ברוך מרדכי חלק א מו

רוב השיטות דאין תשלומין וא"כ שפיר מפסיקין לק"ש דאם שוכח ק"ש אין תשלומין משא"כ לענין תפלה אין מפסיקין דאף אם ישכח יש לו תשלומין ועיין לקמן בחדושי שהארכתי קצת:

וא"כ גם פה יש לומר כן אף דק"ש דרבנן מ"מ כיון דאין תשלומין א"כ שפיר אף טעימה אסור דחששו טפי משא"כ לענין תפלה דיש תשלומין שפיר טעימה מותר ובכן שפיר מיושב הברייתא נמי אליבא דמ"ד ק"ש דרבנן ואין סתירה כאשר בארנו:

אך לפ"ז יהי' נשאר קושיא שהבאתי למנ"מ עדיין אמר הברייתא אוכל פתו ומברך ואי דרוצה לאשמעינן הא טעימה קודם תפלה מותר הא זה אינו גונא דטעימה אחר ק"ש וקודם תפלת מעריב יהי' מותר הא צריך להסמיך גאולה לתפלה וע"כ תירץ דברייתא עיקר דינו רוצה לאשמעינן דקודם תפילת מעריב טעימה מותר (ואי משום מנחה כבר בארתי לעיל הו"ל בתפלת מנחה להשמיענו ולא בתפלת מעריב) וא"ת הא במעריב אינו גונא הא שפיר בארתי דיש גונא דאם שכח מלהתפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים ובתפלה שניה שהיא לשם תשלומין לא שייך סמיכת גאולה לתפלה בה"ג טעימה שרי וסעודה אסור:

ולהנ"ל עדיין קשה למ"ד ק"ש דרבנן, וע"כ צריך ליישב ולומר דהיינו טעמא דטעימה אסור קודם ק"ש משום דק"ש אין תשלומין אבל תפלה יש תשלומין ומותר טעימה וא"כ להנ"ל עדיין קשה הא למנ"מ אמר הברייתא פה אוכל פתו ומברך, וא"ת דרוצה עיקר דינו לאשמעינן דטעימה מותר קודם תפלה קשה הא זה לא שייך דצריך להסמיך גאולה לתפלה גם במעריב ואי דתירצנו דעיקר הדין לאשמעינן בעי טעימה מותר ונפ"מ בשכח תפלת מנחה ומתפלל שתי פעמים מעריב ואחרונה לשם תשלומין בזה טעימה קודם מותר. הא זה ליתא להנ"ל ע"כ בארנו דטעימה לכן מותר קודם תפלת מעריב או מנחה משום דיש תשלומין גם אם שכח הא פה למנ"מ איירי בשכח פעם אחת מנחה ומתפלל עכשיו לתשלומין וא"כ בה"ג מבואר בדין אם עבר שני תפילות ולא התפלל אין לו תקנה וא"כ בזה התפלה שהוא מתפלל עכשיו לשם תשלומין עדיין גם טעימה אסור דאם ישכח עכשיו להתפלל לשם תשלומין מנחה כבר אין לו עוד תקנה ומ"ש מק"ש ועדיין קשה על הברייתא למנ"מ אמרו אוכל פתו ומברך ותיחדד שכלך כי קשה להנ"ל. וע"כ צריך לומר זה ר"י דלקמן דסובר ק"ש דרבנן סובר כריב"ל דלא צריך להסמיך גאולה לתפלה בשל מעריב וא"כ שפיר מיושב הברייתא דאשמעינן לענין טעימה אסור משום דאין תשלומין ולענין תפילה טעימה מותר וא"כ בין ק"ש לתפלה טעימה מותר ודוקא פת אסור לאכול וזה שנקט הברייתא ואוכל פתו ומברך לאשמעינן דייקא הא קודם תפלה רק לאכול פתו אסור אבל טעימה מותר כי לתפלה יש תשלומין ונכון הברייתא:

ולפ"ז יש ליישב הרי"ף דפסק ק"ש דאורייתא ותמהו עליו האחרונים למה לא פסק כרב יהודה דהוא רבו של ר' אלעזר ולהנ"ל מיושב היטב דהרי"ף דפסק וכן פסקינן להילכתא דצריך גם בערבית לסמוך גאולה לתפלה ע"כ מוכח מהך ברייתא פה דק"ש דאורייתא ובזה מיושב סתירת לשון הברייתא ושפיר יש לחלק לק"ש דטעימה אסור שהוא דאורייתא משא"כ קודם התפלה וכוונת הברייתא כאשר בארנו ואין לומר כאשר בארנו דילמא ק"ש דרבנן ואעפ"כ יש לחלק בין ק"ש לתפלה משום דק"ש אין לו תשלומין כהנ"ל עדיין קשה לרי"ף דפסק דצריך להסמיך גאולה לתפלה למנ"מ אמר הברייתא כו' הא אינו גונא במעריב דיטעום בין ק"ש לתפלה דצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"ת דנפ"מ גם במעריב בשכח מלהתפלל מנחה בה"ג טעימה קודם תפלה שניה מותר הא בארנו בה"ג אז אין לו עוד תשלומין גם טעימה אסור ולכן להרי"ף ע"כ מדויק דק"ש דאורייתא הוא והיינו טעמא בק"ש טעימה אסור משום שהוא דאורייתא משא"כ בתפלה שהוא דרבנן והברייתא בהכי מתוקם ונפ"מ לדינא איכא בשכח מלהתפלל מנחה כאשר בארנו לעיל ודוק היטב. אך עדיין יש להמציא חילוק חדש בין ק"ש לערבית כי אם גם ק"ש דרבנן יש לומר עכ"פ חובה אבל תפילת ערבית רשות אבל יש לומר כיון דקיבלו עליו כבר הוא חובה עלינו. וגם בזה יש לחדד ולומר אם החילוק בין ק"ש של ערבית לתפלת ערבית מצד דתפלת ערבית רשות ולכן טעימה מותר קודם תפלת ערבית ע"כ עדיין קשה איך איכא גונא הא צריך להסמיך גאולה לתפלה וע"כ צריך לתרץ דאיכא נפ"מ בשכח להתפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים וא"כ בהדי זה דמתפלל עוד הפעם לפני זה טעימה מותר. הא להנ"ל גם זה קשה הא תפלה שניה שהוא מתפלל לשם מנחה ע"כ חובה היא ועדיין אינו יוכל לומר דטעימה מותר וחזור בה והפוך בה. וע"כ צריך עדיין לאסיק ולחלק ולומר בין ק"ש דאורייתא לדרבנן ושפיר הרי"ף פסק ק"ש דאורייתא והבן כי נכון מאוד. וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

גמרא אמר מר וכו' הקשה הצל"ח מאי ראיה ומאי סיעתא איכא לר"י דלא נזכר בזה הברייתא שום סמך גאולה לתפלה ועיי' וכבר הבאתי גם הגאון רע"א כיון לזה ומפרש באמת רק דראיה הוא דתחילה ק"ש ואח"כ תפלה ולע"ד נראה בפשיטות לומר דהמעיין ברש"י יראה שרש"י מפרש וסמיכת גאולה לתפלה דוד רמזה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמך לי' יענך ה' ביום צרה וגם הובא ירושלמי משל למלך שאוהבו דפקו בפתחו של מלך מצא שהופלג אף הוא הופלג עיי' והנה הסברא חיצונה היא דע"כ צריך למסמך גאולה לתפלה מאחר דדוד רמזה ומוכח בירושלמי רק אם אמרינן דהחכמים תפלה באמצע תיקנום אז ע"כ מוכח דתקנת חכמים היה נגד זה וע"כ מוכח דלא צריך להסמיך וצריך לעשות כת"ח אבל אם תנינא להדיא בברייתא קורא ק"ש ומתפלל כיון דחזינן דק"ש קודם תפלה בה"ג בודאי איכא סיוע לר' יוחנן דנשאר על סברה חיצונה דצריך להסמיך גאולה לתפלה כי כך רמזה דוד וכך הובא הסברא משובחת בירושלמי וזה דופק על לבנו להסמיך גאולה לתפילתינו ובזה מיושב קושית סמיכת חכמים למה הביא רש"י פה זה הירושלמי ללא צורך ולהנ"ל המעיין סידר רש"י יראה דיפה כיון רש"י הראיה היא רק דצריך להתפלל אחר ק"ש והיינו שפירש רש"י ודלא כריב"ל ואז מפרש רש"י וממילא איכא סיעתא דנשאר על הסברא גדולה שמפורשת בירושלמי ועל פסוק ה' צורי וגואלי ונכון כאשר בארתי:

עוד הפעם נראה לבאר למה הביא רש"י זה הירושלמי והנראה שרש"י רוצה לתרץ קושית הגאון רבי אלעזר הובא בצל"ח במה שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה והרי גאולה קודמת לתפלה הו"ל לומר כל הסומך תפלה לגאולה עיי' שתירץ הצל"ח רק עולה יפה לתפילת שחרית ולא לתפלת ערבית. והנראה לע"ד ע"פ דברי הירושלמי שאמר מצא שהופלג אף הוא הופלג. אלא אם רצה שתהיה תפלתו מקובל יתקרב אליו בשירות ותשבחות של גאולת מצרים ואז מיד יתפלל והנה יש סעד וסמיכה לתפלתינו וזה הוא סמך שיש לנו לסמוך שיקובל תפלתינו ע"י הגאולה שאנו מקרבין לגאולה וא"כ הגאולה הוא הסעד והוא הסמך לתפלתינו שאנו מצפין שיקבלו ברצון. וזה מבואר בלישנא הסומך גאולה לתפלה דייקא תפלתינו יסמיך ע"י גאולה וזה שפיר נקט סומך גאולה לתפלה הגאולה היא סמיכה לתפלתינו וזה שרוצה רש"י דקשה לרש"י איפכא הו"ל לומר סומך תפלה לגאולה על זה הביא הירושלמי וביאר וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד והובא הירושלמי על זה דעוד קרב