ברוך מרדכי חלק א ס

זה בודאי לא היה לשם ה' כי אז לאחר שמחה תוגה זה עובר בה' קולות כי כל הקולות צריכים אז לאמר קול אומרים הודו את ה' צבאות היינו כיון שהיא שמחה גופניות צריך לאמר בפה מלא הודו את ה' צבאות שיהי' לשם ה' וע"כ הוא שלא שמח אז החתן אז עבר בה' קולות וכל הקולות יענו יחדיו הודו את ה' צבאות העושה תמיד עמנו נפלאות ולה' ברכות והודאות יאכלו וישבעו ענווים ויהללו שם ה' לעולם:

עוד הפעם בארתי גמרא הזה על דרך אחר למוסר השכל החתן וגם הכלה ישכילו ויבינו כי מה' יבוא עזרתם ויבטחו בשם ה' הוא ימלא שמחתם:

ובארתי הנה יום החתונה הנקרא בשם שמחת לבבו וראוי ונכון לכל המסובין בשמחת חתן לשמוח החתן עם הכלה ולכאורה איך ישמח החתן ואיך ישמח הכלה ביום הזה הלא מבואר קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף והאיש לקח רחיים על צוארו ומחויב הבעל לפרנס את אשתו בכל מיני דמיטב ולכל צרכי הבית הוא הגבר לישא עול על שכמו להכין ולפרנס ואם כן ידאוג ליום המחר מאין יבוא עזרו והיום הוא היום אשר קידש והכניס את אשתו לביתו והכניס עצמו לכל אלה החיובים המוטלים עליו להיות בעל מפרנס הבית וכי אפשר לשמוח הלא ידאוג על כל אלה אם יבוא לו בשפע וברכה והצלחה:

אבל בארתי כל אדם יוכל לשמוח בזה היום ומי שאינו משמח הוא רק מקטני אמנה כמבואר סוף מתני' קדושין ר"ש ב"א אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להן אומנת והן מתפרנסין שלא בצער והמה לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ובזה הבנתי פסוקי תורה בראשית ויברך אותם אלקים ויאמר אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ והנה זה הוא הברכה המובן בתוכו יען שהקב"ה בירך אותם פרו ורבו וא"כ ידאגו אם יפרו וירבו יהי' המזונות בחסר להם ויהי' קשה לפרנס' וע"ז אמר ורדו בדגת הים ובכל חיה וע"כ תדין קו"ח המה נבראו לשמשך והמה מתפרנסין שלא בצער מכ"ש אתה שנברא לשמש את קונך והבן זאת:

ובזה בארתי הגמרא ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה ואף שלמה בחכמתו אמר הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זה אשה ד"א הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא וכו' ד"א הכן בחוץ וכו' זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זה גמרא אחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים. ר' אלעזר וכו' הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה וגמרא ועתדה בשדה לך אלו מע"ט אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר. והנלע"ד כי הנה הרבנן למדו לנו דרך ארץ למען שלא ידאוג החתן מאין יבוא עזרו בפרנסה ויהי' מוכן פרנסה לו בעת שלוקח אשתו למען יוכל לפרנס אשתו כדבעי לכן אמרו אשר בנה שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה כדי שיהיה להם אז הפרנסה מוכן וכן שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ על אופן הנ"ל. אבל הבין הגמרא עוד דרך אחר יש לנו הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך ובנית ביתך זו גמרא היינו לא צריך שום השתדלות לפרנסתו אלא תהיה זריז וזהיר ביראת ה' ללמוד תורת וכבר יהי' ביתך בנוי' בפרנסה ותוכל לישא אשה בלא דאנה וביותר טוב ביאור אח"כ הכן בחוץ וכו' זה מקרא ומשנה ועתד' בשדה זה גמרא אחר ובנית ביתך זו מעשים טובים דייקא ובזה יוכל לבנות ביתך במעשים טובים אם את ה' ירא ומצותיו שמור הרי מבואר במתני' שקו"ח שתפרנס את עצמך וביתו זו אשתו תוכל ליקח אשה אם יש בידך מעשים טובים ואז בטוח יפרנס ה' אותך ותרווייהו במשמע בזה ובנית ביתך מעשים טובים ואז ממילא ובנית ביתך זו אשתו והבן:

וגם ר' אליעזר סיים בטוב הכן בחוץ וכו' זה מקרא ומשנה וגמרא ועתדה וכו' אלו מע"ט אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר דייקא אחר זו תוכל לבנות ביתך זו אשתו יען דרוש לומד לשם ה' וקבל שכר ונכסי שלך מצליחין ולא צריכין לדאוג למזונות כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין ודרוש וקבל שכר והבן:

ולחדודי אמרתי דברי שלמה בחכמתו אני מקיים הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך זה משנה אחר ובנית ביתך יש לומר כפשוטו זו אשה וכוונתו נראה כי תחילה צריך ללמוד מקרא ואז יגיע למשנה ונראה כי לכאורה לא רוצה ליקח אשה וידאוג הרבה מאין יבוא הפרנסה אבל ילמוד משנה ויהי' בקי במשניות וידע לו המשנה סוף קדושין שהבאתי ר' שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף וכו' ואתה נבראת לשמש את קונך אינו דין שאפרנס שלא בצער אלא שהרעותי וכו' ואם ילמוד זה המשנה ידע הדרך שיהי' לו פרנסה בריוח אלא שלא להרעות את מעשיו ולהיות זריז וזהיר ביראת ה' וזה הכוונה הכן בחוץ זה מקרא ועתדה בשדה לך זה משנה אז תבוא למשנה תחילה מקרא ואז משנה ואם תדע המשנה אחר ובנית את ביתך תוכל ליקח אשה ולא תדאוג כלל ותדע כי ה' יפרנס אותך בנחת ולא בצער ותעשה כסידור המשנה לפניך להיות טוב וישר בעיני ה' ותרווייהו במשמע ובנית ביתך אף אם גמרא סוף כל סוף נמי במשמע כפשוטו ליקח אשה והבן. ולפ"ז יש לומר נמי פשט בקרא התורה רמזה לנו רמז זה אשר בנה אשר נטע אשר ארש אשר בנה זה מקרא אשר נטע זה משנה כמו ועתדה בשדה לך אשר ארש זו כפשוטו זו אשה והיינו אשר נטע זו המשנה אז אשר ארש תוכל ליקח אשה ולא תדאוג למזונתך ולפרנסה כי המשנה לפניך כשתעשה כן שלא להרעות מעשך ותהי' זריז ביראתך ותפרנס שלא בצער כדג במים בברכה וחיים ולע"ד נראה זה המתנית' הוא סוף קדושין ראית מימיך שחיה ועוף וכו' והוא סוף סדר יבמות כתובות וקדושין בכל אלה המסכת מבואר ליקח אשה ולומד לנו המשנה בסוף כל אלה שאל ידאוג הבן אדם ליקח אשה איה יבוא הפרנסה אלא לבטוח בשם ה' כמו שמפרנס חיה ועוף מכ"ש אותך ותבין:

ובזה בארתי פסוקי שיר השירים לרמז בעלמא למוסר השכל שאמר הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה ותרביץ בצהרים שלמה אהי' כעוטיה על עדרי חבירך ואם לא תדעי היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. ובארתי כהנ"ל דייקא הגידה מי שאהבה נפשי שאוהב את הנפש ולא את הגוף ועושה רק נחת רוח ליוצרו רק עוסק בתורה ובמע"ט איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים היינו הצהרים דומה לעולם הזה לצרכי עולם הזה כי עיקר אכילה הוא בעת הצהרים היינו לאיש הזה איך יבא הפרנסה ואי תימא באמת כן הוא מי שלומד חי יחיה בחיי צער ובדוחק במעט מעט. על זה אמר שלמה אהי' כעוטי' מתמוטט ובדוחק ובחיי צער על עדרי חבירך מי שהוא בעדר חבירים בתורה ועבודה ומדוע לא יהיה להם ריוח כמאמר גמרא אטו סני' לי לצדיק תרי עלמא. ואמר אח"כ אם לא תדעי לך היפה בנשים דייקא גם זאת לא תדעי מה היא היפה בנשים ליקח אשה וכן מבואר בגמרא מצא אשה מצא טוב ומה היא היפה ליקח רחיים על צווארו ואיך ילמוד אז תורה אם יהיה לו דאגות פרנסה על זה השיב על כל אלה יש לך להשיב בלי לדאוג כלל ותוכל להיות צדיק בדרכיך ותוכל ליקח גם אשה רק צאי לך בעקבי הצאן כמאמר המשנה הנ"ל ראה והסתכל