ מה שתירץ לי בני חביבי הרבני המופלג חרוץ משכיל בתורה כש"ת מוה' שלמה ליב פריד נ"י ואמר לפי דעת המחבר בהלכות שבת סימן רס"ד אם יש נר אחד יפה יוכל להדליק אף שאר הנרות הפסולים ואף אם דלק מבחוץ זה הנר היפה או מבפנים בשאר חדרו. לפי הנ"ל יש שפיר נפ"מ דאיירי פה יש לו נר אחד יפה ונר אחד משמנים הפסולים אחד להדליק לנר שבת ואחד להדליק לנ"ח מבחוץ וקבעי עכשיו מה קדים דזה כלל בידינו אם יש נר אחד יפה שרי גם להדליק לשבת משמנים הפסולים ואין חשש שמא יטה אלא כל החשש הוא שמא יכבה ואין יוכל להדליק עוד והנה אם לו נר אחר בודאי מה"ט רשאי להדליק אם לא דצריך לחוש לשמא יטה והנה לשמא יטה ליכא חשש בה"ג כיון דאיכא נר אחד יפה ובעי רבא ואמר אם ידליק לנר של שבת משמן הפסול זה הנר שיש לו ומבחוץ דהוי נר הכשר ואי דיכבה ביותר טוב דיכבה נר של שבת מיכבה נ"ח או דילמא דידלק משמן הפסול לנ"ח מבחוץ ולנר היפה לנר שבת מבפנים דאם יכבה הפסול יכבה הנר חנוכה ולא יכבה נר של שבת ואמר דפשיטא לי' דנר ביתו עדיף להדליק משמן הטוב דילמא יכבה ויבטל שלום ביתו ולנ"ח ידליק משמן הפסול בודאי אם רק נר אחד לו בודאי יוכל לקיים נ"ח ונר שבת בהדדי מבפנים אבל פה בה"ג מסופק אם לא טוב שידלק לנ"ח משמן הפסול מבחוץ בה"ג אנו רשאי להדליק מבפנים כי עיקר המצוה מבחוץ ויש לו עכ"פ שמן הפסול ונכון ומושכל ויפה כיוון בני הנחמד נ"י:

ובהיות כן מתורץ נמי מה שהקשתי הא איכא חשד מבחוץ ולמה לא חיישינן לחשדא ולהנ"ל מאוד נעלה כיון דמבחוץ דולק עכ"פ משמן הפסול ליכא חשדא