ברוך מרדכי חלק א סז

לו דברי אגדה מהני מילי מעליותא משמי' דרב חסדא ומעליותא קאי ארב חסדא מה שאמר רב חסדא איזה דרוש טוב בענין דבי' כנישתא היינו באותו ענין רוצה לשמוע מרב חסדא דבר טוב כמ"ש גמרא מס' שבת מ"ט דיאמר לי' מילתא חדתא משמי' דרב והביא לי תרי ב' דתורא והוא באמת השיב לי ממילי טבא דרב חסדא בענין דבי' כנישתא אוהב ה' שערי המצוינ' בהלכה יותר וכו' והוא באמת דבר טוב כי לזה כולהו הסכימו אחריו:

והא הראיה אם היה כוונת רבא שביקש מרפר' דיאמר לו מהני מילתא מעליותא דבי' כנישתא מה שיש למעליותא לבי' כנישתא משמי' דרב חסדא ככה הו"ל לומר לימא לן מר מהני מילי' מעליותא במילי דבי' כנישתא דאמרת משמי' דרב חסדא והוה שפיר קאי מילי מעליותא על בי' כנישתא אבל עכשיו יש פירוד בין הדבקים דהוא אמר לי' לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דב"כ ומדבק מילי מעליותא לרב חסדא וקאי זה מילי מעליותא על רב חסדא מה שהוא דרש מדברים טובים של רב חסדא בענין דבי' כנישתא מאותו ענין יאמר לו דבר טוב משמי' דרב חסדא והבן:

והנה מצאנו וראינו בחדושי כתב סופר באותו תשובה שהביא הכתב סופר הגמרא שלא כסדרן לא כאשר לפנינו פתחו לי שערי צדק וכו' בש"ס ברכות אמר רבא לרפרם בר פפא אמור לי מהני מילי מעליותא בבי' כנישתא דאמר ר"ח אמר לי' הכי אמר ר"ח וכו' ורבים תמהו רבא ביקש ממנו שיאמר לו מעליותא דבי' כנישתא ואמר לי' מעליותא דשערי' המצוינ' בהלכה ועיין בלשונו הטהור והנה הוא גרס אמר לי' מהני מילי מעליותא בבי' כנישתא שם שפיר משמע דיאמר לו מהני מילי מעליותא דבי' כנישתא דאמר ר"ח. אבל לא כן הגירסא בגמרא שלפנינו אלא הכי לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דרב חסדא מעליותא מחובר לאמר' משמי' דרב חסדא וקאי מעליותא ארב חסדא מה שהוא דרש מעליותא בענין בי' כנשתא ויהי' ממעליותא דרב חסדא ולא ממעליותא דבי כנישתא והבן כי נכון. והנה כל המעיין יעיין שרבינו כתב סופר שלא כסדרן הביא הגמרא ואפשר רבינו בכתבו תשובה הזאת וזכרון כתב זה ובדעתו היה בודאי כן צריך להיות הגירסא בגמרא לולא זה לא יוכל להקשות הרי"ף והיה בדעתו ובשכלו הקדוש בודאי ככה הגירסא נכונה ולכן הביא רבים תמהו על זה אבל כאשר לפנינו הגירסא היא נכונה וישרה ולע"ד לית כאן קושיא כלל והדבר נכון כאשר כתבתי ובמחילת כבוד הגאונים דמקשה ולע"ד לא זכיתי להבין:

