ברוך מרדכי חלק א סד

יגיע ובארתי ע"פ שבארתי מדרש רבה פרשת פקודי אלה פקודי המשכן מהו אלה בשעת שנתן הקב"ה התורה לישראל לא היה ראויים שישלוט בהן מלאך המות שנאמר חרות וכו' ר' נחמיה אומר חרות ממלאך המות וכשחטאו העביר הקב"ה כל אותו הטוב:

ותמהתי על מדרש הזה הלא נסוב הוא מששת ימי בראשית וכמבואר גמרא ריש פרק כתובות ומקרה אחד לצדיק ולרשע ומיד נקנסה מיתה על אדה"ר ואיך שייך בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל לא היה ראויים שישלוט בהן מלאך המות. אבל אמרתי יש שני מיני מיתות אחת היא מיתה בנשיקה ועיי' גמרא ב"ב דף י"ז מיתת האבות היה ע"י נשיקה אשר הקב"ה בכבודו ובעצמו מנשק נשמתו לחזרה ויש עוד מיתה שהיא ע"י מלאך המות והנה בודאי אם זכים אנחנו וצדיקים אז מיתה בנשיקה אבל אם חוטאים אז הוא המיתה ע"י מלאך המות ומה טוב לנפש הזה אשר בא ע"י מ' נשיקה לחזרה ולא ראה פני מלאך המות. וזה שכתב המדרש בשעה שנתן וכו' לא היו ראויים שישלוט בהן המלאך המות דייקא להמית ע"י מלאך אלא אף שנגזרה גזירת מיתה אבל היה ע"י נשיקה אבל כיון שחוטאין העביר הקב"ה כל אותו הטוב מיתת נשיקה והיא ע"י מלאך המות:

ובזה פרשתי לקמן הגמרא דוד אמר שירה כשנסתכל ביום המיתה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רב' בר רב שילא מסיפא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון ונראה לפרש כי מבואר מפה המדרש שהבאתי שכיון שקבלו ישראל התורה הלבישם הקב"ה מזיו הדרו ואז לא היה יוכל לשלוט המלאך המות אבל כיון שחטאו שלט בהן המלאך המות והנה מי שנהג עצמו בלבוש ה' כל ימיו בתורה בודאי גם היום מת ע"י נשיקה והנה החילוק בין מיתת נשיקה למיתת ע"י מלאך ידוע כי במיתת הנשיקה אין בהלה ואין פחד אדרבה פניו שוחקת בעת שרואה פני שכינה משא"כ ע"י מלאך המות הוא המבהיל הוא המפחיד הוא המשתנה פניו של העומד למות ועיי' רש"י ב"ב דף י"ז ע"א ע"י מלאך המות פניו מוריקן וכו' וכו'. דוד נסתכל ביום המיתה ואמר שירה גם ביום ההוא יוכל לשמוח בשמחה מי שיזכה למות ע"י נשיקה ומי הוא זה שנ' ברכי נפשי את ה' כו' גדלת הוד והדר לבשת וזה הוא התורה מי שהוא לבש בה זה מת ע"י נשיקה וטוב לו מאוד וזה שסיים תסתיר פניך דייקא בעת המיתה ושלוח המלאך המות יבהלון שם איכא בהלה ופחד אבל תוסף רוחם דייקא אם אתה תוסף רוחם בכבודך ובעצמך ע"י נשיקה יגועון דייקא רק גויעה בעלמא החיים נעדר אבל בלא פחד ושבר כי אם בטיב טעם ובפנים מסביר':

והנה מבואר ביורה דעה סי' של"ט בדין מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת ומפרש הש"ך וטו"ז הטעם שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות. והנה מי שמת ע"י נשיקה בודאי בזה לא צריך שישפוך מים בשכונה דלא היה כאן מלאך המות וזה הפירש על זאת יתפלל אליך כל חסיד לעת מצוא היינו בעת מיתה דייקא הכוונה שיהי' מיתתו ע"י נשיקה ולשטף מים רבים אליו לא יגיעו דייקא שלא צריך לשפוך אז המים בשכונה ולכך התפלל לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ואמת אף אנו אין מבחין וצריך לשפוך בכל אדם בשכונתו אם גובה ארזים אבל מ"מ לזאת יתפלל אליו לא יגיע דיהי' ללא צורך והבן זאת:

וזה לע"ד פרוש' בגמרא מני' ובי' שאמר' תני' נמי הכא תשע מאות ושלש וכו' ניחא שבכולן נשיקה וגם שסיים הגמרא נשיקה דמיא כמי שחל וכו' והיינו דכיון להא דלעיל שהחסיד יתפלל שיהיה מיתתו בנשיקה ולכן מפרש מיד לאחריו הנשיקה מה היא להבין כי הנשיקה היא מתוקה:

ואלך מדרוש לדרוש ממקום למקום לבאר נמי פה הגמרא אמר רב' בר שילא היינו דאמרי אינשי לבעי' אינשי רחמי' עד זבולא בתרייתא שלמא עי' רש"י שהיה לו שלום כל ימי חייו ואף ביום קבורתו עד השלכת עפר אחרונה שבכיסו קבורתו ומרש"י הנ"ל משמע עד זבולא בתרייתא מיקרי עוד ימי חייו ובארתי הגמרא הזה על דרך טוב כאשר בארתי דרוש נחמד בעת אסיפת החברא קדישא דברים המתקבלים על לב גומלי חסדים למוסר השכל כל ימינו עד ימי אחריתנו הנה שלמה אמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר ואמרתי שלמה רמז לשלשה דברים אשר בהם זוכים הצדיקים והתמימים בעת פטירתם לזכות אחריתם. צדיקים המובחרים בעם יזכו בעת פטירתם לשלשה דברים אשר המה מפז יקרים ראשון זוכה הצדיק שמיתתו ע"י נשיקה כאשר בארנו לעיל וכמבואר גמרא ב"ב דף י"ז ע"א תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה' ועיי' רש"י שמתו בנשיקה ע"פ שכינה:

שנית הצדיקים יזכו בעת פרידתם שיקבלו אותם בשלום כמבואר גמרא כתובות דף ק"ד אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבוא שלום יניחו על משכבותם וזה שנית שזכות לצדיקים שיבואו בשלום שיצאו לקראתו כת הצדיקים ואומרים יבוא בשלום:

שלישית הוא ג"כ לצדיקים ברכה לנוח במנוחה נכונה אמת ואמונה טובה ומתוקה בקבריהם ועי' רש"י כתובות שם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ויבוא בשלום ואח"כ ינוחו צדיקים על משכבותם ומנוחה מתוקה הזה אין לשער ערכה ואלקים הבין דרכה גם יש באלה שהמה במנוחה שוכבים שרמה ותולעה לא ישלוט בהן ובמכוחה ישכון אין מי שיבלבל אותם כמבואר גמרא שם ב"ב תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם וכו' ובנימין בן יעקב דכתיב ולבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו והיינו ישכון לבטח בלי רמה ותולעה:

ובארתי באלה גמרא כתובות דף ק"ז באמרו בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהנתי אפי' באצבע קטנה ומפרש רש"י שלא נהנתי בעוה"ז אפי' לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה והר"מ שיהי' שלום במנוחתי יצתה בת קול ואמרה יבוא שלום ינוחו על משכבותם:

ובארתי על דרך גמרא שהבאתי לקמן בשעה שהצדיק נפטר יצאו לקראתו כת צדיקים ואומרים לו יבוא בשלום. והנה רבי ידע זאת כי בלתי ספק בשעת פטירתו אשר יצא לבית עולמו ג"כ בודאי יבואו הצדיקים לקראתו ויאמרו לו יבוא בשלום והנה ידוע כאשר הבאתי פה גמרא ברכות הרש"י כל זמן שלא ניתן זבולתא בתרייתא עוד הגוף קצת קיים ועוד מעורב בעולם השפל הזה ועוד לא כלה ממש מעוה"ז אלא עד זבולתא בתרייתא ונקבר כהוגן וכיאות אז נפרד לגמרי מעוה"ז ואיתא בעלמא דקשוט. ועיי' שכן מבואר לעיל ברש"י ובגמרא פה לבעי אינש רחמי עד זבולתא וכו' עיי' רש"י שמפרש שיהי' לו שלום כל ימי חייו ואף ביום קבורתו עד השלכת עפר אחרונה וכו' והיינו דזה מיקרי עוד ימי חייו עד השלכת עפר אחרונה עיי':

והנה רבי אשר כל ימיו לא היה נהנה מעוה"ז ועיי' בתוס' שהובא המדרש שעד שיתפלל אדם שיכנוס תורה וכו' וע"כ מוכח דרבי לא היה כהנה מעוה"ז כלל וכלל