ברוך מרדכי חלק א מז

אז תפלותינו מקובל ממילא ע"כ הגאול' היא סמכה לתפלתינו ובזה נראה לומר מדוע לא קאמר הגמרא כל המקרב גאולה לתפלה ולמה נקט סומך אלא היינו הך בלישנא הזה מובן תרווייהו גאולה היא סמיכה לתפלתינו והפשט נמי מובן דצריך לסמוך ולקרב מיד בלי הפסק להתפלל ודא ודא מובן והבן זאת. ועיין לקמן דף כ"ו הקשתי על רב יוחנן דאמר מעות לא יוכל לתקן וכו' זה שביטל ק"ש של שחרית וק"ש של ערבית ולהנ"ל קשה דר' יוחנן דסבר דצריך לסמוך גאולה גם במעריב א"כ בתשלומין ליכא סמיכת גאולה לתפל' ק"ש כבר אמר בלילה שככה נקט שביטל ק"ש ואח"כ אמר או שביטל תפלה והוי הפסד גמור ואפשר לומר מיד שמסיים שמנה עשרה מתחיל להשלמת מעריב והוי כתפילה אריכתא וסמך על גאולת שחרית. או שיש לומר כיון שסיים יהי' לרצון כו' צורי וגואלי ומיד הוא חוזר גואלי מיקרי גאולה והוי עדיין סמיכת גאולה לתפלה ואפשר גלל זה תיקן ר"י לומר בסוף ה' צורי וגואלי שאם יזדמן ששכח ויתפלל עוד הפעם להשלים שיהי' סמיכת גאולה לתפלה:

גמרא אמר רבי אלעזר וכו' גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו בגבריאל וכו' תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים עיי' פה צל"ח ותמצא נחת שמורה לנו דרך החיים להשיב בתשובה שלימה לקונו באחת ובדרכיו הלכתי לבאר ולחקר ולהבין לאוזן שומעת תוכחת חיים תשובה מאהבה לקיים באחת ולא בשתים כן דברתי בדרשה לשבת תשובה בעזרת האל היושב בשמים:

איתא בפרשת נצבים פרשת התשובה והיו כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים וכו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. ובארתי פסוקי אלה בלי צורך הדקדוקים. הנה התשובה שאנו עושים להשיב ליוצרינו הוא בשני דרכים הראשון היא משובחת ויעלה לריח ניחוח באחת. והיא תשובה מאהבה שאנו שבין אל אבינו שבשמים מזכירין רוממת הבורא וזוכרן בחיי עולם הנצחיות גדולת הבורא שהוא אל חי וקים המטיב ומשפיע חסדו גבר עלינו וזוכר בעולם הבא שכולו טוב וחיי נצחיות לנצח עולמים זה הוא התשובה מאהבה אשר אהב לאבינו שבשמים באהבה גדולה וזוכר בבורא יחיד ומיוחד לאהוב אותו בכל לבבו ובכל נפשו מאהבה גמורה:

ויש עוד תשובה פחותה מדרגה אחת ורואה לארץ ולא לשמים ולכן תשובתו איננו באחת כי אם בשתים והיינו תשובה מיראה זה הוא או מאימת המות אם יזכיר לו יום המיתה ויזכיר לו ממדת הדין אשר מתוחה ובעו"ה הרבה שלוחים למקום למנוע הטוב ולהביא משחית ושחת לכן בוחר בטוב ומואס ברע ונקדים פה דברי הצל"ח וזה לשונו ואני אומר לפי שמצינו שני מיני תשובה דהיינו תשובה מאהבה ותשובה מיראה והפרש ביניהם שבזה זדונות נעשה כזכיות וזה שזדונות נעשה כשגגות ואמנם בדרשות תוכחת מוסר אשר לנו בארץ שגם ע"י תשובה מיראה שנעשה שגגות היינו ת כף אחר התשובה כשחוזר אחר כך ועושה שנית תשובה שוב הרי היא מאהבה ונעשו זכיות ובארנו בזה הפסוקים שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך והיינו שנשאר שוגג וכמו שדרשו רבז"ל ואמר אח"כ הנביא קחו עמכם דברים ושובו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב דהיינו בשובו שנית ישא כל העון שלא ישאר ממנו לגמרי וקח טוב דהיינו שנהפך לטוב ולזכות נמצא מה שזוכה בתשובה מאהבה בפעם ראשון צריך בתשובה מיראה לכפול שני פעמים וידוע שע"י העון וכו':