הנה מה שנוגע לגוף הדבר בספק של מג"א ריש סימן קנ"ג מה שהביא בהמ"ד של יחיד אם גרוע מביהכ"נ של רבים או שוה לו או עדיף ממנו ואם מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש של יחיד ויש לי לומר בודאי אינו רשאי כי קדושת בית הכנסת ברבים בודאי קדוש יותר מבית המדרש של יחיד כי בביהכ"נ עשרה קדמה שכינה ואתיא ובבית המדרש של יחיד דוקא עד דיתיב וגרס כמוכח פה דף ו'. והנה רבינו כתב סופר החליט בבהמ"ד של יחיד שוה עם בהכנ"ס של רבים ובית המדרש של רבים עדיף מביהכ"נ ולשיטת דסוברים שוה מותר לעשות מבהכנ"ס בהמ"ד של יחיד וה"ה מבהמ"ד של יחיד בית הכנסת וכ"ש דמותר לעשות מבהכ"נ בהמ"ד של רבים. והנה אם מותר לעשות מבית המדרש של רבים בית המדרש של יחיד לכאורה יהי' אסור לרבינו דשוה בית המדרש של יחיד לביהכ"נ וא"כ כיון דאסור לעשות מבהמ"ד של רבים בהכנ"ס ה"ה יהי' אסור נמי לעשות מזה בהמ"ד של יחיד ורבינו כתב סופר לא מביא דין זה אף שחוזר לכל הצדדים ולע"ד לאחר העיון נראה דאין הדעת סובל לומר כן אם בבית המדרש הזה היה רבים לומדין בתוכו תורה ואם יבוא אח"כ יחיד ללמוד בו תורה דאינו רשאי הא לא שייך בזה דהוריד מקדושה דעדיין מוכן הוא ג"כ לרבים ללמוד בתוכו וכי משום דרבים היה לומדים בו תורה לא רשאי אז לקבוע בו יחיד ללמוד. וראיה ברורה איכא דככה הוא לדעת כתב סופר דקאמר מבי' רבנן היינו רבים לבי' כנשתא אסור מדוע לא מחלק בבית המדרש גופ' הל"ל מבי' רבנן לבהמ"ד של יחיד אסור אלא ע"כ דמותר. אבל קשה לי לכתב סופר למה אמר רב פפא מבי' כנישתא לבי רבנן שרי משמע דוקא לבי' רבנן שרי לבית המדרש של רבים שרי הא לפי דעת כתב סופר אפי' לבית המדרש של יחיד שרי ותו יש לדקדק דסתרי דיוקא אהדדי דנקט מבי' כנישתא לבי' רבנן שרי דוקא לבי' רבנן שרי אבל לבית המדרש של יחיד אסור דקדושת בהכנ"ס יותר מבית המדרש דיחיד ולקמן אמר מבי' רבנן לבי' כנישתא אסור משמע דוקא מבית המדרש של רבים אסור אבל מבית המדרש של יחיד מותר לבי' כנישתא וקשה לכתב סופר דקאמר רבא דנקט בי' רבנן היינו של רבים דוקא א"כ אם מבי' רבנן של רבים דוקא איך יפרנס הרישא דנקט מבי' כנישתא לבי' רבנן שרי משמע דוקא לבי' רבנן שרי לרבים שרי אבל לא בהמ"ד של יחיד וצ"ע. וגוף הדבר צריך לי עיון מה מיקרי בית המדרש של יחיד ומה מיקרי רבים אם גם תרתי מיקרי רבים או רק שלשה מיקרי רבים או דוקא עשרה והן אמת מוכח גמרא דף ו' ברכות גם תרתי קדוש יותר מחד כמוכח שם תרי מכתב' מילייהו בספר זכרונות חד לא מכתב מילי' וא"כ עדיין יש לי ספק אם מבהמ"ד של שלשה דוקא אינו רשאי לעשות בהכנ"ס אבל מבהמ"ד של שנים מותר דמיקרי רק יחיד או דילמא בית המדרש של תרתי ג"כ חמור יותר מבית הכנסת. ולכאורה מדברי כתב סופר יהי' מוכח גם תרתי מיקרי בית המדרש של רבים דראיות כתב סופר הוא דנקט בי' רבנן וחד לא מיקרי בי' רבנן אבל לע"ד תרתי כבר מיקרי בי' רבנן:

והן מוכח גמרא גיטין דף מ"ו דרק ג' מיקרי רבים ר' נחמן אמר ג' ימים ב רבים ג' וכן מוכח בנזיר דף נ"ז ריש שני נזירים עיי' וא"כ יש לומר בית המדרש של רבים דוקא שלשה שוב יש לי עיון הרי מוכח מכתב סופר מבהכנ"ס רשאי לעשות בהמ"ד ועדיין צריך אני לדון מה זה בית המדרש של רבים אם בשלשה ובשלשה מיקרי רבים וכן הוא א"כ איך שייך מבהכנ"ס של רבים לעשות בית המדרש של רבים והיינו בשלשה כבר מיקר ביהמ"ד של רבים והא בבית המדרש בשלשה אינו השכינה אלא עד דיתבי ובבית הכנסת של עשרה קדמה שכינה ואתיא וא"כ איך שייך דבית המדרש יותר חמור ויותר קדוש מבית הכנסת. וא"כ א"כ איך שייך בגמרא לומר אוהב ה' שערי המצוינ' וכו' יותר מבתי כנסיות הלא בית הכנסת קדמו שכינה אלמא דחביב יותר לזה יש לומר שערי המצוינ' בהלכה שם איכא בטוח תמיד עשרה ובה"ג ג"כ קדמו שכינה אתיא כמו לתפלה גם לתורה ונכון:

שוב יש לי נסתפקת לפי מאי דהחליט כתב סופר מבית המדרש של יחיד מותר לעשות ביהכ"נ דחד קדושה להם. יש לי ספק אם מותר לעשות מזה בהכנ"ס של רבים היינו שמתפללין בה תמיד שלשה שלשה ולא טובא כבר מיקרי בזה רבים או דילמא בהכנ"ס כיון דלא יוכל לומר קדיש וקדושה בפחות מעשרה מיקרי כיחיד. וגם אם זה ברור דנקרא בה"ג כיחיד יש לי ספק אם יש בבהכנ"ס דהיה רק תמיד בה עשרה בצירוף קטן אם גם מיקרי רבים וקדושות בהכנ"ס להן או דילמא משום דאין בה עשרה גדולים לא מיקרי קדושת בהכ"נ. ולרבי יצחק דסובר בגיטין שם דוקא עשרה זה מיקרי רבים עדיין הספק לר' יצחק אם רשאי ובהמ"ד של ג' לעשות בית הכנסת והן לדינא אין זה ספק כי אנחנו פסקינן בג' מיקרי רבים וה"ה לבית המדרש וצריך עיון