ברוך מרדכי חלק א נה

ומפרש רש"י ואין עונה שיעור שיוכל לענות קדושה ועיין מהרש"ל דבר נאה כ"ב סמך לדבר שמעתי איש הוא נוטריקן אמן יהא שמיה דהיינו עשרה:

גמרא אמר רב חלבו כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו שמעתי לפרש הגמרא הזה מפי ידידי וחביבי רעי הנאמן הרב המאה"ג סיני ועוקר הרים המופלג בהפלגת חכמים צדיק תמים ומגיד מישרים כש"ת מוה' אליהו א"ש נ"י אב"ד דק"ק דערעטשקע יע"א שקאי על מדות הסתפקות דאדם צריך לתת גבול וקץ למבוקשו והיינו כל הקובע מקום לתפלתו שאל יבקש היום יותר מאשר ביקש ומתפלל אתמול אלקי אברהם בעזרו באברהם כתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם דייקא לא מבקש יותר אלא שם עמוד כאשר עמד מאתמול בתפלתו גם היום בבקשתו ובזה ביאר עוד ידידי הרב הנ"ל גמרא לקמן אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך שנא' ממעמקים קראתיך ה' והנה לחקירתינו ע"כ צריך האדם לעמוד בתפילתו היום כאשר ביקש אתמול ולא רשאי להתפלל יותר ולבקש יותר וא"כ יחשוב הבן אדם מיד בתחילת בקשתו יתחיל לבקש הרבה מאוד כי מחר לא רשאי לבקש יותר ומיד בהתחלת בקשתו יבקש הרבה מאוד ואז יעמוד במבוקשו לכן באו ללמדינו גם זה הוא מדה מגונה לבקש יותר מכדי שיעור. וקאמר הגמרא אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל שיעמוד מיד גבוה גבוה ויתפלל ויבקש הרבה מאוד. לזה אל יעמוד אלא במקום נמוך ממעמקים קראתיך ה' דייקא רק מעט כדי צרכו עכ"ל ואליהו זכור לטוב ולע"ד בארתי באלה חקירה כוונת התנא בפרקי אבות שקאמר מה בין תלמידי של בלעם הרשע לתלמידי של א"א תלמידי של א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל לאוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידי של בלעם הרשע יורשים גהינם ויורדין לבאר שחת שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך והנה כל יודעי בינה יסכימו כי החותם כל הברכות הוא מדות הסתפקות איש אשר שמח בחלקו ואין בקשתו למותרות ומברך ה' יום יום זה הוא נהנה מעוה"ז ואוכל לשובע נפשו וגם ישתדל ויעשה צדקה בממונו ויקח חלקו השמור לעוה"ב ולא יבלע כל ימיו לקבוץ הון אלא קובע עתים לתורה ולעבודה אבל לאיש אשר רודף אחר מותרות גם יום גם לילה לא ישבות גם קור גם חום לא ימנע אל ההרים ואל הגבעות יעלה עלי ימים ועל נהרות יבוא למען רדוף אחר ההון אוהב את הכסף בעצם לצבור עוד כסף זה יגע יגיעה אחר יגיעה לא נח ולא שקט. ויגע לגופו אשר יעבור כצל ולא יעמוד ולא לנפשו מנוחה יש לו מנה מבקש מאתים אם ירבה עשרו ירבה לו הדאגה בכפלים ואין החצי תאותו בידו וימיו אינם במלואים כי תמיד מחסור לו יותר ממה שיש לו וימיו אינם בנחת אלא מלא רעדה ופחד והבן:

