ברוך מרדכי חלק א סח

כל אלה וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה להבין דעת קדושים ולהציל אותנו משגיאות ולברר לנו הספיקות:

ואגב דאיירי פה מאותו תשובה י"ח וחי יזכור לנו ה' בזכות כתב הסופר אמרתי להעתיק לזכרון בספר בכתב יושר מה שנראה בעה"י לחדש ולבאר בדברי רבינו כתב סופר באותו תשובה:

וז"ל ונקדים תחלה אקדמ' מילי מעלייתא בדין מעלין בקודש מתנית' ר"פ בני עיר במתניתא זו קשה טובא הרבינו אפרים והר"ן דלאו סיפא רישא דסתרי דיוק' אהדדי דברישא קתני מכרו רחוב יקנו בהכנ"ס משמע דוקא מעלין אבל שוה לא ובסיפא קתני מכרו בהכנ"ס לא יקחו רחוב וכו' משמע דוקא להוריד אסור אבל שוה מותר והוכיח הכתב סופר דרישא עיקר דוקא מעלין מדנקט דוקא דיעבד הלא אפי' לכתחילה מותר להעלות בקודש למכור אלא רוצה לאשמעינן דיוקא דשוה בשוה נמי אסור ולכן נקט דיעבד לאשמעינן דשוה בשוה אפי' דיעבד אסור. ומיישב אח"כ הא דנקט בסיפא אין מורידין דוקא וקאמר מרש"י דייקת דקתני וכן במותריהון וז"ל מכרו ספרים ולקחו ממקצת דמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושה פחותה ומפרש מה רצה רש"י באריכות זה ומה שנקט דוקא שקדושתו פחותה ולא קאמר שוה בשוה עיי' וכתב ונלפע"ד דס"ל לרש"י הא דמעלין דוקא כדיוקא דרישא ה"ט משום דמכירה עצמ' יש בה לזל שעושה מסחר מדבר שבקדושה וסיים אבל המותר אחר שכבר קנו והעלו בקדושה אלא שקנו בזול והותר מן המעות הגם דאסור לשנות המעות הנותר להוציא לחולין או להוריד לקדושה קלה אבל אין צריך להעלות הנותר יתירה משום זלזל המכירה דהא הרויח טובא לכן בדין שיהי' הנותר מותר בשוה והוא דין חדש וסיים ולפ"ז יש לי לומר דלהכי קתני בסיפא דאין מורידין משום דרצה לומר וכן במותריה' דדוקא אין מורידין אבל בשוה מותר ובעיקר הדין דצריך להעלות בדמים סמך ארישא דקתני מעלין ומוכח בתוכו דדוקא הוא כמ"ש לעיל [והיינו כוונתו מדנקט דיעבד] עיי' היטב בכתב סופר:

ועתה באתי תחילה להוסיף נופח מדלי תבלין נאה לדברי כתב סופר הן אמת שרש"י כן כיון והוא דין חדש במותר מותר בשוי' ולע"ד יצא לרש"י דין הזה דע"כ מוכח דין הזה במותר מותר בשוה ממתנית' הזה דלרש"י קשה למה המתין המתנית' וכן באותרתיהון לומר דוקא בסיפא לאחר שסיים ומבית הכנסת לא יקח רחוב מדוע לא קאמר מיד סוף הרישא בספרים לוקח' ספר תורה מדוע לא קאמר שם וכן במותרתהן דגם שם שייך זה הדין ולחזור נמי בסיפא מדוע שבק מיד ברישא דין הזה שם מקומו של הדין הזה אלא ע"כ להנ"ל ברישא לא יוכל לומר וכן במותרתיהון דע"כ רישא דוקא הוא להעלות לקדושה אבל שוה בשוה אסור ולכן לא יוכל לומר וכן במותר' דע"כ במותרת' דוקא להוריד אסור אבל שוה בשוה מותר. ושפיר דייק רש"י דע"כ במותרתיהון רק להוריד אסור ושוה בשוה מותר דאל"כ הוה לי' מיד ברישא לומר וכן במותריהון ונכון דכן דוגמא בכל מקום אם יש כזה הדין מיד ברישא למנקט. ובהיות כן יוכל נמי לדייק מחדש מזה גופא מוכח דרישא דוקא מעלין דאי ברישא לאו דוקא מעלין אלא ה"ה שוה בשוה נמי מותר ונקט רק משום סיפא ככתוב ברבינו אפרים א"כ קשה למה לא נקט מיד וכן במותרתיהון ברישא ואי במותר' שוה בשוה מותר הא בכל רישא שוה בשוה מותר אלא ע"כ מדויק דרישא דוקא מעלין אבל שוה בשוה אסור ובמותרתיהון שוה בשוה מותר לכן לא הובא מיד ברישא וכן במותרתיהון ונכון:

