ברוך מרדכי חלק א נט

שהקריב מנחה הלא גם בשחרית הקריב מנחה ונ"ל משום דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנחה עכ"ל התוס' וא"כ מוכח דעיקר התפלה במנחה קטנה כמ"ש סי' רל"ג דאז הוא זמן הקרבת המנחה אחר הקרבת התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד וראיתי בתוס' פ' ערבי פסחים ק"ז ע"א בד"ה סמוך למנחה תמי' אמאי קרי מנחה ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות הוי זהיר בתפלת מנחה אף אליהו וכו' ושמע מינ' בשעת הקרבת המנחה נענה ולכן קרי לי' תפלת מנחה שאז היה שעת רצון ומבואר במחצית השקל שכך היה בקבלה בחכמי התלמוד שאליהו אז בזמן הקרבת מנחה נענה. ומעתה לא רחוקה היא ממני להבין פה מה שקאמר ר' חלבו וכו' לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת מנחה דייקא אז להתפלל במנחה קטנה בשעת הקרבת מנחה וכוונתו רצויה בזה יהיה אדם זהיר בתפלת מנחה למה קראו תפלת מנחה הלא גם בבקר נקרא מנחה אלא ע"כ בזה הלשון תפלת מנחה כוונתו בשעת הקרבת מנחה בט' ומחצה במנחה קטנה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה דייקא בתפלתו אז בשעת הקרבת מנחה וכל מה שאמר שיהיה זהיר כוונתו למנחה קטנה לט' ומחצה וזה מוכח מלשון תפלת מנחה כאשר בארתי ודוק:

וגם יש לפרש דברי רב חלבו כהנ"ל דיהא זהיר בתפלת מנחה רק להתפלל במנחה קטנה והלשון מנחה הוא כמבואר אליהו רבה ופרי מגדים לרוח היום מינח היום שהיום הוא לערב וגם להנ"ל היטב לפרש דברי רב חלבו וכו' אבל לעולם שאר תפלות בודאי נמי צריך לזהר והבן. ולפ"ז נראה לי לומר ולפרש דברי ר' יוחנן שאמר. אף בתפלת מעריב ר"י נמי כיון להתפלל תפלת ערבית עוד קצת מבעוד יום לאחר שסיים תפלת מנחה בשעת הקרבת מנחה יעלה גם תפלת מעריב לטובה כי בעת הזה עת רצון כמבואר שאליהו נענה. והיינו אף בתפלת ערבית יהי' זהיר להתחיל תפלתו עוד מבעוד יום כדי שיהיה גם בזמן המנחה שמקובל ומרוצה וזה אפשר בכוונת הקרא תיכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ונקט 'מנחת ערב לשון מנחה ולשון ערב וזה כוונתו להתפלל ערב קצת מבעוד יום ויהי' נכלל במנחה בהקרבת מנחה והוא העת הרצון וזה קצת ראיה וסמך למנהגינו שמתפללין תפלת מעריב מיד לאחר תפלת מנחה ועיין לקמן תוס' דף כ"ו בד"ה ויעקב שם דייקא התוס' מיעקב מוכח דתפלת ערבית ביום וסיים יפה מנהג שלנו להתפלל מבעוד יום ולהנ"ל איכא סמך למנהג הזה ודוק. ואפשר לדייק בלשון תפלת ערבית ולא קאמרינן תפלת לילה אלא ע"כ כהנ"ל כיש ערבית אבל עוד לא לילה ממש יתפלל תפלת מעריב והבן. אך עדיין נשאר לבאר מה בעי רב נחמן בר יצחק בתפלת שחרית ויש לומר דהוא רוצה לפרש דלא תימא דהמה כיוונו דלא יהי' זהיר בתפלת שחרית אלא דיהי' זהיר וכוונתם רק היה כאשר בארנו. אבל יש לומר פירש אחר כדבריו היינו הוי זהיר אף בתפלת שחרית מיד בעלות השחר נענה בתפלתו כמה שנאמר ה' בקר תשמע קולי ולא צריך להמתין בשחרית עד זמן הקרבת הקרבן אלא בשחרית מיד נענה והבן:

גמרא אמר רב חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות ובדרוש לימי החתונה בארתי זה הפסוק וגם הגמרא פה כל הנהנה וכו':

ותחילה אמרתי לבאר מדרש רבה שמות פרשת כ"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים הוא מרומים ישכון הדא הוא דכתיב כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' אל שלחן שהוא ערוך בתוך הגן שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים וכביכול מיסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושבין לרגלו וכו' וקב"ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילם מעץ החיים ואח"כ מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב"ה שהוא ציוה לברך והקב"ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד ואומרים המלך שבכינו הוא יברך למלכו של עולם ונותנין את הכוס לפניו ונוטל את הכוס ואומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:

ובארתי לבאר ע"פ שכבר ביאר בעל בינה לעיתים ההבדל בין שמחת התענוגים לשמחת הנפש הוא ההבדל במה שהשמחה הגשמיות אינו אלא לכל המרבה בעוד התענוג מושג בזמן האכילה והשתיה אמנם אחר כך לא תשאר אצלו שום שמחה משום שכבר עבר לו מהתענוג אדרבה יולד לו עצב מלא חרטות כמ"ש הרשעים מלאים חרטות משא"כ בשמחה של מצוה גם אחרי עבר השמחה עוד ישוב לשמוח ולשוש על מה שהיה לו מהתענוג והשמחה ומשמח בעבור שמחה הקודמת כי עוד תוסף שלימות וזה הפירש והצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה עכ"ל הב"כ:

ונקדים דברי אוהל יעקב על פסוק זכור את יום השבת לקדשו דהיינו כל המצוה אשר אנו עושים בעצם לכבוד שמים כגון הנחת תפילין אף אי ליכא כוונה יתירה ממעשה המצוה מוכח שהוא לכבוד השמים דאל"כ למה אני עושה משא"כ מצות אכילה ושתיה כגון ושמחת בחגך או בסעודת שבת אם אנו אינו זוכרין תמיד לשם שמים בקל ישכח כי האוכל לגוף יונעם ולהחיך ימתוק ויש בו הנאת גופני' וישמח הגוף ובקל ישכח למה זה באה על כן אמר זכור את יום השבת לקדשו פה צריך זכירה יתירה לכן זכרהו על היין דייקא על היין שם בודאי לגוף יונעם ולע"ד צריך זכירה בפה מלא לומר זו לכבוד השבת. והנה בארנו אם אכלנו לשם ה' למען שמחה של מצוה אם גם לאחר שאכלנו וכבר כלה המשתה עוד בנו שמחה גדולה כי זכינו לשמוח בשמחת של מצוה וקיימנו דבר ה' בשלימות וזה הכוונה של המדרש הנ"ל וכוונת הפסוק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דייקא לחם להנאת הגוף אבל מן השמים דייקא שהנאתך יהיה רק עבור השמים כי על כן נותן המן הוא מרומים ישכון על כל הנאתך ואכילתך צריך ה' לשכון מרום שנא' אתהלך לפני ה' בארצות החיים תמיד לפני ה' וכביכול הקב"ה מיסב בראש על כולם הוא בראש הקב"ה בכל הנאות הגופניות הוא צריך להיות בראש למענו הכל והמה לרגליו היינו שיש הנאות גופניות רק לרגליו לטפל והקב"ה מביא לפניהם כל מיני פירות ומאכילן מעץ החיים והיינו בכל הנאות רק הקב"ה הביא להם בזכרנותו. והיינו שאמר המדרש ואחר כך מברכין לבעל הסעודה היינו אחר כך שכבר אכלו מברכין לבעל הסעוד' כי בשמח' של מצוה לאחר שאכלנו עדינו השמח' כאשר היה ומברכין אף לאחר הסעודה ותבין והכל חולקין כבוד להקב"ה ואז בא הכוס ליד דוד והוא אמר בפה מלא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא אני אקח תמיד את כוס הישועה והנאה והשמחה של תאות הגופניות אשר מעורבים בשמחה של מצוה ובשם ה' אקרא בפה מלא לשם ה' דייקא בכוס ישועות על היין זכרהו אני אקרא בפה מלא שהוא בשם ה' וגם בשמחה לא אשכח שם ה' ואף בידי כוס הישועות עם כל זה לא אשכח בשם ה' ובפה מלא אקרא לשם ה' שהוא לכבודו וכאשר בארנו שכל המדרש מיוסד ליחד כל השמחות וכל הנאות לשם ה' אחד:

והנה אם אנו משמחין בשמחת החתן וכלה אז צריכין אנחנו לשמוח חתן עם הכלה לאחר שאנחנו נהנין לאחר הסעודה אז צריך לשמח ולברך את הבעל הסעודה אם הוא כולה לשם שמים וזה ביאורו אמר רב הונא הנהנה מסעודת חתן הוא נהנה ואינו משמחו והוא אינו משמח אז החתן ואינו מברך אותו לאחר הסעודה