ברוך מרדכי חלק א סב

אשר היה לו בעוה"ז הלא לא להנאתו היה נהנה מכל הטוב אלא כל דרכיו היה לש"ש ורק מה שנהנה נהנה לשם ה' לעשות חיל בתורה ויראה ובזה היטב גופא עובד ה' לזה הצדיק בודאי לא ינכה לו מזכיותיו כלום. וזה הוא צדיק גמור שהוא במדרגה הזה להנות תאות העולם כול' לש"ש בלי מחשבת פיגול והנאת הגוף ולכן לצדיק במור טוב לו כי אינו צריך להתירו שינכה לו וגם באמת לא ינכה אותו כלל. וצדיק שאינו גמור שאינו יוכל לכבוש כל כך להנות הכל לשם ה' אם יעלה לו רוב הצלחתו ועשרו ויהנה גם הגוף ויהי' לו ג"כ מחשבת פיגול הנאת העוה"ז לזה אינו טוב לו שאינו גמור לכן אינו טוב לו בעוה"ז כדי שלא ינכה לו אז מזכיותו והבן היטב. וכן רשע גמור רשע ורע לו שלא היה פה שום זכות גם המצוה עשה למען הנאת עצמו במחשבת פיגול וע"כ אין להתירו שיהי' לו שם איזה דבר לבקש. ולכן גם רע בעוה"ז ולרשע שאינו גמור שיש לו עכ"פ קצת מצות לזה טוב לו כדי שינכה לו מזכיותיו בעוה"ז והבן. ובזה בארתי לדרוש השכל פסוקי תהילים א' על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד ויש לפרש על פירש הנ"ל דהנה באמת רשע וטוב לו היינו טעמא דמשלם על פניו להאבידו מאכילין לו מעט זכיותיו בעוה"ז כדי לנכות לו לעוה"ב וא"כ ישאל הרשע הלא יש צדיק וטוב לו בעוה"ז ואעפ"כ לא ינכה לו מזכיותיו כלל וכלל ויקבל שכרו משלם בעוה"ב הלא גם לו היה טוב בעוה"ז ולמה לא ינכה לו משכרו בעוה"ב ולי מה שקבלתי היטב בעוה"ז יעשה לי חשבון וינכה אותו מעוה"ב. אבל כבר בארנו צדיק גמור הוא הגבר אשר שם נפשו בכפו ולא נהנה מעוה"ז כלום וכל הנאותיו אשר אכל רק לש"ש היה לזה. ע"כ אינו מנכין לו משא"כ הרשע דנהנה להנאת עצמו לדשן גוף עצם ובשר ובכל הטוב אסף רק תאות ההבל לזה בודאי מנכין לו וז"ש הפסוק על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים שהמה יבואו למשפט בעדת צדיקים כמו לצדיק גמור שאין מנכין לו מזכיותיו גם לנו המצות שעשינו לא ינכה לנו ולווה אנחנו פה ריק מכל וכל. ועל זה אמר כי יודע ה' דרך צדיקים שכל דרכינו וכל עמלינו יודע ה' לשם ה' היה כולו קודש וה' יודע דרכינו באיזה דרך היה שכולו לש"ש ובכל הטוב עוד ביותר עבדו את ה' אבל דרך רשעים תאבד דייקא מאבד כל המצות שהמה הולכים דרכים להנות את גופם ולא יזכרו כהני ה' לשם ה' וזה תאבד ומאבד להם חיי עוה"ב. ובזה בארתי אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו דייקא גם בדרכיו הוא ירא ה' שכל מעשיו לשם ה' אז אשריך בעוה"ז ואשריך בעוה"ב דייקא מזה שטוב לו בעוה"ז לא ינכה לו לעוה"ב אלא אשרי לו בעוה"ב והבן. גמרא אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי וכו' לא חזר בו וראיתי בספר סמיכת חכמים בשם אביו דרוש נחמד פירש הפסוק ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו ופירש"י ע"מ אשר תשמעו ופירש שמשה אמר להן לישראל ראה אנכי נותן לפניכם היום על תנאי אלו נתן לכם הקב"ה ברכות וקללות לא הייתם מתיראים אף שנותן לכם הברכות על תנאי כי אינו חוזר לרעה מה שאינו כן כשאני נותן שפיר שייך על מנת אשר תשמעו ואם לא תשמעו יהיה קללה חלילה עכ"ל:

ואף שאין משיבין על הדרוש מכל מקום לא יוכל לומר כן כי גוף הדבר צריך חקירה כאשר הקשה הצל"ח שהרי אפי' הבטחה מוחלטת בלי שום תנאי מתבטלת ע"י עבירה ויעקב אבינו הבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' ואעפ"כ נתירא שמא גרם החטא וכדלעיל דף ד' אבל כבר תירץ הצל"ח דעד כאן לא אמרו שהבטחת הקב"ה אפי' על תנאי אינו חוזר אלא היכא שבמניעת קיום התנאי אין שם עבירה ועון כמו בהבטחת משה שמה שלא קיים משה רבינו התנאי לא היה בו שום עבירה אדרבה מצוה רבה עשה להתפלל על ישראל אבל היכא שבביטול התנאי הוא עבירה בזה לא אמרו ההבטחה אינו חוזר כי עבירה מבטל ההבטחה אף אם הקב"ה בעצמו דיבר ועיי' רמב"ם בפרק י' מהלכות יסודי התורה ובהקדמתו לפירש המשנה כתב איפכא וזה שרוצה בס"ח אדרבה כתב שמה שהבטיח הקב"ה ע"י נביא לעולם אינו חוזר ואי אפשר להחטא לבטל הבטחת טובה זו ומה שאמרו ביעקב היינו ממה שהבטיח הקב"ה לנביא על עצמו שם שפיר יוכל לחזור ושפיר דמתירא יעקב מפני החטא אבל נביא המתנבא על אחרים לטובה אין החטא מבטל ההבטחה:

ובזה בארתי פסוקי התורה ומדרש רבה פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך אמר הקב"ה לישראל אלו זכיתם אני בעצמי נעשה לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר שנא' וה' הולך לפניהם יומם ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח שנא' הנה אנכי שולח מלאך ובארתי ע"פ הנ"ל אם אנו חוטאים ביותר טוב לנו אם הקב"ה בעצמו לא הבטיח אלא ע"י שליח דאז אף אם אנו חוטאים יקיים הבטחתו אבל אם הקב"ה בעצמו הבטיח יוכל לחזור מהבטחתו ע"י החטא אם אנו חוטאין:

וז"ש הנני שולח מלאך לפניך אמר הקב"ה לישראל אם זכיתם אני בעצמי נעשה לכם שליח לבשר הטוב דייקא אם זכיתם שאני לא צריך להתירא שתגרום בכם החטא דצריך אני לחזור מהבטחתי אז בודאי אני בעצמי הייתי השליח ולהיות בקרבכם ועכשיו שלא זכיתם דייקא וצריך אני להתירא שיעכב החטא וצריך אני לחזור מכל רצוני הטוב להטיב עמכם הריני מוסר אתכם לשליח שנ' הנני שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך דייקא להיות לך לשמירה ולהביאך אל המקום דייקא כי המלאך אינו יוכל לחזור אפי' אם חוטאין אתם יען שבישר לכם שהביא אתכם אל הארץ הטובה:

וזה שמפרש רש"י שם הנני שולח מלאך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא שכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך דייקא כיון שהקב"ה שולח מלאך בודאי עתידין לחטוא אז מתירא הקב"ה שיחזור הבטחתו לכן לטובתינו ישלח מלאך דאז לא יוכל לחזור אך כבר ביאר הרמב"ם טעמו ונימוקו מדוע ע"י נביא לא חוזר הבטחתו אף אם חוטאין מפני שזה הוא אות להבחין אם הנביא אמת או שקר ובה"ג אם יגרום דהבטחת הנביא יחזור אז יאמרו דהנביא הוא שקר וינהוג בנביא קלות ולא יאמינו לעולם ואמרתי זה כוונת הפסוק אח"כ באמרו השמר מפניו דייקא לפני זה המלאך או נביא ושמע בקולו אל תמר בו היינו כל זה דע"י הנביא או שליח בטוח שהבטחת ה' יקיים תמיד מפני שאתה שומע בקולו ולבל ינהג בו קלות לכן צריך שדבריו שרירין וקיימין אבל אם גם היום אתה תנהוג בו קלות ותמר בו אז בודאי יגרום לך החטא גם ע"י מלאך לחזור. וז"ש השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו היינו אז תלך בטח אבל אם אתה תמר בו אזכי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ואנכי בכל עת ועונה חוזר חלילה יען שאתה בלאו הכי תמר בנביא ולא הואלתי בתקנתי והבן:

ע"ב גמרא ואב"א שעה משחקת לו שאני והקשה בספרים הלא תירץ הזה כבר נאמר לעיל מינ' הא ברשע שהשעה משחקת הא ברשע שאין השעה משחקת. והנלע"ד לומר דיש לומר הרשע ששעה משחקת אסור להתגרה בו והיינו דוקא זה האדם אשר אין לו משחקת השעה ולרשע משחקת השעה אז שפיר הרשע גובר אבל אם גם לצדיק משחקת השעה אז מותר להתגרה ברשע אף שהשעה משחקת לו וזה כיון באב"א דקאי על דברי רב הונא אלא צדיק גמור אינו בולע על