ברוך מרדכי חלק א סא

בחיה ועוף שהקב"ה זן ומפרנס אותם. ולכל צאן וצאן יצמיח לו עשב השדה על אחת כמה וכמה לך שאתה נברא לשמש את קונך רק על משכנות הרועים אם הצאן הולך אחר הרועה כן אנחנו אם אנו הולכים אחר ה' אלקינו רועינו אז בטוח שמלאכתינו יתברך משמי שמים וברכה והצלחה במעשה ידינו כפל כפלים ויוכל לאהוב את הנפש וליקח על צוארו רחיים והבן. ובזה מבואר גמרא הנ"ל כי מבואר ג"כ בקרא זה הכוונה קול חתן וקול כלה וכו' קול אומרים הודו ה' צבאות דייק רק לה' ליתן תודה ובו לבטוח הוא הזן הוא המפרנס לכל ורק לעשות נ"ר ליוצרינו וזה קול אומרים החתן וגם הכלה ובזה יבנה ביתם לרוחה ולברכה בהודו את ה' צבאות תמיד ליתן שבח והודיה לה' ולעבדו בלבב שלם. וזה שקאמר הגמרא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו ואינו יודע לשמחו מפני הדאגה על המחיה ועל הכלכלה כאשר בארנו זה עובר בה' קולות יקח רק אל לבו וידבר בקול ואומרים הודו ה' צבאות שהוא הנותן לחם לכל בשר ורק להודות שם ה' עליון ולשמוע בקולו ולילך אחר מצותיו אז יהי' מצוי בריוח המזונות. ולרמז הטוב אמרתי מה שמבואר פה גמרא לעיל מינ' אגרא דבי הלולי מילי, פירש"י לשמחו במילי ביום החתונה ודרשתי נוטריקן מיל"י ר"ת "מזונתי "יתן "לכם "ד' היינו השם יתן לכם מזונות וזה לשמחו החתן והכלה במילי זה יאמרו להם מזונתכם יתן לכם ה' ואתם אל תדאגו כי אם בטחו בשם ה' ולעבדו בלבב שלם. וע"ז שפיר השיב ואם משמחו מה שכרו ארשב"ל זוכה לתורה וכו' והיינו הך אם משמחו ואינו דואג למזונות אלא שם מבטחו בה' בודאי ג"כ יעסוק בתורה ואל ידאוג למזונות ויבטח בשם ה' שמלא כחו יהי' נעשית ומתברכת ותורתו משתמרת והבן:

דף ז מאי מצלי א"ר זוטרא יה"ר מלפני שיכבשו וכו' ובארתי פירש התפלה ולסמוך סמוכים על זה שאמר ושמחתם בבית תפלתי כאשר בארתי בדרוש לר"ה דברי הפייטן היום הרת עולם וכו' ובארתי הקב"ה גבר עלינו חסדו לעולם בכל גונא לטובתינו להקל מעלינו פשעינו פעמים כבנים ופעמים בעבדים וידוע לענין הרחמנות לרחם ביותר טוב לרחם על הבנים מאשר ירחמו על עבדים ואם לדון על פשעינו טוב יותר לחשוב כעבדים כי עבד שמרד באדוניו אין חטא גדול כל כך כבן שמרד באביו ובארתי גמ' ב"ב דף ו' אנו נקראין עבדים ונקראין בנים בזמן שעושין רצש"מ בנים ואם אין עושים רצש"מ אז עבדים עי"ש. והנה אם אנחנו אין עושים רצון ה' אז טוב לנו אם נקראין עבדים אז אין החטא גדול כל כך ואם אנו עושין רצש"מ אזי מיקרי בנים לאהבתינו ולרחמנו כאב לבנים:

וזה שתיקנו בתפלתנו היום וכו' היום יעמיד במשפט וכו' אם כבנים אם כעבדים דייקא האב הרחמן יעמוד היום אותנו בשני אופנים ורק אם כבנים תעשה אותנו לענין הרחמנות רחמינו כרחם אב על בנים דלענין הרחמנות ביותר טוב ומעלה גדולה אם אנו כבנים ואם כעבדים היינו דוקא בזה האופן רוצה להיות כעבדים עד שתוציא לאור משפטנו דהיינו לענין פסק הדין אז ביותר טוב לנו אם כעבדים דאז החטא ועונש אינו גדול כל כך ותוכל להצדיק בשפטינו איום וקדוש:

וע"ז אמר להנ"ל לכוונה הזאת מאי מצלי היכא מצלי הקב"ה באמת הוא אינו רוצה שיהי' לו לעבדים ה' אותנו להיות בנים רק כל אלה טוב אם אין מכעיסין אותו אבל אם מכעיסים אותו אז רע לנו אם כבנים וזה שמצלי הקב"ה שיכבשו רחמי את כעסי שהרחמנות שארחם את בני יהי' כל כך גדול שיכבוש את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים דייקא אני רוצה להתנהג עמהם בשם בני ובמדת הרחמים כרחם אב על בנים ואי דיהי' אז גרוע יותר אם יבוא לדין ומשפט אם יהי' לי לבנים אז המשפט יותר גרוע להם על זה מתפלל ואכנס להם לפנים משורת הדין אף גם החטא דיותר גרוע בבנים מעבדים לא יזיק להם, כי אכנס לפנים משורת הדין והבן זאת למליצה:

וזה פירש הגמרא תניא א"ר ישמעאל וכו' אמר לי' ישמעאל בני ברכני והנה קרא לישמעאל בני והבין ר' ישמעאל כי זה ודאי חיבה יתירה וטובה אם הקב"ה קרא אותו בשם בני אבל יש פחד גדול אם יכעוס שמו הגדול ויהי' בנו חטא ופשע ורשע אז יהי' גרוע ביותר אם בנים יחטאו נגד אב ועל זה אמר יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך דייקא על המדה שצריך אתה לכעוס יותר על בניך מעבדיך אבל הרחמנות שתרחם יגבור על זה ותתנהג עם בניך דייקא לפי שקראנו בשם בניך במדת הרחמים כיאות לרחם אב על בנים ובכן אם יבוא לדין ומשפט אז יהיה רע בשם בנים. אבל תכנוס להם לפנים משורת הדין אז גם תוכל להטיב עמנו בשם בנים ואם בדין רע אבל תכנוס לפנים משורת הדין וטוב לנו גם אז וזה הברכה שבירך להקב"ה כי בזה חפץ ה' אם אנחנו לו כבנים והוא אבינו רוענו:

גמרא שנאמר הודיעני נא את דרכך וכו' בקש להודיע דרכיו רש"י ד"ה להודיע דרכיו מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו דברי הרש"י הללו מעורבין ולא נקטו כסדר שנקט בגמרא בגמרא איתא מפני מה צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו ורש"י נקט מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו שוב יש לדקדק מה בעי רש"י בזה הלא מפורש כן להדיא בגמרא. והנלע"ד דרש"י כיון למה שמפרש הסמיכת חכמים דלכאורה קשה בשאלות משה ששאל למה האריך לשאול הכפל הלא על צדיק וטוב לו רשע ורע לו לא קשה מידי כי כן היושר והאמת לפי דעתו והיה לו להקשות בקיצור מדוע יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ותירץ לפי שגם משה ידע מריעין לצדיק בעוה"ז כדי לקבל שכרו משלם בעוה"ב ולרשע בהיפך וא"כ על צדיק וטוב לו גופא הוא הקושיא ועל רשע ורע לו נמי ואז איכא עוד קושיא הרי באמת אינם שוים יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו ויש רשע ורע לו ויש רשע וטוב לו וזה שכיון רש"י מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו דייקא זה גופא קשה למשה הלא לצדיק צריך להיות פה רע כדי לקבל שכרו משלם בעוה"ב ולרשע למה רע לו בעוה"ז הלא טוב מעט זכיותיו שיאכל בעוה"ז ויבוא לעוה"ב בחסר כל ואז מפרש רש"י אח"כ עוד קשה צדיק ורע לו רשע וטוב לו בשלמא אם לכל צדיק רע בעוה"ז הייתי אומר היינו טעמא משום דיהיה שמור שכרו לעוה"ב ולכל הרשע אם היה טוב הייתי אומר למען יבוא שמה בחסר כל אבל כיון דאיכא צדיק וטוב לו רשע ורע לו א"כ מדוע שינה לזה רע ולזה טוב וגם ברשע זה הקושיא והבן. ובפרט הקושיא דהו"ל לצדיק להטיב בשני עולמות עולם הזה ועולם הבא ולרשע להרע גם לשני עולמות. כיון דכבר מצינו לצדיק וטוב ולרשע ורע והבן:

גמרא צדיק וטוב לו זה צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ובארתי בכל דרכך דעהו ובאמת הכא הוא אם טוב לו בעוה"ז אז מנכין לו מזכיותיו לעוה"ב אבל אמרתי אם הצדיק רק אוכל לשובע נפשו רק למען נפשו ורק עושה נ"ר ליוצרו אם ה' יזכה אותו בעושר פיזר נתן לאביונים ועושה בעשרו צדקות רבות ולא נהנה לגופו אפי' הכאה קטנה אלא כל מעשיו לש"ש וכמו שרבי זקף עשר אצבעותיו למעלה אף שהיה גדול ורם ועושר שלא נהנה מעוה"ז אפי' באצבע קטנה בה"ג לא שייך לומר שינכה ה' לו מצדקותיו זה הטוב