ברוך מרדכי חלק א סג

זה מתרץ ואב"א שעה משחקת לו שאני כוונתו אם לצדיק משחקת השעה שאני והא והא ברשע ששעה משחקת רק החילוק אם גם לצדיק השעה משחקת אז אינו בולע הצדיק והרשע אינו גובר והא דקתני שהרשע גובר היינו באינו השעה משחקת לצדיק ולרשע השעה משחקת ודוק כי נכון הוא:

דף ח' מאי דכתיב ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין רש"י מפרש אלמא יש שעה שהיא של רצון וכוונתו דחוקה מאוד וע"כ כוונת' איך יליף מהאי פסוק ואני תפילתי תפלת רבים וע"כ רק מפרש רש"י הנה חזינא דיש שעה של רצון ובודאי מצד הסברא הוא בשעה שרבים מתפללין וע"כ כוונת הראיה הכי הוא שדוד אמר ואני תפילתי אף שאני מתפלל ביחידות מ"מ בעת רצון אנכי מתפלל היינו בעת שרבים מתפללין וזה הוא על מה שסיים ולימ' לי מר בעידנ' דמצלי צבורא ליתי ולודעי' למר משמע אף שמתפלל ביחידות בביתו מ"מ עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. וכבר בארתי לעיל בשם אחד ששמעתי לפרש ואני תפילתי לך ה' עת רצון דוד היה מלך ומבואר גמרא תענית לגבי משה דהוצרך לרבים כרבים דמי ושפיר קאמר דוד ואני תפילתי דייקא אני שאני מלך לך ה' עת רצון שדינו כרבים ובזה מתורץ מה שקשה לי לעיל הא יש עת רצון בחצות לילה כמבואר גמרא יבמות ועיין לעיל דף ג' ולהנ"ל ניחא דחזינא דדוד קרא לעת הזה שהציבור מתפללין עת רצון וא"כ צריך להתפלל בעת הזה אבל לפי' רש"י קשה דמפרש אלמא יש שעה שהיא עת רצון הלא יש שעה של רצון חוץ תפלת הציבור נמי כגון חצות לילה או במנחה בשעת הקרבת מנחה ועיין תוס' ערבי פסחים שהבאתי לעיל דף ד' שקאמר אותו שעה הוא עת רצון וצ"ע רש"י ד"ה פדה בשלום נפשי זה שעוסק בתורה היינו שלום וכל נתיבותיה שלום וכן גמילת חסדים נמי שלום ותמהתי מדוע לא פירש רש"י נמי על מתפלל עם הציבור היכא מיקרי ביאת שלום דרש"י רוצה לפרש פדה בשלום נפשי שתורה וגמ"ח מובן מתוך לשון שלום אבל הגמרא קאמר נמי ומתפללין עם הציבור ונלע"ד זה לומד ממקרא שאחר כן כי ברבים היה עמדי והפירש פדה בשלום נפשי ובגמ"ח וגם כי ברבים המה עמדי וזה מתפלל עם הציבור ולי נראה גם מתפלל עם הציבור נקרא שלום כי באים יחדיו באגודה אחת להתפלל:

אמר ר"ל כל מי שיש לו בהכנ"ס בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע ושמעתי לצחות מפי אאמ"ו הגאון הקדוש מוה' מאיר זצוק"ל כי רבו מהמון העם שנכנסו לביהכ"נ אבל אינם נזהרים להתפלל יפה אלא וקרא זה אל זה בדברים בטילים ומספרים זה עם זה וזה הוא שכן רע כי גם חבירו שעומד עמהם שם גם לזה מרבים שיחות בטילות ומחמת שיחת ההבל מתבטלו מתפלתו וז"ש כל מי שיש לו ביהכנ"ס בעירו ואינו נכנס שם להתפלל פירש להתפלל אינו נכנס אבל לשיח בדברים בטלים נכנס לשם זה נקרא שכן רע שגם לחבירו יזיק שגם הוא לא יוכל להתפלל:

א"ל וכו' איכא סבי בבבל כיון דאמרי לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני לי' ויעיי' רש"י מקדמי שחרית מחשכי ערבית כלומר מאריכין בביהכנ"ס דברי רש"י הללו צריכים ביאור מה זה שביקש דמאריכין בבית הכנסת הלא רש"י מפרש שחרית וערבית זה הפירש מקדמי ומחשכ' וגם מה זה שמפרש שחרית וערבית:

