ברוך מרדכי חלק א מט

על לבבך עם ושננתם לבניך ובגמרא הזה דקאי על לבבך נשמע תורה כראה לע"ד לומר קצת באור לדברי ר"כ דקאמר ר"נ אם תלמיד חכם הוא אין צריך ולכאורה לדברי ר' יוסי דקאמר דמצוה לקרות על מיטתו הוא מפסוק רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם אמרו מה שכתב על לבבך וא"כ איך משמע מזה דפטור הוא ת"ח ולהנ"ל נראה לע"ד גם ר"כ ידע לכוון המקרא ואמר אמרו בלבבכם דקאי על עסק התורה היינו אם עסקו בתורה על משכבכם ודומו סלה בשינה אחרי כן מי שעוסק בתורה טרם שינה או סמוך לשינה לא צריך שוב עוד ודומו סלה יוכל לישן ודוק:

וע"כ מרב נחמן דעל לבבכם קאי על לימוד התורה ולע"ד נראה תרווייהו משמע מאמרו בלבבכם כמבואר ברש"י אמרו מה שכתב על לבבך. על משכבכם וזה ק"ש ולע"ד נראה דזה המאמר אר"ל ב"ח לעולם ירגיז תלוי בזה המאמר הראשון שנקט כי קשה לכאורה איך משמע על משכבכם ק"ש ולהנ"ל מאוד נעלה דאם דרשינן כר' יוסי מאי קרא' רגזו דקאי דמצוה לקרות ק"ש על מטתו וע"ז אמרו בלבבכם ק"ש כפירש רש"י אמרו מה שכתב בשכבך על משכבכם וזה ק"ש דאז המצוה דהנה לרב נחמן דקאמר ואם ת"ח הוא אינו צריך ע"כ ואל תחטאו ומעתה קאמר ר' לוי ממ"נ לעולם ירגיז אי כרב נחמן אז יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם כמבואר דקאי על לימוד התורה נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם פירש אילו אמרו בלבבכם לא קאי על תורה ורק קאי על טרם משכבו בשעת שכיבה יקרא ק"ש וזה אמרו בלבבכם כפירש רש"י דקאי על ק"ש א"כ יקרא ק"ש ושפיר נקט על משכבכם מעל משכבכם מוכח דעל לבבכם קאי על ק"ש א"כ יקרא ק"ש ובין כך ובין כך ניצול מחטא ואי דאמרו בלבבכם קאי על לימוד התורה יעסוק בתורה ואם כל אלה לא מהני יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה וגם זה לא מתנגד לפשט של ר' יוסי דמפרש דומו סלה על השינה כי שינה אחד מס' במיתה וטרם שינה יקרא ק"ש ובפרט טרם מותו וכיון שיזכיר לו יום המיתה בודאי יקבל עליו עול מלכות באהבה ובדברי לעיל דאמרו בלבבכם משמע לימוד התורה ממאמר קדושין ושננתם אל תיקרי ושננתם אלא ושלשתם נראה לע"ד לומר זה סמיכת הגמרא אחרינא מאי דכתיב ואתנה לך וגו' תורה זה מקרא והמצוה זה משנה להורותם זה גמרא וכולן ניתנו למשה מסיני וא"כ בודאי ראוי הוא שישלש אדם שנותיו בזה במקרא ומשנה וגמרא ואין לאחד קדימה כי כולם ניתנו למשה מסיני וזה קאי אמאמר שלפניו דע"כ אמרו בלבבכם יעסוק בתורה ומהיכא ידעו שיעסוק בתורה הוא באמרו בלבבכם ע"כ מדסמך ושננתם ושננתם הוא לימוד התורה והיינו ושלשתם שליש במקרא ושליש במשנה וגמרא. ע"ז הביא זה המאמר דמקרא ומשנה וגמרא כול' צריכה לימוד כי הלכה למשה מסיני הם ונכון ומעתה לפי פירוש הזה הא דקאמר ואם לאו יעסוק בתורה ע"כ הפירוש ג' צריכים מקרא משנה וגמרא כיון דקאי על ושננתם והיינו ושלשתם וזה אמרו בלבבכם ע"כ ג' צריכים להרגיז יצר הטוב על יצר הרע ובזה שבארתי דרב נחמן דקאמר אם תלמיד חכם הוא אין צריך בארתי ר"נ נמי כיון לזה הפסוק אמרו בלבבכם הוא תורה כמבואר גמרא פה א"כ נמי צריך לומר כל הג' בכלל כי אמרו בלבבכם קאי על ושננתם וזה ושלשתם ונראה בפשיטות כך הוא דרכה של תלמידי חכמים לשלש שנותם:

ולזה מתקו לי לפרש פירש"י שמפרש ואם תלמיד חכם הוא שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד די בכך וזה שפת יתר מאוד בדברי רש"י שנקט לחזור על משנתו הו"ל לנקוט ואם תלמיד חכם שרגיל במשנתו תמיד למה זו לחזור על גרסתו ולהנ"ל מאוד נעלה כי רש"י מפרש שם בקדושין ועיי' אלא ליומא מפרש רש"י שישלש האדם לימי שבוע שני ימים מקרא ושני ימים משנה ושני ימים גמרא ולפי אלה קשה איך קאמר רב נחמן ואם תלמיד חכם הוא אין צריך מדנקט אמרו בלבבכם וזה עוסק בתורה ה' אמרו בלבבכם קאי על הני שלשה מקרא ומשנה וגמרא וזה שפיר אמרו בלבבכם כל הג' אז על משכבכם אבל לאו בכל יומא קורא הת"ח כל תני ג' דשני ימים מקרא ושני ימים וכו' וא"כ איך שייך אמרו בלבבכם אבל ניחא הת"ח אף שלומד היום משנה אבל הוא חוזר תמיד מה שלמד אתמול וכל השבוע חוזר ותמיד חוזר מה שכבר למד בזה השבוע וכיון שחתר הרי תמיד ושלשתם יחד וזה שפירש רש"י שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד בכל עת הוא כמי חוזר מה שלמד וממילא צדקו יחדיו:

ועוד יש לומר רב נחמן סובר כאידך דרש של הגמרא ושננתם שיהיו מחודדים בפיך ולא דרש ושלשתם ודי במשנה וגמרא לחוד רק שיהיו מחודדים בפיך ומפרש רש"י חוזר עליהם ובודק בעומקא ועיי' וא"כ שפיר קאי על לבבך על ושננתם ומי שהוא ת"ח דברי התורה מחודדים בפיו ושפיר מגן ולא צריך ק"ש ובזה נראה מתוך פירש"י שמפרש ואם ת"ח הוא שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו ומה לו לרש"י בזה לחזור על גרסתו ולהנ"ל יובן שע"כ אמרו בלבבכם הוא לימוד תורה ועל כרחך צריך לומר היכא משמע להו וצריך לומר מושננתם הסמיכות וע"כ צריך להיות כמו ושננתם ובארנו דהפירש הוא שיהי' מחודדים בפיו וכבר פי' רש"י שם בקדושין מחודד בפיו חוזר עליהם ראינו מי שיחזור על משנתו זה הוא מחודד ולזה מפרש רש"י פה שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד והוא שפיר מחודד בפיו וזה אמרו בלבבכם ושננתם מחודד ודוק כי מחודד הוא:

ראיתי דבר נאה בסמיכת חכמים שקאמר ע"פ דברים אלה דדרשינן אמרו בלבבכם על ת"ח שיעסוק בתורה יהי' פשט' דקרא הכי כי אמרינן בעלמא כל הכועס נקרא חוטא באין ת"ח משא"כ בת"ח אף שכועס אינו נקרא חוטא כדאמרינן לקמן ת"ח דרתח אורייתא הוא דמרתיח וזה פירש רגזו ואל תחטאו פירש אף שרגזו יהיה בזה האופן שלא תחטא והיינו אמרו בלבבכם פירש עסקו בתורה ואז אינו נקרא חוטא ויפה כיון. וגם אנכי אמינ' מילתא לפרש רמז טוב בדבר הזה פסוקי התורה תצוה ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד ובארתי כי לכאורה הוא סתירה בגמרא תענית דף ד' אמר רב אשי כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח ובדף כ' שם ת"ר לעולם יהי' אדם רך כקנה ואל יהי' כארז וכו'. והתירוץ הוא הא במילי דעלמא כגון בזה המעשה יהיה רך כקנה אבל הא במילי דשמי' בזה יהיה הת"ח קשה כברזל ואז יוכל לכעוס אפי' והכעס אז בחיק חכמים ינוח. וז"ש ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו דויקא קשה כחושן וכברזל לעולם יהיה הכהן קשה כברזל אבל ביאר הכתוב רק בבואו אל הקודש דייקא בתורה ובקדושה שם יהי' קשה לזכרון לפני ה' תמיד דייקא מה שנוגע לפני ה' אבל במילי דעלמא רך כקנה ובדברי סמיכת חכמים אמרתי לבאר גמרא סוף ברכות אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול ונראה ע"פ גמרא קדושין דף ל' את והב בסופה אפי' אב ובנו רב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואין זזין משם עד שנעשה אוהבים והיינו מי שכועס עבור התורה ופלפול לאחר זה מיד נעשה שלום ומבואר גמרא תענית דף ד' שאמר ת"ח צריך להיות קשה כברזל דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרא אבניה