אך מה שיש לי לטעון לכאורה על כתב סופר דהוא מתרץ דלכן נקט בסיפא דאין מורידין משום דרוצה למנקוט וכן במותרתיהון דשוה בשוה מותר. לכן נקט אין מורידין אבל באמת גם בסיפא הכוונה שוה בשוה אסור ובהיות כן קשה לי על גמרא לקמן כ"ז דאבעי להו מה למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי אסור או דילמא כיון דליכא עלוי' אחרינא שפיר דמי ת"ש אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי לרבינו כתב סופר היאך יוכל זאת לדייק הא שפיר איכא להשיב באמת תורה בתורה נמי אסור והא דנקט לא יקחו ספרים דדוקא להוריד אסור משום דרוצה למנקט בסיפא וכן במותרתיהון דדוקא מורידין אסור אבל שוה בשוה מותר נקט נמי פה לישנא דאין מורידין אבל שוה בשוה אסור:

אבל לאחר העיון ראיתי כי צריך לדייק היטב בעט כתב סופר אשר בתוכו הרבה שמור כי כנים דברי קדשו ועי' במה שאמר לכן נקט בסיפא דאין מורידין משום דרצה למנקט וכן במותרתיהם וקאמר אז ובעיקר הדין דצריך להעלות בדמים סמך ארישא דקתני מעלין ומוכח בתוכו דדוקא הוא כמ"ש לעיל והיינו מדנקט ברישא לשון דיעבד עיי'. והנה כוונתו דלכאורה קשה איך שייך משום וכן במותרתיהן יטעו אז בעיקר הדין במעות גופא ויאמר דשוה בשוה מותר על זה פירש כתב סופר ובעיקר הדין דצריך להעלות בדמים מוכח מרישא דדוקא מעלין ומוכח בתוכו:

ולפ"ז יש לי לומר דהגמרא שפיר מיישב דמוכח דע"כ בספר תורה שוה בשוה מותר מדנקט אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא הא שוה בשוה מותר ואין לומר דילמא לעולם שוה בשוה נמי אסור רק לכן נקט אין מורידין משום וכן במותרתיהן והי' קשה איך שייך משום וכן במותרתיהן יטעו אז בעיקר הדין הא יוכל למטעות ולומר דגם בגוף הדמים דשוה בשוה מותר מדנקט דוקא לא יקחו ספרים וא"ת דזה כבר מוכח ברישא זה אינו מרישא רק מוכח בשאר מטפחות וכדומה אבל ספר תורה מרישא לא מוכח באבעי' הגמרא דדוקא בה"ג שוה בשוה אסור דיוכל להעלות ביותר אבל ספר תורה דליכא להעלות ביותר גם שוה בשוה מותר וזה לא מוכח מרישא וא"כ איך שייך אם יהי' גם בספר תורה שוה בשוה אסור דינקוט משום וכן במותרתיהן לישנא דאין מורידין הא יוכל לטעות בעיקר הדין ולומר דשוה בשוה מותר בספר התורה ופה עיקר הדין לא מוכח מרישא דתורה לא קתני ברישא ברישא דוקא קתני הני דיוכל להעלות לקדושה יותר אבל זה שלא יוכל להעלות לקדושה יותר יש לומר שוה בשוה מותר ובכן לא שייך דינקוט משום זה אין מורידין משום וכן במותרתיהן אם יוכל למטעות בעיקר הדין אלא ע"כ דאמת כן הוא בספר שוה בשוה מותר ושפיר דייק הגמרא. ובהיות כן מתורץ נמי מה שמעורר הר"ן היאך שייך דגמרא יפשוט מזה ממכרו תורה דלא יקחו ספרים דשוי' בשוי' מותר הרי משמע מגמרא גופא שזה פשיטא לגמרא דרק כיון דליכא עלוי' אחרינא אבל היכא דאיכא עלוי אחרינא אסור שוי בשוי' א"כ קשה הסיפא מזה שנקט ספרים לא יקחו מטפחות משמע שוה בשוה נמי מותר ופה מסכים הגמרא דאסור ולדברי כתב סופר מאוד נעלה על זה שפיר יש להשיב דנקט לישנא דאין מורידין משום וכן במותרתיהון וא"ת דיטעו בגוף הדין במעות עצמו זה לא יוכל לטעות זה מרישא מדויק דדוקא מעלין ושוה בשוה אסור וסמך על רישא ככתב סופר הנ"ל. אבל בהך מכרו תורה לא יקחו ספרים שפיר דייק אם שוה בשוה אסור לא הו"ל למיתני' לישנא דאין מורידין דמשמע שוה בשוה מותר וא"ת דנקט משום וכן במותרתיהון זה לא שייך לומר בגונא דיוכל למטעות בגוף הדין וזה לא מוכח ברישא ברישא דוקא נקט בגונא דיוכל להעלות בקודש משא"כ ספר תורה לא מוכח וע"כ מוכח דשוי' בשוי' מותר והשאר שפיר דנקט משום וכן במותרתיהון ודוק היטב בלשון כתב סופר נ"י דברי שו נכון וישר: