ברוך מרדכי חלק א נ

אלא בוניה וזה שאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך שלום הרבה איכא ואמר וכו' אלא בוניך ובוכיך המה שקשה כברזל כהנ"ל ואף שקשה כברזל מ"מ סופו שלום שלום רב לאוהבי תורתך אף שתראה באוהבי תורה פלפול עצום וקשה כל אחד כברזל שלא הניח מדעתו אעפ"כ סופו שלום ואין למו מכשול בכעס ואורייתא הוא דמרתיח ואמר אח"כ יהי שלום בחילך דייקא כמבואר גמרא שם בתענית אמר רבינא אעפ"כ מבעי' לאינש למילף נפשי' בניחת' שנאמר והסר כעס מלבך והיינו לזה אמר עצה טובה יהי שלום בחילך היינו בחילך של תורה טוב למילף נפשי' בניחות' שנאמר והסר כעס מלבך ושלוה בארמנותיך גם בתורה טוב שלום וטוב שלוה. ויותר יש להמתיק ולומר הגמרא שם והסר כעס מלבך דכאשר בארנו פה בשם סמיכת חכמים דרגזו ואל תחטאו בה"ג אינו חוטא בכעס אמרו בלבבכם אם הוא בלימוד תורה וזה שאמר בגמרא אף בלבבכם שהוא התורה הכעס שרי אעפ"כ גם בתורה טוב להסיר הכעס והיינו הסר הכעס "מלבך, אף שזה לבך. או בלבבכם מורה דשרי לכעוס אעפ"כ הסר הכעס מלבך גם מלבך היינו התורה והבן:

רש"י ד"ה ודומו סלה יום דומי' וכו' הוא יום המות שהיא דומי' עולמית ומאוד תמהתי וכי שייך לומר דומי' עולמית ואי תחיית המתים אשר אנו מאמינים באמונה שלימה ובפרט רש"י איוב ז' פסוק ז' זכור כי רוח חיים לא תשוב עינו לראות טוב פירש"י לאחר המיתה וכאן כפר איוב בתחית המתים אלמא משום דאמר לא תשוב עינו לראות טוב ואיך יפרש רש"י כאן דומי' עולמית לכן כראה לע"ד איש רע בודאי אל יקים בתחיית המתים כמבואר גמרא כתובות בטל אורות טליך אור תורה מחיהו וזאת ישים אל לבו שיום המיתה יהי' לו דומי' עולמית אם לא ירגיז יצר הטוב על יצר הרע אבל אם ירגיז אז לא יהיה דומי' עולמית וזכה לתחיית המתים ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה:

אמר ר' יצחק כל הקורא ק"ש וכו', כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע וכו' מרישא דעני' דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתרי' רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:

עיין במדרש רבה וזאת הברכה אמר רב שמואל בר חמא וכי ימים הם מתים אלא אלו הצדיקים אע"פ כשהן מתין ימיהן בטלין לעולם אבל הם עצמם קיימים וכו' אלא רשע בחייו קרוי מת מפני שראה חמה זורחת ואינו מברך יוצר אור שוקעה ואינו מברך מעריב ערבים אוכל ושותה ואינו מברך עליהם אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר ולא בחייהן בלבד אלא אפי' במיתתן מברכין ומודין לפני הקב"ה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם עיי' במדרש רבה שמפרש דקאי על המיתה. ובהדי הספדא של אמ"ו הגאון דק"ק פ"ב בארתי זה הפסוק רוממת אל בגרונם על דרך המדרש שקאי על המיתה. ואגב גררא אעתיק פה לזכרון צדיק זה איזה מילי דהספדי' שהספדתי על רבינו אמ"ו הרב האי גאון אמיתי ומפורסם צדיק יסוד עולם עטרת תפארת ישראל קדוש וטהור עמוד הזמן פאר הדור נר ישראל גדול בשערי בת רבים קדוש שמו מוה' אברהם שמואל בנימין סופר זצוק"ל שהיה אב"ד ור"מ דק"ק פרעסבורג יע"א:

כתיב בתורה ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל איתא גמרא יומא אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. והנראה לע"ד כי הגמרא דייק זאת מדנקט כפל הלשון כיון דנקט זקן למה נקט בא בימים או כיון דנקט בא בימים למה נקט זקן אלא דדייק הגמרא זקן יש פירוש אחר לא זקנה בימים אלא זקן שיושב בישיבה היה וקנה תורה וחכמה וזה זקן ובא בימים שג"כ היה לו זקנה. והנה רבינו הקדוש הגאון מוה' אבש"ב גם שמו הראשון אברהם הוא דומה למדת אברהם ואף שהוא לא היה בא בימים כי אוי לנו כי חטאנו שלקח מאתנו עוד טרם שהגיע לששים אבל זקן ויושב בישיבה היה. בישיבה גדולה והעמיד תלמידים הרבה ועליו יוכל לאמר ואברהם זקן בא בימים זקן ויושב בישיבה היה הנה בארתי עוד מילת בא בימים ועל פי גמרא מועד קטן דף כ"ו ע"ב כי בא נפשי' דרבינא פתח עלי' האי ספדנא תמרים הניע ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים על משים לילות כימים ופירש"י שמשים לילות כימים בתורה:

והנה בארתי כל אדם יש לו יום וגם לילה אבל תלמיד חכם כמו הא דרבינא שנעור רוב הלילה בתורה זה הביא כל הימים היינו הביא רק ימים ולא לילות כי גם לילה שם ליום ואור לו בתורה הקדושה וזה שקאמר הכתוב ואברהם זקן בא בימים דייקא הוא הביא רק ימים ולא היה לו לילות כלל כי אור לו בתורה. וגם רבינו הקדוש והגאון היה בו מדת אברהם אבינו שעליו יאמר ואברהם בא בימים שלילה כיום יאיר לו בתורה הוא הביא עמו רק יום ולא לילה תשובות רבות אשר השיב רבינו הגאון לשלחו דבר נכתב ונחתם בלילה שהיה הלילה לו למשמר לתורה ולהלכה אשרי העם שהיה להם ככה אך כעת חסר מאתנו על זה דוה לבינו חושך בעדינו אוי לנו כי פנה יום:

איתא גמרא סנהדרין דף י"א תנו רבנן משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל וכו' שוב פעם אחת היה מסיב' וכו' ונתנה וכו' בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו זכאי נתנו חכמים עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו מתלמידו של הלל:

ובארתי בקיצור דברים אין השכינה שרויה אלא מתוך שמחה אבל לא מתוך עצבות והנה לא היה יוכל שתשרה השכינה על שמואל מאחר שאין דורו זכאי והיה שמואל תמיד בצער מחמת הדור שאין זכאי והיה דואג על הדור ומצער עצמו תמיד וא"כ לא היה יוכל שתשרה השכינה כי הוא היה מלא צער והשכינה אינו שרוי אלא מתוך שמחה. וכן רבינו הקדוש תמיד היה לו צער מדור תמיד מתאנח על השמועות שבאה לו שנתפרדו חבילות זה בונה במה לעצמו וזה בונה במה לעצמו והתורה והיראה הלוך וחסור בעו"ה ובכל יום ויום היה לו צער גדול והיה דואג בלב נשבר על דורו אוי לנו ואבוי רבינו הגדול אשר היה ראוי שתשרה עליו שכינה פנה מדורו עד הנה הוא היה מתאנח עבור דורו (שתשרה עליו) ועכשיו בעו"ה גדול כים שברינו כל הדור מתאנח עבורו על השמועה כי באה כי לקח ארון אלקים ובודאי ראוי להתאנח במר נפשינו על פטירת צדיק זה כי חסרנו הרבה מי יעמוד בעדינו נפלה עטרת ראשינו אוי לנו כי חטאנו:

ועליו יש לומר כמו על שמואל הקטן הי חסיד הי עניו וחסיד קראו שמו כאשר בארתי הפסוק יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממת בגרונם וחרב פיפיות בידם ואמרתי חסיד הוא זה דעושה חסד עם אחרינא וטוב לכל וגומל טוב עם בני אדם:

והנה יש שני מיני לומדי תורת ה' מי שלומד לעצמו ולא לזולתו רק משים נפשו בכפו ויגע בתורה עד כי גדל מאוד ויש עוד מי שלומד לזולתו ולומד עם תלמידים רבים ומחדש חדושים יקרים וכותב ומישב לשלחו דבר וגם כותב חדושי תורתו למשמרת והנה זה שרק לומד בפני עצמו ולא לזולתו זה משמת נאבד מאתנו בעו"ה והתם קאי וקיים אבל עוד ביותר יש להתאנח ולבכות מי שלומד עם אחרינא והעמיד תלמידים הרבה