וסיים ישעי' שחטא ושב בתשובה מאהבה הודיע כי מה שצריך השב מיראה לעשות בשני פעמים פעל הנביא בפעם אחת וסר העון גם החטא שהוא שוגג תיכף יכופר ואמר מיכאל מורה על האהבה וגבריאל מורה על מדת הדין על גבורת הבורא שבידו לענוש גיבור אל. וזה תשובה מיראה וקאמר מיכאל באחת תיכף הוא עף למעלה ומתדבק בבוראו דהוי תשובה מאהבה וגבריאל בשתים כתיב מועף ביעף דהיינו בשתים שצריך להכפיל תשובתו שני פעמים עכ"ל הצל"ח עיי'. ובארתי באלה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דייקא אז הוא התשובה במדריגה גדולה אם מגעת עד כסא הכבוד היינו ששב מגדולת ורוממת הבורא מכבוד ה' וקדושתו דזה הוא כבודו רוממתו וגדולתו ובזה ביאר הפלאה העדותי בכם שמים וארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים דייקא קאי על התשובה התשובה יהיה על דרך ברכה על דרך החיים. ואנכי בארתי יותר מי ששב מאהבה רואה לשמים משם התשובה היינו תשובה ברום המעלות אבל מי ששב מיראה רואה על הארץ מעפר אתה ואל עפר תשוב ורואה הארץ היינו המיתה וזה כוונת הקרא העדותי בכם בתשובה שמים וארץ תוכל להשיב תשובה ע"י שמים אחוז בכסא כבוד. או ע"י ארץ כי תשיב לאדמה ותזכיר יום המיתה החיים והמות נתתי לפניך דייקא תוכל להשיב אם תראה בחיים חיי נצחיות וזה מאהבה או מיראת המות ובחרת בחיים אנכי אחפוץ שתשיב ע"י החיים ותראה לחיי הנצחיות ולא ע"י מיתה וזה תשובה מאהבה:

ובארתי בזה כוונת הפסוק בבראשית ויהי מקץ ימים וכו' ויבא קין מנחה מפרי האדמה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל קין ואל מנחתו וכו' אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ובארתי קין רק זוכר בה' היינו מקץ ימים קין זוכר שיהי' לימים שלו קץ שימות וראה ומסתכל באדמה וגלל זה הביא מנחה לה' והיינו לכן הביא מן האדמה יען שהאדמה היה מה שהזכירה לקין לשוב אל ה' והבל הביא גם הוא אבל מבכורות צאנו דייקא בעת לידת צאנו רואה בחיים ולא במות וזה היא תשובה מאהבה. לכך צריך קין עוד להשיב פעם אחת כי תשובה מיראה ביאר בשם הצל"ח צריך עוד הפעם תשובה וזה שאמר הקב"ה אם תטיב שאת דייקא אם אחר זה עוד הפעם תטיב שאת אז יכופר הכל ואם לאו לפתח חטאת רובץ החטא השוגג נשאר והבן כאשר ביאר הצל"ח בתשובה מיראה השוגג נשאר. וכיון דקין רק עשה תשובה מיראה גרם שהרג את הבל דאלו היה במדרגה מאהבה בודאי לא היה חוזר לעשות רע להרוג את הבל אחיו אבל יען שזכרו בה היה רק מיראה רק מאחר שנסתכל באדמה לכן בקל החזיר לחטא וז"ש אח"כ קול דמי אחיך צועקים עלי מן האדמה דייקא יען שאתה רק זכרת בי מאדמה רק מיראה ולא מאהבה. ובזה בארתי מתנית' ר"ה דף כ"ט והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמות או שוברות מלחמות אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים היה גוברין ואם לאו היה נופלין ובארתי בזה פסוקי תורה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכבר ידוע דמלחמת עמלק וכל מחלה אשר הביא ה' על ישראל היה באופן להורות להם להשיב אל ה' ולפרוש ממדות אינו טובות ולקבל עליהם מדה טובה וברכה ליראת ה' כל הימים והנה היה בישראל ששב אל ה' מיראת עמלק אבל לא זו דרך המובחר הדרך המובחר הוא להסתכל בכבוד שמים ולהשיב אל ה' מתוך האהבה רבה וז"ש והיה כאשר ירים משה ידו דייקא משה היה מגביה