ברוך מרדכי חלק א נא

והשיב שלחו דבר זה גם בעת מיתתו עוד שפתיו דובבת בקבר יגדיל שמו ויאדיר גם בעלמא דקשוט הולך מחיל אל חיל ע"י חדושיו ותלמידו ותלמידי תלמידיהון:

וז"ש הפסוק יעלזו חסידים בכבוד היינו בכבוד ה' ותורתו ירננו על משכבותם כאשר ביאר המדרש שהבאתי פה שקאי על שכיבת הקבר גם כעת הזה ירננו חסידים אנשי המעשה אשר עושים חסד עם בני אדם עם הדור והנה מי שלומד בפני עצמו זה לא צריך ללמוד בקול גדול ולקרוא בגרון אלא ידבר וילמוד בנחת אבל מי שלומד עם אחרים ורבים באים לשמוע ממנו תורת ה' צריך קול והגרון כמו שאמר הש"י לישעי' קרא בגרון ואל תחשוך כשופר הרם קולך והנה מי שלומד עם תלמידים זה בודאי רוממת אל בגרונו היינו בגרון בקול לכן ירננו על משכבותם דייקא כי הרבה היה מטריחים בגרונם לכן גם על משכבותם בקבר ירננו גם שם ילכו מחיל אל חיל ע"י התלמידים וחרב פיפיות בידם שהיה כתבו חדושי תורה בידם וזה להם למשמרת גם בעלמא דקשוט וחרב בידם גם בעלמא דקשוט כגבור חיל אגור בחרבו כך הם המה גבורים בתורה וגם בקבר שלהם אורה. וז"ש דוד יגיע כפיך כי תאכל מה שיגעת בכפיך לכתוב חדושי תורה אשריך וטוב לך טוב לך גם בעולם הבא כי נשאר חדושיו פה ויאמר הלכה בשמו:

הנה גם על רבינו הקדוש רבי הגאון זאת יאמר רוממת אל בגרונו היה מטריח עצמו בישיבה גדולה לאלקים לדבר וללמוד בקול כאשר אנכי בעיני ראיתי וזכרתי ג"כ להיות מתלמידיו לשמוע קול תורה מפיו הקדוש ושאבתי מבארו מים חיים ראיתי מה שהוא היה מטריח עצמו סובל הכל למען ללמוד לתלמידיו וגם חרב פיפיות בידו שהיה כותב חדושיו כאשר הניח אחריו ברכה אמתחת מלא ספרים מזוקקים שבעתים אוי ואבוי וכי נאבד מאתנו לקח אותו אלקים ואותנו עזב לאנחות תלמידי רובי רבנים גדולים ורובי כמו רובי עשו והצליחו פרי קודש אוי לנו רבינו הגדול אשר טרח ולמד עמנו עזב אותנו לן יאות כמבכות לן יאות למספד כי גדול כים שברינו:

איתא גמרא בבא מציעא דף פ"ז רבה בר נחמי' נתבקש בישיבה של מעלה נפק' אביי ורבא וכולהו רבנן לאסוקי בי' לא הוה ידעו דוכתי' אזלו לאגו' חזי הני צפורי דמטללי וקיימו אמרי ש"מ התם הוא ונראה לבאר ע"ד שאיתא במדרש כשמת משה רבינו ע"ה בכו מלאכי מעלה ואמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אמר מי יקום לי עם מריעים ומי יתיצב לי עם פועלי און:

והנה כן נאמר אף שראינו איש צדיק זקן ושבע ימים בתורה ובכל מיני דמיטב והלך לעלמא דקשוט מלא תורה ומעשים טובים למה לנו לבכות על פטירתו הלא הוא הלך למנוחתו ושם ירננו על משכבותם ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה ומה לנו לצער. אבל דע כי לן יאות למבכות ולצעוק מרה על מנהגינו דנאבד אם גם לו לנפשו אין מחסור אבל אוי לעולם שאבד מנהיגו ועוד יש לבכות ולהתאונן על איש גדול ורם מנהיג העולם כי עמד בגדר כי ימצאו קהילה קלה כמות שהיא אשר דרכים כסל למו מורים את מוריהם ויכעיסם בהבליהם כי יעמוד ש"ץ שאינו הגון או מכל מיני קלות ורוצים לזוז ממנהגינו הקדושים המה עמדו בפרץ וגדרו גדר להחזיר למוטב ועמדו נגד פועלי און על איש צדיק הזה בודאי ראוי' לקונן ולבכות במר נפשינו:

והנה מבואר ברש"י בתורה פ' מצורע לכן צריך להביא צפורי לקרבן בעל לשון הרע דומה לציפורי דמצפצפים בקול ובכן בארנו פה לשון יובן על פי דרוש רב' ב"נ נתבקש בישיבה של מעלה דייקא במעלה זה עליה היה בישיבה של מעלה ולו אין מחסור כלום כי השלים נפשו עד דנתבקש להורות בישיבה של מעלה ולא ידעו דוכת' דייקא לא ידעו הטעם על מי ועל מה להתאבל עליו כי צדיק רבי נחמי' שמה יושב בעטרת תפארת בראשו ונהנה מזיו השכינה ועלה בעליה גדולה באין מחסור כלום אבל הלכה לאגמ' דייקא לעלמא לראות בהמון העם חזי הני ציפורי דייקא הני בעלי לשון הרע המדברים על מוריהם ומלעיגים על החכמים ומצפצפין בקול קול נעימה כציפור לגנוב את לבן של התמימים להדריך העם לפי העת ולפי הזמן לעשות מהם אנשי לשון בכל מדינה ומדינה ועושים הטפל לעיקר ועיקר התורה החדושה לטפל ואפי' לטפל לא בעו"ה וד' אמות של הלכה נשארו באחרונה באמרים גם זאת לא יבצר אבל בדרך צר וקצר וזה שמטללי וקיימ' היינו מטללי שעושים לעולם חושך בכנפיהון המה רוצים ליקח העולם תחת כנפיהון אשר עולם חושך בעדם וקיימו לזה האנשים יהיה קרו' ולא יהי' מי שידבר נגדם ויריב ריב התורה ויעמוד נגד פועלי און ללחום עמהם לעמוד בגדר ולעמוד בפרץ זה האנשים הגדולים הלכו וחסרו מאתנו ואותנו עזבו לאנחות אמרו ש"מ התם הוא התם הדוכת' להתאונן ולקונן במר נפשינו ולצעוק בקול תורה תורה חגרו שק וכו' מי יעמוד לי עם מריעים ומי יתיצב לי נגד פועלי און וכו':

וגם אנחנו אחים ורבותי לכאורה מה לנו לבכות על מיתת צדיק רבינו הגדול הזה אשר השלים נפשו ועשה לילות כימים לא פסק פומא מתורה הקדושה ומדת צדקתו וקדושתו אין לשער העמיד תלמידים רבים אשר גם היום עשו פרי קודש והצליחו ישבו על כסא הוראות בתורה ועבודה חידש חדושים יקרים עמוקים וטובים ידו הלך למרחוק להשיב שלחו דבר בשאלות קשות ורבות אין לשער כמה רחבה תורתו הקדושה אשר הניח אחריו ברכה צדיק כזה בודאי ינוח במנוחת עליונים ומה לנו לבכות אבל לן יאות למבכות ולספוד במר נפשינו כי רבינו הגדול הזה עמד נגד פועלי און נגד הני ציפורי דמטללי המצפצפים ללכוד העם תחת כנפיהון והוא עמד נגדם נודד מביתו לבית וועד תלמידי חכמים לבקש עזר ותרופה לתורה הקדושה למען ילמדו ולמען ישמעו תורת אלקים חיים וישמחו האבות לגדל הבנים סביב לשלחן הערוך להיות תלמידי חכמים וד' אמות של הלכה והיה בכל קהילה וקהילה לרווחה הוא היה עמנו לראש באסיפת רבנים גאונים ומאורות גדולים לחקור ולתקן ביראת ה' הטהורה תקנות קבועות להרים קרן התורה לישר העם להוליכם דרך החיים וגם באסיפת בית הוועד לאנשי המדינה היה יושב שם בקרוב ועל כל משמר ומשמר היה צופה ורואה ודואג מתפלל ומדבר ללב ישראל וסופר ומונה למען להחזיק האמונה בישראל ולהדביק במדות טובות ותקנות ישרות וגם בפעם השלישי אחר אספו אנשי המשמר העומדים לגדור גדר לעשות לנו תקנות טובות רמות ונשגבות שבכל קהל עדת ישראל יעשו אותו אשר עם משפטי ה' צדקו יחדיו גם אז היה רבינו הקדוש עמנו זריז וזהיר בחכמתו הגדולה בוחן ובודק בחכמה ובתבונה עמו עצה ותשועה להדריך עמו בתורת ה' במנהגינו הקדושים אשר אחד מהמה לא יחסיר ויגביר הנפש על הבשר והיה לנו לאור גדול לילך בעקבות רגליו הקדושים והטהורים אוי לנו כי חטאנו כחשכו מאוריה סוגרו שעריה שערי התורה שערי החכמה אשר היה נפתח לנו שעריו בחכמה ובקדושה אוי לנו כי חטאנו כי לקח אותו אלקים לן יאות למבכות לן יאות למספד מי יקום לנו עם מריעים מי יתיצב לנו עם פועלי און איך נפלו הגיבורים ואבדו כלי המלחמה והארכתי הרבה בהספדו לבאר פסוקי ומדרשי ואין כאן מקומו רק מעט מזעיר כתבתי לזכר עולם וזכות מורינו ורבינו גאון עוזינו גדול דורינו יעמוד לנו ויגן עלינו: