ברוך מרדכי חלק א נז

מתפלת חבירו והאמת אינו כן כי על פי דין הנ"ל מוכח שצריך לכל אדם להיות לו מקום קבוע להתפלל וראיה גדולה מהזוהר פ' בא דף י"ח ע"ב ויצא יצחק לשוח בשדה וכי לא היה לו בית להתפלל אלא אותו השדה היה אשר אברהם קנה סמוך למערה דכתיב וכו' ובשעת' דהוי יצחק אעל בנו' קמא שכינתא וכו' ואברהם אמאי לא מצלי תמן משום דקביעותא דאתרי הוי לי' בקדמיתא וכו' עכ"ל עיי' ברי"ף ולהנ"ל ראינו אף דיצחק קבע מקום בשדה זו להתפלל וא"כ היה לי' לאברהם להתפלל שכבר נתקדשה בקדושה מתפלת יצחק שם אלא ע"כ זה ליתא דאעפ"כ אל ישנה אדם את מקומו הרגיל להתפלל ודברי צל"ח צ"ע:

גמרא אמר רב חלבו אמר רב הונא היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי ולא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנאמר וכו' והקשה בספר סמיכת חכמים וגם בפ"י מה חידש אביי בזה ועי' מהרש"א חדושי אגדה וע"פ דברי הצל"ח יש בפשיטות ליישב שאמר לרוץ הוא יותר מפסיעה גסה וא"כ אביי קמ"ל למיעל מצוה אפי' לרוץ ורב הונא רק אשמעינן למיעל יעשה פסיעה גסה ומהרש"א בחדושי אגדה מפרש לא אמרן אלא היוצא מביהכ"נ ע"מ למיפק דהיינו לעשות צרכו מבחוץ אבל היוצא מבהכ"ס כדי למיעל לבה"מ לקיים מ"ש ילכו מחיל אל חיל ודאי מצוה למרהט גם מביהכ"נ שנאמר נרדפה לדעת את ה' דהיינו ללמוד תורה בביה"מ. ולפ"ז נראה לע"ד לומר שייכת דברי ר' זירא דאמר לעולם ירוץ לדברי הלכה אפי' בשבת היאך שייך זאת לענין לפניו הא איירי מתפלה ולהנ"ל ניחא הא אביי נמי בכונתו מבית הכנסת לבה"מ ללמוד תורה שרי לרוץ וע"ז שפויר שייך לעולם ירוץ לדבר הלכה אפי' בשבת ולא הוה כמחלל שבת לדבר הלכה מותר הוא משום דהוא מצוה רבה ומכ"ש דרשאי לרהוט מבהכ"נ לביה"מ והבן:

והיה נראה לע"ד לומר אולי זה כוונת ריב"ל שאמר לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפי' בשבת וא"כ למה מילת לעולם ולהנ"ל לעולם בא לרבות לעולם ירוץ אדם היינו אפי' מביהכ"נ דהו"א דאסור משום היוצא מביהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה קמ"ל לעולם ירוץ לדבר הלכה ולרבות אפי' מביהכ"נ ג"כ ירוץ לדבר הלכה ובהדי זה נראה לע"ד לומר ג"כ עוד נפ"מ דמותר לרוץ מביהכ"נ כגון אם ילך לקראת מלכי ישראל או לקראת מלכי או"ה דקאמר ר' יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם אף בה"ג מצוה לרוץ ובזה נראה לומר כוונת ר' יוחנן דקאמר לעולם ישתדל לרוץ לעולם לרבות אפי' מביהכ"נ. תו יש לי ספק אם מותר אפי' בשבת לרוץ לקראת מלכים וזה יהיה במילת לעולם וכוונתו לעולם אפי' בשבת ולכאורה הו"ל לפרושי בהדיא כמו דריב"ל דמפרש להדיא לעולם אפי' בשבת ובפרט יש ספק לפי דעת מגן אברהם דרק התירו לדלג' על ארונות וכו' לכבוד מלכי ישראל אבל לא לכבוד מלכי אוה"ע לא התירו האיסור א"כ היאך הדין אם מותר בשבת לרוץ לקראת מלכי אוה"ע ועוד אבאר אי"ה ואין כאן מקומו. ואמת הובא במג"א סי' צ' ס"ק ב' בשם של"ה מבהכנ"ס לבה"מ מצוה לרוץ ועיי' ולהנ"ל ראיה גמורה כאשר פירש מהרש"א בדברי אביי ע"כ ככה כיון ודוק. ובזה בארתי גמרא סוף ברכות אמר רבי אלעזר ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וכו' והנה כל בן אדם אף שהוא מהיר במלאכתו ולא הניח עצמו במנוחה, מ"מ יש לו מנוחה באשר ילך מבהכנ"ס אז צריך לילך לאט ואסור לפסוע פסיעה גסה ובכל הליכה נמי אסור לפסוע פסיעה גסה ושפיר יש להם מנוחה בהליכתם לאט לאט אבל הת"ח דילך מבהכ"נ לביה"מ אז ג"כ צריך לרהוט אף בצאתו מביהכ"נ צריך לרהוט כי הולך לדבר הלכה והיינו ת"ח אין להם מנוחה כי אפי' בשעת הליכתן מביהכ"נ מצוה לרהוט והולכין מחיל אף חיל מבהכנ"ס לבה"מ שנא' ילכו וכו'. וראיתי בפ"י שרוצה להחליט דהיוצא מביהכ"נ אסור לפסוע פסיעה גסה אפי' כשהולך לביה"מ ולע"ד לא הבנתי אם בשבת דאסור לרוץ משום חילול שבת אעפ"כ אמרינן לעולם ירוץ לדבר הלכה וא"כ לא יהיה החשד דהוי עליו כמשא חמור דמשום זה לא ירוץ לדבר הלכה וצ"ע. ולע"ד נראה לפרש דברי אביי ע"פ דברי המג"א סי' צ' ס"ק כ"ו שמפרש אבל אם יוצא מביהכנ"ס על מנת לחזור מצוה לרוץ כדי שתחזור מהר ולע"ד אפשר לזה כיון אביי לא אמרן אלא למיפק וכוונתו למיפק בלי לחזור אבל למיעל אם דעתו במה שהוא יוצא לחזור מיד ולמיעל לביהכנ"ס בה"ג מצוה לרוץ וכמוכח במג"א ודוק היטב ולאחר העיון עמדתי בקושית הפ"י שהקשה על רב הונא מאי איריה ביהכ"נ הא בלא"ה אסור לפסוע פסיעה גסה כדאיתא בשבת דף קי"ג ע"ב דבעי מינ' רבי' מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת אמר לי' וכי בחול מי הותרה שנוטלת אחד ממאור עיניו של אדם. והנלע"ד דהנה מאוד צריך הבנה והשכלה שם הגמרא ששבת דף קי"ג הנ"ל דסיים שם הגמרא על הא דקתני שלא יהי' הלוכך בשבת כהלוכך בחול סיים כדבעי מינ' מר' שמואל ברא יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת והשיב לו וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת וכו' וא"כ נשאר הקושיא לפע"ד למסקנא דמקשה לו דבחול נמי אסור פסיעה גסה משום דנוטלת מאור עינו למאי נפ"מ אמר שלא יהיה הלוכך בשבת כהלוכך בחול וע"כ צריך לומר רבי דבעי מר' ישמעאל מהו לפסוע הוא סובר דבחול מותר וגם זה דחוק ואיך יחלוק במציאות כיון דטעמא משום דנוטלת מאור עיני אדם והא חמירא סכנתא ולחומר המילתא אמרתי כיון דלזה יש תקנה דנקט שם ומהדר לי' בקדוש' דבי שמשא השותה יין של קידוש בלילי שבתות אז מהדר ושב ורפא וא"כ אפשר לומר בחול מה"ט מותר פסיעה גסה כיון דאיכא תקנה ע"י יין של קידוש דמהדר לי' ויש לומר רב דבעי דוקא מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת סבר ע"כ בחול מותר וי"ל זה טעמא כיון דיש תקנה ביין קדוש ואפשר לומר זה שרוצה הגמרא שם בשבת דנקט מיד ומהדר לי' בקדוש' דבי' שמש' היינו זה הוא התירוץ על אשר אמר לי' וכו בחול אי הותרה וכו' וזה מתרץ נפשו משום סכנה מותר דיוכל לתקן ע"י קדוש דבי שמש' ובחול מותר משום דיש תקנה ודוקא בשבת אסור. ועוד ביותר יש לומר לחדודי שזה שנקט ומהדר לי' היינו הוא היה מהדר לי' מתרץ בפשי' בקדושי' דבי' שמשי דייקא בחול מותר משום דיש תקנה בקדוש' דבי שמשי וזה הלשון ומהדר לי' היינו והוא השיב לו ותרווייהו במשמע ובפשיטות נמי ניחא ומהדר לי בקדוש' וכו' וכיון דאיכא תקנה א"כ יש לומר ממילא בחול מותר ונכון וראיה גדולה דע"כ צריך לומר כן דפה ברכות דף מ"ב ע"ב גרסינן ת"ר ששה דברים גנאי לת"ח וכו' וסיים ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה וקשה מדוע נקט זאת בשם ויש אומרים הא הביא דאמר מר פסיעה גסה נוטלת וכו' ואין כאן פלוגתא בדבר הזה. וע"כ צריך לומר באמת יש חולק וכאשר בארתי פה מאחר דיש תקנה ולכן נקט רק סתם בשם יש אומרים כיון דאיכא תקנה יש מ"ד דסובר דמותר וכאשר בארתי גמרא שבת הנ"ל ורבי דבעי מר' ישמעאל הוא סובר בחול מותר. וע"ז נראה לע"ד לבאר מה שדקדקתי שם בברכות על הגמרא דנקט לאחר דנקט ויש אומרים. אף אל יפסיע פסיעה גסה מאי תקנת' להדר בקדושי' דבי שמשי הא שם רק רוצה להביא דאסור לת"ח לפסוע פסיעה גסה ולמה הביא התקנה ולהנ"ל יש לומר כי לכאורה קשה מדוע אמר בשם ויש אומרים. לכן הבוא מיד מאי תקנתא להדר וכו' וא"כ כיון דיש תקנה ע"ב יש צד להתיר בחול