ברוך מרדכי חלק א עא

עול ומבזה בהכ"נ ועיי' היטב פה מפרש רש"י משום חשד דנראה כמבריח ולקמן מפרש רש"י דבר אחר דהוה כמבזה בית ביהכ"נ וכפורק עול הלא דבר הוא:

שוב דקדקתי בגמרא פה קאמר לימא מסייע לי' לריב"ל ולקמן דף ס"א לא אמר לימא מסייע לי' לריב"ל דגם לקמן אמר רב יוחנן אל תעבור וכו' ומדוע לא קאמר גם שם מסייע לי' לריב"ל. והנראה לע"ד פשט נאה ובזה ג"כ יתרנו לתרץ קושית הב"י הנה בהלכות חנוכה סי' תרע"א הקשו הב"י מ"ש בשני רוחות בחנוכה אמרינן חצר שיש לה שני פתחים דצריך להדליק בכל אחד דאמרינן מדלא אדליק בהאי בהאי נמי לא אדליק. ומ"ש משני פתחים בבית הכנסת דמותר ולגבי בהכנ"ס אמרינן ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא וכו':

והנראה לבאר ובזה אבאר דברי מג"א שם ס"ק י"ב שהוא הביא קושית הב"י ככה בסי' ב' אמרינן אם יש שני פתחים לית לן בה וכו' ול"נ דלא קשה מידי דהתם אין הטעם משום חשד אלא משום מבזה ביהכ"נ וא"כ כיון דאיכא פתחא אחרינא לית לן בה דוק ברש"י ברכות דף ס"א ותמצא כדברי עכ"ל מג"א והנה המעיין ברש"י ברכות דף ס"א באמת ימצא כן דמפרש שם רש"י נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת אבל המעיין פה ברכות משמע מרש"י דטעמא הוא משום חשדא שמפרש דנראה כמבריח עצמו מפתח שבמזרח בגלל כן נראה לומר דבר חדש לתרץ קושית ב"י דהוא הקשה על הגמרא משבת דף כ"ב אמר רבא לא אמרן וכו' אבל משני רוחות כי היכא דלא אדליק בהאי לא אדליק בהאי והקשה מגמרא ברכות ח' וס"א דשם אמרינן אי איכא פתחא אחרינא שפיר דמי. והנראה לע"ד דרבא דאמר פה לבניו אל תעברו אחורי ביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין סובר דאין חלוק בין פתח אחד לשני פתחים כי רבא לעצמו סובר ומחליט גם בה"ג אסור משום חשד ויאמרו כי היכא דלא עייל בהא בהא נמי לא עייל ורוצה להבריח כמו שפירש רש"י. וראיה לדברי שכן הוא דרבא. ע"כ סובר גם בשני פתחים איכא חשד מדציוה לבניו סתם ואל תעברו אחורי בהכנ"ס ולא מחלק להו אבל אי איכא שני פתחים רשאי אלא ע"כ דהוא חולק על זה ודלא כאביי וסובר לחלוטין אסור וציוה לבניו סתם והבן כי נכון ומר"י לקמן רק מוכח בפתח אחד אסור והוא ציוה אפי' בשני פתחים אסור דאף דתנינא להדיא לקמן אסור לעבור אחורי ביהכ"נ ולכאורה קשה למה ציוה זאת רבא מה דתנינא להדיא דאסור אלא רבא ציוה סתם אפי' בשני פתחים אסור ולא מחלק לבניו כלל וציוה סתם דאסור בכל אופן:

והנה גם ריב"ל הוא דאמר סתם אסור לו לאדם לעבור אחורי ביהכ"נ ולא חילק בין פתח אחד לשני פתחים ושפיר כיון לזה הגמרא מסייע לי' לריב"ל שגם הוא אמר סתם ואוסר ולא חילק בין פתח א' או שנים ולזה מסייע לי' לריב"ל שגם רבא ציוה סתם בכל אופן אסור ועל זה שפיר פירש רש"י כמבריח עצמו דרש"י ע"כ ראה פה אליבא דרבא ע"כ הטעם הוא משום חשד. ורק אח"כ אמר אביי ולא אמרן כדרך אביי שחולק על רבא. ואף שריב"ל נמי אמר סתם ולמה ציוה רבא לבניו ויש לומר דרבא ציוה כדי שלא יעשה כאביי או כר' יוחנן דהותר' בשני פתחים. ואף שאביי חולק הו"ל לומר אביי אמר זה אינו דקדק כל כך מצינו ליישב אלה תדע דהכי הוא מדוע לא הביא הגמרא מיד דברי אביי ולא אמרן ואז הו"ל תסתיים דריב"ל ולמה מפסיק בנתיים אלא ודאי רק זה תסתיים כיון לרבא תסתיים דבכל גונא אסור אף בשני פתחים לכן הביא מיד תסתיים לרבא קודם אביי אבל לקמן דף ס"א שם ר' יוחנן דאמר אסור לעבור אחורי ביהכ"נ ובעצמו סיים ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא לפ"ז שם לא יוכל לומר תסתיים דריב"ל הא ריב"ל לא מחלק כלל בין פתח אחד או לשני פתחים הוא סתם אמר אסור לעבור ולא שייך תסתיים. ולפ"ז שם על ר' יוחנן דמתיר בשני פתחים מפרש רש"י פי' אחר דטעמא דר' יוחנן הוא משום ביזוי בית הכנסת לכן בב' פתחים שרי וכדברי מג"א אבל לרבא דאוסר בכל גונא שפיר מפרש רש"י משום חשד ותעיין היטב במג"א שם ותבין דברי כי נכונים מאוד:

ולפ"ז יפה מתורץ קושית הב"י מהך גמרא שבת הא שם איתא אמר רבא ולא אמרן אלא מרות אחד אבל משני רוחות אסור ורבא הוא דהבין ככה בדברי רב הונא דמה"ט צריך להדליק בשני פתחים משום חשד ולא משום עיקר הדין דצריך פירסום בשני צדדין אלא משום חשד ורבא לשיטתו שפיר מפרש כן דהוא סובר גם בבית הכנסת אפי' בשני פתחים שייך חשד דציוה לבניו סתם אל תעברו אחורי בהכנ"ס ולא חילק להן בין פתח אחד לב' פתחים ודוק. אבל לדינא עדיין קשה קושית ב"י דאנן פסקינן סימן צ' דאם יש פתח אחר מותר והכא גבי חנוכה פסקינן דצריך להדליק מב' רוחות והקושיא לדינא נשאר בחזקה. ובזה יובן בטוב טעם דברי מג"א שם שהבאתי שהובא קושית ב"י מסימן צ' מהילכתא והמג"א שינה מאשר בב"י לפנינו הב"י רק הקשה מגמרא ברכות ושבת דסתרי ומג"א הביא הקושיא מהילכתא ולהנ"ל מאוד נעלה המג"א הבין דכל קושית הב"י כיון רק להקשות להלכה כי מגמרא לא קשה דרבא לשיטתו סובר נמי בבהכנ"ס אף בשני פתחים אסור לעבור ורק הילכתא אהילכתא קשה ודוק היטב. ובעת אשר היינו יחדיו להמתיק סוד ליראת ה' כל ימינו באסיפת יקירי ערך ובאסיפת גאונים וקדושים נ"י בעיר פעסט אמרתי דבר זה לפני מר הרב הגאון אמיתי קדוש וטהור מוה' חיים צבי מאנהיימער נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר והוטב בעיניו הקדושים והיה גם שם אצל הגאון הזה חד מאבני שהם דק"ק נייטרע ידידי הרב החריף וגדול בתורה כש"ת מוה' עקיבא קליין נ"י והיה מעורר ידידי הנ"ל על זה להקשות א"כ אם רבא סובר ומחליט לדינא אי איכא שני פתחים בביהכ"כ דג"כ אסור א"כ למה פסקינן בדין צ' כאביי אי איכא שני פתחים דמותר והא אביי ורבא הלכה כרבא וכהלכה הקשה ואמרתי ליישב ולומר משום דר' יוחנן נמי סובר כאביי פסקינן בזה כאביי היינו כר' יוחנן בזה ואף דריב"ל כרבא אבל זאת רק מכללא וכן רבא מכללא וניחא:

ובהיות כן אמרתי טוב טעם לתרץ קושית פ"ח שהקשו לתירץ הב"י שמתרץ שאני נר חנוכה דאיכא חסרון ממון בו ביותר איכא חשד משא"כ לענין תפלה פסקינן כר' יוחנן דלא חשדינן והקשה הפרי חדש מגמרא קדושין דף ל"ג וזה לשונו ויש לדקדק על זה מהאי דאמרינן פ"ק דקדושין אין ת"ח רשאי להעמיד מפניו אלא שחרית וערבית וכתבו בתוס' דדוקא תלמידי הדרין בבית הרב אבל תלמידי אחרים שחייבין לעמוד אפי' ק' פעמים שמא יראה אחר ויחשדם אלמא דחיישינן לחשד אפי' דליכא חסרון כיס ולהנ"ל מאוד נעלה הא כבר בארנו דרבא ע"כ סובר נמי חשד אפי' בתפלה ורק אנן פסקינן כרב יוחנן לענין תפלה דלא חיישינן באין חסרון ממון אבל רבא ציוה סתם אף בשני פתחים אסור. והנה יעיין שם היטב בקדושין בדברי התוס' דהקשה התוס' א"כ אם אינו רשאי לעמוד למה איקפד רבא לעיל. הנה כל קושית התוס' היא שם על רבא ועל רבא שפיר תירץ התוס' משום שמא יראה אחר ויחשדם דרבא לשיטתו בכל ענין סובר חשד אף בליכא חסרון ממון אבל לדידן דקי"ל רק חשד בחסרון ממון באמת לדינא לא הובא המחבר חילוק התוס' שם ודוק היטב:

באלה יש לי לומר חידוד לחדד להבין היטב שם בקדושין מיד שסיים התוס' איכא תוס' אחרינא בזה הלשון ותימא וכי כל הני דלעיל בלא קמא