ברוך מרדכי חלק א מח

ידו והראה להם להסתכל בשמים משם יהיה התשובה אחוז בכסא כבוד לראות בחיי נצחי ולא ממהומת מות אז גבר ישראל במעלה העליונה כיאות לאיש אשר שמו ישראל והיה כאשר יניח ידו היינו כאשר היד נוטה לארץ לכל הפחות ליראת ה' להתירא מן העמלק ומן האדמה. וגבר עמלק דייקא באמת שב כל ישראל בתשובה ומתעוררין אבל וגבר עמלק היינו תשובת' היה רק מכח עמלק מיראת עמלק ולא מאהבה והבן. וזה שנקטו במתנית' וכי ידו של משה עושים מלחמות אלא לכן הגביה משה ידו כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה דייקא בתשובת כלפי מעלה לרוממת הבורא ועושין תשובה מאהבה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים בזה אופן עושין תשובה שרואין לאביהם שבשמים מסתכלין כלפי מעלה אז גוברין ואם לאו נופלין אף שהוא תשובה אבל מיראה וצריך להם תמיד להסתכל שסופ' נופלין. וזה היא מדה אינו משובחת שיהיה תמיד הבן אדם בעצבות או הפירוש כפשוטו ואם לאו נופלין דזה אינו תשובה גמורה:

ובזה בארתי פסוקי יחזקאל ל"ג הנה כן אמרתם לאמר הנה פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה וכו' אמר וכו' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ופרשתי שהמה אומרים שכל כך הפשעים גברו שאינו יוכל להשיב מאהבה אלא כל תשובתם היא מיראה והיינו פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים כל כך נמקים ולא יכלו להשיב אלא בזכרם ואיך נחיה שלא יוכלו להחיות ומתיראין מפני המות על זה השיב ה' לא אחפוץ אני במות המת או במות הרשע אם מצד זה שב מצד שזוכר במות כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה דייקא בזה האופן אם שב ורואה אל החיים חי נצחיות מאהבה גמורה בלי זכירת המות אלא וחי מסתכל בחיים אעפ"כ ישיב ואמר לכן יען שאתם עושים תשובה מצד המות ואיך נחיה והוה רק תשובה מיראה לכן צריך עוד הפעם להשיב ואז הוי תשובה גמורה כבאור הצל"ח. וז"ש אח"כ שובו שובו מדרכיכם הרעים דייקא אתם צריכים ב' פעמים להשיב אל ה', ואמר ולמה תמותו בית ישראל אל למה יחשוב בית ישראל שימותו ולמה זכירה במות ואז להשיב ולמה יזכיר שבית ישראל ימות בית ישראל לא ימות לעולם כמוכח גמרא יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, אלא בית כשר בישראל לא ימוט לעולם גם במיתתן קרויים חיים והבן:

ובארתי ג"כ טעמא של שבת קודש בין עשרת ימי תשובה שקראו בשמו שבת תשובה ואף הפשט הוא מפני שהוא חד מימי תשובה קראו אותו שבת תשובה ולדעתי עוד רמז אחר בתוך שם השם הזה ובו יבואר מדרש רבה פרשת בראשית ויצא קין מלפני ה' להיכן יצא רב הונא בר יצחק אמר יצא שמח וכו', פגע בו אדם הראשון אמר לי' מה נעשה בדינך אמר לי' עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם מטפח על פניו ואומר כך היא כחה של התשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת. הרבה כבר ראוהו וכן תמהו על המדרש הזה מה ענין שבת אצל התשובה וגם מילת ונתפשרתי מה היא הפתרון ובארתי ע"פ מה דמבואר ריש הלכות שבת בטו"ז סי' רמ"ב וז"ל בטור הביא גמרא דכל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו איכא למידק איכא לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל ונראה דמיירי שעשו תשובה אלא דתשובה לא מהני שיהי' מוחלין לו כדאית' בפרק יוה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת וקמ"ל כאן דאם עשו תשובה ושומר שבת כהלכתו מהני תשובה שיהיה נמחול לו עכ"ל הטו"ז שם. והנה קין חטא חטא מיתת ב"ד דהרגו את הבל אחיו ועל זה תשובה תולה ומיתה ממרקת וזה כוונתו שאמר עשיתי תשובה ונתפשרתי דייקא שעשו בי פשרה חצי מיד נמחל ועוד צריך להמתין עד מיתה שממרקת והיינו תשובה תולה ומיתה ממרקת ואמר אדם אח"כ כך היא כחה של תשובה מיד אמר מזמור שיר ליום השבת דייקא בשמירת שבת תצא נקי גם ממיתה ולא צריך להמתין על מיתה שתהא ממרקת אלא שיכפר כולה דתשובה תולה בשמירת שבת קודש כהלכתו מהני בהדדי עם תשובה שיהיה נמחול לו לגמרי ועצה טובה לו קמ"ל לשמור שבת כהלכתו ואז נמחול העון לגמרי לכן נתיחד שבת לתשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת שעי"ז נמחול העון לגמרי והבן והמדרש הזה הזהב סביב לו וראיה לטו"ז היטב:

ובזה בארתי לכן קראו שבת של עשרת ימי תשובה שבת תשובה להורות שבת עם תשובה יחדיו צדקו ובהם תרווייהו נמחול העון מיתת ב"ד לגמרי וכולה מכופר בהדי שבת ותשובה תשובה ושבת שני אחים יחדיו וצדקו להדדי והבן ועל דרך זה אשר אנחנו פה בחקירה ודרישה אמרתי לישב מדרש הזה ולתרץ קושית הטו"ז שהקשה אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל ויש לומר בעושים תשובה מיראה שע"כ צריך עוד הפעם להשיב שיהיה נמחק גם השוגג כי בתשובה מיראה נשאר שוגג ולדעתי אם שומר שבת כהלכתו אז מוחלין לו לגמרי גם השוגג ודי בתשובה פעם אחת ושומר שבת כהלכתו ולכן שמו נאה לו נמי בקראו שבת תשובה כי בשבת ותשובה די בשובה אחת ושבת קודש לנחת כי ימחוק גם השוגג בזכות שמירת שבת קודש. וזה כוונת המדרש עשיתי תשובה ופשרתי היינו שעושה עמי פשרה כי עוד נשאר השוגג וע"ז אמר מזמור שיר ליום השבת בצירוף שבת קודש נמחק גם העון ומכופר כולו עד גמירא וזדונות נעשה לו כזכיות בזכות שבת קודש גם הוא יקרא טהור וקודש:

ובזה מובן פירש הפסוק שהתחלנו שמורה לנו להשיב תשובה מאהבה לראות לחיים חי נצחיות והנה מי שרק ירא ה' מיראה ולא מאהבה זה בודאי לא מקיים בכל נפשך כמוכח בגמרא שהפירוש אפי' נוטל נפשך כי הוא רק ירא מפני המות ורוצה החיים ואם ימסור נפשו מיד למיתה הלא אז אין לו יותר כלל כי כל היראה שלו הוא בהזכר יום המיתה ובודאי אינו רוצה למסור נפשו למיתה והבן אבל מי ששב מאהבה ולא מיראת המות ומכיר גדולת ה' זה מוסר נפשו למען ה' ולמען תורתו:

וזה שסיים הפסוק ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך וככה תשוב אל ה' בכל נפשך מאהבה אפי' נוטל את נפשך ולא מיראת המות. וזה שסיים ע"כ התשובה הוא למען חייך שאתה תראה החיים מלך חי וקים חי עולמים חיי נצחיות והבן כי טוב:

ומגמרא פה למדנו מיכאל באחת מי כאל התשובה באחת וגבריאל בשתים גבור אל בשתים להורות תשובה מאהבה מכסה כל פשעים ויעבור כל חטאים וזכור אלה בידך לקיים כמיכאל באחת ולא כגבריאל בשתים ושבת ותשובה ג"כ צדקו יחדיו ראה כי בזה האדם חדש ובזה האדם יתקדש וכנשר כעורו יתחדש להשתחות לה' בהדרת קודש עשה תשובה מאהבה וחיבה ונחת ואז התשובה הטובה באחת והיא משובחת:

דף ה' אמר ר' לוי בר חמא לעולם ירגיז וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם פה לא פירש רש"י היכא משמע אמרו בלבבכם דקאי על עסק התורה דלעיל לגבי מימרא דרישב"ב אמר ר' יוסי מאי קרא' רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם מפרש רש"י דקאי על ק"ש שפירש אמרו מה שכתב על לבבך. וראיתי בספר סמיכת חכמים שמפרש על לבבך קאי על תלמוד תורה כדאיתא בפרק קמא דקדושין אל תיקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישליש אדם שנותיו וכו' והיו הדברים האלה על לבבך ושננתם לבניך וקאי