ובזה הבנתי גמרא תענית עשר תעשר בשביל שתתעשר וכו' וחנינא בזאת אם לא אתן לכם והרקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די עד שיבלה שפתותיכם מלומר די. והנה חקרנו אם אנו עושין רצונו של מקום אז יברך ה' אותנו במדות הסתפקות לשמוח בחלקינו והנה בארתי כוונת שלמה טוב פת חריבה ושלוה בה בפת הזה שלוה ומשמח בחלקו בפת הזה מבית מלא זבחי ריב מאיש אשר ביתו מלא מכל טוב ותמיד זבחי ריב תמיד הוא בריב עצום להריב בתאותו ומבוקשו לבקש יותר מאשר לו והנה לעני אשר משמת בחלקו מוצלח גורלו יותר מאיש עשיר גדול ואין לו די במה שחננו ה'. והנה אם אנו שומעין לקול ה' ותורתו עשה הקב"ה עמנו תרתי לטובתינו אף שגם שיש לנו מדות הסתפקות גם במעט אבל יברך אותנו בהרחבת גבול בעושר וגם כבוד מרוב כל ליתן לנו ארץ זבת חלב ודבש ובהדי זה ג"כ נותן לנו מדות הסתפקות וזה כוונת הגמרא והריקותי לכם ברכה עד בלידי דייקא בעצם והיה הברכה ברכה ממש וגם עד שיבלה שפתותיכם מלומר די היינו גם אתם תאמרו די ואל תבקשו למותרות ואכלתם הטוב לנחת ולשלוה. ובזה בארתי כוונת דוד בתהילים לו עמי שומע כי ישראל בדרכי יהלכו כמעט וכו' ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך והבנתי לפרש ע"פ בינה לעיתים דרוש מ"ה עת דודים שכתב תורה הקדושה נמשל לדבש כי היא תזדמן לו כל ההכרח שיהי' מזונותיו מתוקנים בלי צער וגם העמידהו אל הנאות כדבש שלא להרבות במעדנים אלא שיסתפק במה שצריך בצימצום כי אכול הרבה דבש לא טוב ודבש מצאת אכול דיך הרי ראינו בדבש הנמשל למדות הסתפקות וזה כוונת הפסוק לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו אז ויאכילהו מחלב חטה דייקא כל הטוב אתן לכם מחלביהן ברכה עד בלי די ומצור "דבש אשביעך דייקא גם מדות הסתפקות ינתן להם היינו מדבש ואשביעך כמו לגבי דבש שיש לך די במעט כמו כן אשביעך לגבי כל ברכותיך אשר אתן לך שיהי' מצוי דבש שתספיק במה שיש לך ולא תבקש יותר והבן:

עוד בארתי ע"פ של"ה הקדוש דחטה מיקרי תורה היינו התורה יקרא בשם חטה כ"ע צריכין למרי' דחטה ולא ניתן התורה אלא לאוכלי המן דיש להם מדות הסתפקות בלי לדאוג על עולם התבל וזה ויאכילהו מחלב חטה היינו מהתורה ומצור דבש אשביעך אם שיהי' לך מדות הסתפקות היינו שיהי' לך ג"כ מדות הסתפקות ואז תבין יראת ה' ללמוד. וז"ש ג"כ הפסוק השם גבולך שלום דייקא שלום בלי ביקש מותרות אז חלב חטים ישביעך אז תוכל ללמוד תורה:

ובארתי בזה פסוקי התורה פרשת בשלח במן באריכות ופה הקיצור ויאמר משה הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה דייקא רק לאכלה ולא לסחורה ואז שפיר הממעיט לא יחסיר והמרבה לא העדיף כי על יום יום לכל אחד היה די ולמחר ירים תולעים והיינו איש לפי אכלו לקטו דייקא רק לפי אכלו ויותר לא היה צריך לו וז"ש וסיים וטעמו כצפיחת בדבש דייקא טעמו ונמוקו היה כמו הדבש אכול הרבה לא טוב ויש לו בדבש מדות הסתפקות זה היה טעם המן שהיה להם מדות הסתפקות והבן:

והנה זה כוונת התנא הנה מבואר פה גמרא כל הקובע מקום לתפלתו כאשר בארתי בשם הרב המאה"ג מוה' אליהו זכור לטוב דקאי על מדות הסתפקות אז אלקי אברהם בעזרו וא"כ מי שהוא מתלמידו של א"א יש לו מדות הסתפקות כאשר היה לא"א אל המקום אשר עמד שם. וז"ש פה מה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של א"א תלמידיו של א"א אוכלין בעוה"ז דייקא שמחין בחלקיהון ואכלו לשובע נפשם בנחת ובשלוה בלי ביקש מותרות וממילא נוחלין לעוה"ב כי אין מבלין ימיהן ברדיפות אחר ההון ועשו צדקה וחסד בממונם שנאמר להנחיל לאוהבי יש דייקא מילת יש מרמז שזה בלבבם שיש להם באין מחסור כי בלבם יש ואוצרותיהם אמלא גם זאת לא יבצר ברכה רו ואין מחסור אבר תלמידיו של בלעם הרשע יורדין לבאר שחת יגעו ביגיעה אחר יגיעה סכנה לסכנה וכל ימיהם רודפים להשיג ואין משיגים די וכו' וסיים אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם דייקא כל ימיהם אין להם החצי מהם כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו והיינו אין חצי תאותו בידם ולא יחצו ימיהם ובארתי נמי הגמרא אין אדם מת אם האדם אינו זוכר במוח שהוא מת ולא יחשוב שמת אז רק חצי תאותו בידו ויבקש הרבה אבל אדם מת היינו שזוכר במות אז די לו הכל. ובזה בארתי פסוקי תורת פרשת משפטים ועבדת את ה' אלקיך וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך וכו' את מספר ימיך אמלא. ולהנ"ל ככה