והנראה ע"פ ששמעתי מפי אאמ"ו הגאון הגדול קדוש וטהור מוה' מאיר זצוק"ל לפרש דברי הגמרא הנ"ל שאמר פעמים יעשה אדם דבר בזריזות ומהירות מאוד וירוץ לדבר ה' אבל לא מפני חיבה ואהבה אלא מפני שהוא לעול עליו ולמשא וירוץ מהר כדי לפטור ממלאכה זו אך פעמים לכן ירוץ ויזרז עצמו מאחר שמחבב הדבר בעצם לעשותה וזירוז המצוה הוא כוונתו. ופירש בזה אאמ"ו הנ"ל פסוקי התורה תולדות כ"ד פסוק כא ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' וכו' ופירש דיוכל להיות דממהר מאוד להביא לו מטעמים משום דעליו זה לעול גדול ורצה לפטור העת ומיהר לעשותו. או מצד אהבה וחיבה לאביו מיהר לעשות כ"ר לו וזה שאלתו מה זה מהרת למצוא בני היינו על מי ועל מה מהרת אי משום שעול ומשא עליך הדבר ורוצה מהר לפטור או משום אהבה וחיבה ואמר כי הקרה ה' מאת ה' היתה זאת ולא החזיק טובה לעצמו והנה יש שני מיני ההולכים בבית ה' בהשכמה אחד שהוא לו לעול וממהרים לבוא להקל מהר עליהם העול ולילך מהר למסחר מלעבוד ה' אבל יש מובחרין בעם הולכין בהשכמה מחמת חיבוב התפלה וזריזין מקדימין לעבודת ה' והנה האות ומופת הוא מי שבא בהקדם לביהכ"נ וגם מאחר הרבה בה זה ע"כ רק עושה מחמת חיבה ואהבה והבן כי אז דמאחר גם לאחר התפלה ע"כ חזינן דאין עליו שום עול. וז"ש כיון דאמרי' לי' מחשכי ומקדמי דייקא שמקדימין הרבה בביהכנ"ס וגם מאחרין הרבה שמע ע"כ מופת חתך מאהבה ויראה עשו זאת והיינו דאהני' להו וחן חן לדברי אאמ"ו הגאון הנ"ל. ואחר כתבי זאת מצאתי בשל"ה הקדוש בענין תפלה בהג"ה שם שהובא בענין אקדומי ומחשכי פרוש' שחרית וערבית ובמנורת המאור דף ל"ו משמע שהוא מפרש אקדומ' ואחשיכ' נכנס ראשון ויוצא אחרון ואמר מרש"י לא משמע ככה עיי':

ולע"ד בארתי אדרבה בזה הרש"י שזה הוא כוונת רש"י דלמה לא נקט הגמרא שחרית וערבית בלשונך ולמה אמר הגמרא מקדמי ומחשכי לזה ביאר רש"י הן אמת יש לומר מקדמי שחרית וערבית הוא מחשכי אבל לכן נקט בלשון הנ"ל מקדמי ומחשכי שיהיה מובן נמי בתוכו כלומר מאריכין בביהכ"נ כדברי מנורת המאור וכדברי אאמ"ו הגאון זצוק"ל הולך ראשון ויוצא אחרון ולכן נקט הלשון דשוי' לתרוייהו דכוונתו הוא דהולכין שחרית וערבית וגם הכוונה שמאחרין הרבה הולכין ראשון ויוצא אחרון וזה הלשון מקדמי ומחשכי תרווייהו במשמע וזה שפירש רש"י כלומר מאריכין בביהכ"נ דלכן נקט לשון מקדמי ומחשכי אבל תרווייהו במשמע דלולא זה קשה הרש"י הנ"ל בתחילת דבריו מפרש שחרית וערבית ואחר זה סיים כלומר שמאריכין בביהכנ"ס משמע דהפירש יוצא אחרון ונכנס ראשון ולהנ"ל תרווייהו במשמע שחרית וגם ערבית וגם תמיד מאריכין ודוק הנה ראיתי קושיא בהג"ה שם בשל"ה הק' בענין התפלה שהקשו מאי תירץ הלא קושית' היא על האדמה דמשמע בארץ דוקא ומאי זה שתירץ היינו דאהני להו עדיין קשה הא על האדמה כתיב ומתרץ בטיב טעם ע"פ מה שמבואר עתידין כל בתי כנסיות שבחו"ל לקבוץ בא"י א"כ מי שהעמיד בביהכנ"ס כמו שהעמיד בא"י ומזה בודאי נכון אף ביחידות אם מתפלל לכל הפחות בביהכ"נ כי סופה לעמוד בארץ הקדושה וזכות היא לו:

ולע"ד נראה לתרץ על פי מה דמבואר לעיל פדה בשלום נפשי אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאלו פדאו לי ולבני מבין האומות העולם ומפרש רש"י פדה בשלום זה שעסק בדברי שלום היינו תורה וכן גמ"ח ומשמע מרש"י או זה או זה קאמר וא"כ אם הולך לביהכ"נ ומתפלל עם הציבור הוי כאלו פדאו מבין האומות והוי ממילא כאלו עומד בארץ ישראל והיינו דאהני להו:

רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זה מיתה ובארת למ"ד זה כל הפסוק על זאת יתפלל אליך כל חסיד לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא