ברוך מרדכי חלק א נח

וזה באמת טעמא דרבי בשבת דבעי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת וכו' דבחול מותר ונכון ורק יש אומרים דאל יפסיע פסיעה גסה. ולפ"ז קושית פ"י מתורץ דיש לומר בחול בלא בהכנ"ס רשאי מאחר דיש תקנה להדר' בקדוש' דבי' שמשי ויש מ"ד דסובר כן משום ה"ט מותר בחול. ואף דיש לומר אעפ"כ יש טעם לאסור נמי בחול כי דילמא לא ישתה יין או שאין זה תקנה מבוררת לכל אדם ואעפ"כ לכל חולה לא. אבל אעפ"כ בחול יש להתיר אם יש לו בחוץ משא ומתן שצריך לרוץ דיוכל אז לסמוך על קדוש' דבי' שמשי ונכון. גמרא לעולם ירוץ אפי' בשבת ולדידי יש לי קצת ספק אף בשבת אם מותר לרוץ אם הולך מבהכנ"ס לבהמ"ד אף שבשבת מותר לרוץ לדבר הלכה היינו איכא רק חד אסורא דחילול שבת אבל אם גם איכא חששא דהולך מבית הכנסת אשר גם בלא שבת ההולך מביהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה וא"כ בשבת דאיכא תרתי' חששא אם בה"ג מותר ולע"ד כיון לדבר הלכה מותר בשבת ה"ה נמי מביהכ"נ לביהמ"ד מותר בשבת. ואפשר היה יוכל לפרש שם הגמרא שבת שלא יהיה הלוכך בחול כמו בשבת בה"ג בחול מותר מביהכ"נ לביה"מ ובשבת בה"ג אסור דאיכא תרתי' גונא לאסורא אבל קשה להבין שם ככה בגמרא וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

אבל ראיתי בספר הצל"ח שהקשה על הגמרא דהא דקאמר לעיל אביי למיעל מצוה למרהט מדוע לא קאמר אפי' בשבת כמוכח בגמרא לעולם ירוץ וכו' ותירץ הצל"ח דאביי לעיל מיירי אפי' אין זמנו בהול שיוכל לבוא לבהכ"נ אפי' לא ירוץ יגיע שם קודם שיתחילו להתפלל אפ"ה מצוה לרוץ להראות חשקו וזה דוקא בחול מותר אבל בשבת אינו מותר כי אם כשמוכרח לרוץ מחמת שיעבור הזמן והני דקרהטי לפרק' בשבת מיירי שזמנו בהול שאם לא ירצו לא יבוא בתחילת הדרשה עכ"ל הצל"ח ועיי'. ולפ"ז הקשתי מאי מקשה הגמרא בשבת וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה הא להנ"ל שפיר בחול מותר לרוץ בביהכ"נ אפי' אין זמנו בהול אבל בשבת אסור דאינו מותר בה"ג אף לדבר מצוה. אם הולך כיון שאין זמנו בהול אסור והיינו שלא יהיה הלוכך בשבת כמו הלוכך בחול וצ"ע. ואפשר לומר לע"ד בזה ליישב שם הגמרא כי הוא שפיר השיב לו בחול מי הותרה כי הוא רק בעי מוכ' מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת ולא בעי דוקא לדבר מצוה אלא סתם בעי' מיכ' על זה השיב לו שפיר וכי בחול מי הותרה כי משמע מאבעי' שלו שלא בעי על דבר מצוה רק סתם על דבר רשות והשיב לו שפיר אבל באמת לפ"ז יש לתרץ קושית גמרא דאיכא נפ"מ גדולה בחול בה"ג אם גם אינו זמנו בהול אעפ"כ רשאי למרדף לבהכ"נ אבל בשבת כיון שאין זמנו בהול לא רשאי ושפיר איכא נפ"מ שלא יהיה הלוכך וכו' כבחול בה"ג והגמרא רק היה מעורר דנפ"מ בפסיעה גסה ולכן הביא זה האבעי' דממילא יובן הנפ"מ או כאשר אני בארתי לעיל בשבת מבהכ"נ לבה"מ אסור לרוץ ונמי מיושב בהנ"ל:

ומעתה לפי דברי הצל"ח יש לי נסתפקת חדשה הן הובא במג"א בשם של"ה הקדוש וכאשר אני הוכחתי מביה"כ לביה"מ מותר לרוץ אף שהולך מביהכ"נ ואמרתי אם אין זמנו בהול לילך לביה"מ ועדיין יוכל לבוא להתחלת הלימוד או דלומד בפ"ע בביה"מ ואין זמנו בהול בה"ג אם רשאי לרוץ מבהכ"נ כמו שמפרש הצל"ח בביה"מ בדבר הלכה בשבת אם אין זמנו בהול אסור לפסוע גסה א"כ פה נימר משום כבוד ביהכ"נ לא ידעתי אם רשאי לרוץ וצ"ע. ולפי דברי הצל"ח ע"כ מוכח דאביי איירי בביהכ"נ אפי' אין זמנו בהול דאל"כ הו"ל לומר אפי' בשבת וכאשר אני בארתי דכוונת אביי אבל למיעל לביה"מ א"כ יהי' בה"ג מותר לרוץ אפי' לביה"מ אף באין זמנו בהול אבל לע"ד להנ"ל בלאו הכי יש לתרץ קושית הצל"ח בשבת אשר בה"ג דהולך מביהכ"נ לביה"מ דאיכא תרתי חששא לאסורא אפשר בשבת לא רשאי לרוץ ולכן לא הביא אביי אפי' בשבת וכאשר בארתי לעיל עיי' היטב:

עוד יש לי ספק בדבר הזה אם הוא כבר היה התפלל תפלתו בביהכ"נ ורק לאחר שהתפלל בא חבירו שילך עמו לביהכ"נ להשנים עשרה. כדי שחבירו יוכל להתפלל במנין אם בה"ג רשאי לו לרוץ כיון דהוא כבר התפלל ורק לזכות את חבירו ויהי' חטא בפסיעה גסה בשביל לזכות את חבירו [ובפרט יש לומר לו אין זמנו בהול כי אם לחבירו] ויש לומר בחול אעפ"כ מותר ובשבת בה"ג אסור ומתורץ קושית הצל"ח מדוע לא נקט אפי' בשבת כי יש נפ"מ בה"ג וגם באלה יש לפרש שם הגמרא בשבת בה"ג לא יהיה הלוכך כמו בחול ודוק כי קצרתי:

גמרא מאי כרום זולת לבני אדם וכו' ופירש"י כגון תפלה שעולה למעלה ור"י ור"א אמרו תרווייהו וכו' ומפרש רש"י הוא זל בעינייהו ופניו משתנה ככרום והנראה לע"ד תרתי מימרא שייכי אהדדי סביב רשעים יתהלכון דייקא מי שמזלזל בתפלה סופה שיצטרך לבריות ופניו משתנה ככרום ולא בא לו השפע מאת קב"ה אלא יצטרך לבריות וכן ביאר בעל סמיכת חכמים כיון שאין לו זכות עיון תפלה בא לידי עניות. ובזה בארתי כוונת התפלה קצרה לקמן במתנית' דף נ"ח ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהי' צרכיהם לפניך ונראה כי במקום סכנה ע"כ לא יוכל להתפלל כיאות וכהוגן וצריך לזלזל בתפלה ועונש המגיע הוא שיצטרך לבריות לכן תיקנו מיד בתפלה הזה לבקש מאת ה' שיהי' צרכיהם לפניך דייקא מידך ולא מתחת בו"ד:

ובזה יש לפרש גמרא לעיל דף ג' תניא אמר ר' יוסי פעם אחת נכנסתי לחורבה וכו' ור' יוס' השיב מתירא אני שמא יפסיקו בי עוברי דרכים והנה גם שמע קול שמנהמת כיונה שגם היה מתאונן על מתנת בו"ד ורק רצון היונה שיהי' מזונותה מסורה תחת ידי הקב"ה קול זה מאוד נכנס לר' יוס' ובודאי זירא עצמו להתפלל תפלה שלימה בלי להגיע לידי עונש זה להחיות מב"ו והבן:

גמרא רב אחא ורב אסי דאמרו תרווייהו כאלו נידון בשני דינים אש ומים שנאמר הרכבת וכו' ומבואר מאלה מי שזילזל בבית התפלה כהני רשעים דסביב יתהלכון ע"כ נצטרך לבריות ונדון באש ובמים ובזה יש לפרש פסוקי משלי צינים ופחים בדרך עקש היינו הצינים ופחים הנדון באש ובמים היינו דרך עקש מי שמהלך בדרך עקש סביב רשעים יתהלכון והולך להתפלל בדרך עקש אחורי ביהכ"נ שומר נפשו ירחק מהם, אלא ילך בדרך טובים להתפלל בביהכ"נ:

ובזה יש קצת לבאר גמרא לקמן דף ח' אמר לי' ר"י איכא סבי בבבל וכו' מקדמ' ומחשכי' לבי כנשתא היינו דאהני להו והנה מבואר פה מי שזילזל בתפלה ואינו הולך לביהכ"נ נצטרך לבריות ומבואר גמרא חולין דף מ"ד ר' אלעזר וכו' דכתיב שונא מתנות יחיה ראינו זה יחיה זה ששונא מתנות ואינו צריכ' לקבלו ומי שהולך לביהכ"נ אינו נצטרך לבריות וחי יחיה בחיים ארוכים והיינו דאהני להו באריכת ימים:

גמרא אמר ר' חלבו אמר רב הונא לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת מנחה וכו' וצריך מאוד השכלה וכי שייך לומר דיהיה זהיר בתפלת מנחה דוקא ואיה תפלת שחרית ומעריב ועוד קשה על מה שנקט ור' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית ורב נחמן אמר אף בתפלת שחרית וכי שייך לרב הונא שלא יהיה זהיר בכל התפלות ולאחר העיון אמרתי דבר נאה ומתקבל לפרש כי הנה מבואר במג"א דעיקר תפלת המנחה היא משעה ט' ומחצה ולא במנחה גדולה משש ומחצה מהקרבות תמיד ויעיי' מג"א סי' רל"ב וז"ל תימא אמאי קרי לי' מכחה אי משום