ברוך מרדכי חלק א מה

מותר דככה משמע מגמרא שנקט אלא אדם בא לביתו אם רגל לקרות קורא משמע קורא מותר אבל לא לאכול ויעיי' בפרי מגדים וגם מוכח מטו"ז זה דוקא אם לא קרא מבעוד יום ק"ש בבית הכנסת:

גמרא כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה וכו' ואוכל קימעא ואשתה קימעא ועיי' בחדושי רבי ע"א מערכה א' במס' ברכות מלשון דאל יאמר אוכל קימעא משמע דאפי' טעימה אסור ועיי' שהוא עמד על פי' רש"י פה שמפרש מסייע לי' לר"י דאמר ערבית נמי ק"ש ואח"כ תפלה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ודלא כריב"ל דאמר תפלה ואח"כ ק"ש וכתב הגאון הנ"ל מאריכ' הלשון זה משמע דלא הוה סיוע ממש דבעי שיסמוך גאולה לתפלה דלא נזכר זה בברייתא אלא דהוי לאפוקי דריב"ל דס"ל תפילות באמצע תיקנו והקשה על רש"י אם איתא דרש"י ס"ל דמלשון אל יאמר אוכל קימעה משמע דאפי' טעימה אסורה והרי הטעם דטעימה אסורה משום דק"ש דאורייתא כמוכח במג"א סי' רל"ה א"כ הו"ל לרש"י לפרש ברווחא דהרי אמרינן מדקתני אל יאכל קימעה וכו' וקורא ק"ש ומתפלל דמשמע דאסור באכילת קימעא עד אחר התפלה ואמאי נהי דקודם ק"ש אסור בטעימה דהוא דאורייתא מ"מ בין ק"ש ותפלה יהיה מותר בטעימה אע"כ דצריך לסמוך גאולה לתפלה ואינו רשאי להפסיק ולטעום והוי סייעתא ממש לר"י וסוגיא כפשטן עי' היטב:

ולע"ד נראה דצדקו רש"י גם בזה בפרוש' דמפרש דלא הוה סייעתא ממש כי כבר הבאתי לעיל בחדושי ופה לא אמנע מלהסביר היטב דהנה יש לפנינו בברייתא הזה סתירה מניה ובי' תחילה פתח הברייתא כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה וכו' ואוכל קימעא ומזה משמע דאף טעימה אסור כמו שדייק התה"ד דנקט קימעא והוא טעימה וקשה לי הרי מסוף הברייתא שנקט ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך משמע דוקא פתו שהוא סעודה וכאשר חקרתי לעיל דנקט פתו ומברך משמע להדיא דמברך אח"כ בברכת המזון ובודאי אכל כשיעור סעודה דצריך לברך אחריו וא"כ משמע להדיא דוקא אז מותר לאכול פתו אבל קודם לכן רק פתו פת שהוא סעודה אסור לאכול אבל טעימה שרי מדלא נקט סתם וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל. ולמה שנקט פתו ומברך אלא ע"כ דהא קמ"ל דאז מותר לאכול פתו אשר מברך אחריו כאשר הסברתי לעיל וא"כ משמע דוקא סעודה אסור אבל טעימה מותר. לכן נראה לע"ד למצוא צד השוה להשוות רישא עם סיפא וכוונת הברייתא כמו שהמציא נכונה הגאון רבי עקיבא איגר בק"ש שהוא דאורייתא אז באמת אפי' טעימה אסור משא"כ בתפלה שהוא דרבנן אז טעימה מותר ורק סעודה אסור ולפ"ז בהתחלת הברייתא ברישא דאיירי רק לענין ק"ש קודם ק"ש שלא יאמר אוכל קימעא ואח"כ אקרא ק"ש בה"ג אפי' טעימה אסור ואמת לשון קימעא משמע אפי' טעימה אסור אך אח"כ סיים הברייתא ואם רגיל לשנות וכו' וקורא ק"ש ומתפלל דאיירי מתפלה נמי שם סיים ואוכל פתו ומברך דקאי נמי על תפלה בה"ג רק סעודה אסור אבל באמת קודם תפלה יהיה לכל הפחות טעימה מותר ולכן נקט על זה שנקט וקורא ק"ש ומתפלל נמי היינו שיתפלל תחילה ולכן יתפלל תחילה כדי שיוכל אז לאכול אפי' פתו ומברך שצריך לברך אחריו ברכת המזון סעודה גמורה וזה רק רשאי אחר התפלה כי סעודה גם קודם תפלה אסור. וכבר כתבתי לעיל לכן נקט ואוכל פתו ומברך ולמה לא נקט ומברך ואוכל פתו אלא דהברייתא הברכות אינו רוצה לאשמעינן אלא ואוכל פתו ומברך אז יוכל לאכול אפי' פתו דצריך לברך אחריו ברכת המזון היינו סעודה. ואמת בין ק"ש לתפלה יש לומר טעימה מותר וברייתא דנקט וקורא ק"ש ומתפלל קאי על זה שנקט אז מותר לאכול פתו ולברך ובזה לאשמעינן דסעודה קודם תפלה נמי אסור אף שתפלה רק דרבנן ועדיין ליכא סיעתא היטב לכן מפרש רש"י רק על זה יש סיוע דק"ש קודם תפלה:

אך לפ"ז יהיה קשה לי דאיפכא מוכח מזה הברייתא דע"כ בא צריך להסמיך גאולה לתפלה דאל"כ יהיה קשה עדיין במה נקט הברייתא בסיומא דוקא פתו ומברך דזה אז מותר משמע הא קודם עכ"פ טעימה מותר הא טעימה ע"כ נמי קודם תפלה אסור משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה וא"כ למנ"מ אמרה הברייתא דוקא פתו מותר אז הא קודם דוקא פתו אסור אבל טעימה שרי למנ"מ קמ"ל זאת הא קודם ק"ש גם טעימה אסור ולאחר ק"ש ממילא טעימה אסור משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה ועדיין הו"ל לברייתא רק לסיים ואוכל סתם דאז יוכל לטעום משא"כ קודם לכן אפי' טעימה אי אפשר ונמנ"מ קמ"ל ואי תימא אעפ"כ הברייתא עיקר דינא קמ"ל דקודם תפלה רק סעודה אסור אבל טעימה מותר למנ"מ קמ"ל זאת בתפלת מעריב פה הא אינו גונא דיוכל לטעום קודם תפלה הא קודם ק"ש אסור טעימה אמינא לא יוכל לטעום בין ק"ש לתפלה משום דצריך להסמיך גאולה לתפלה ואי דרוצה לאשמעינן הדין על מנחה זה לא שייך ללמוד בתפילת מעריב:

אבל אנכי אעפ"כ אמינא דאינו ראיה דצריך להסמיך גאולה לתפלה דיש לומר ברייתא עיקר דינו קמ"ל דקודם תפילת מעריב רק סעודה אסור אבל טעימה מותר ונ"מ איכא במי ששכח להתפלל תפלת מנחה דמתפלל ערבית שתים ותפלת ערבית שנית הוא לתשלומין מנחה:

וא"כ בה"ג לאחר תפלה ראשונה יהיה טעימה מותר וסעודה אסור קודם תפלה שנית שמתפלל לשם תשלומין ופה לא שייך להסמיך גאולה לתפלה ועליו רמיא החיוב לחזור ולהתפלל שנית לתשלומין ואסור לו לאכול סעודה ושפיר איכא נ"מ בה"ג וברייתא עיקר הדין רוצה לאשמעינן. ולדינא ג"כ שפיר נעלה ומיושב הברייתא כסדרן וכהלכתן דאנן פסקינן כר' יוחנן גם בערבית להסמיך גאולה לתפלה ואעפ"כ שפיר אף דטעימה קודם תפילת מעריב מותר מ"מ צריך הברייתא למנקט וקורא ק"ש ומתפלל משום דצריך להסמיך ואעפ"כ אז נקט ואוכל פתו ומברך דקמ"ל הא קודם תפלה דוקא פתו סעודה אסור אבל טעימה מותר וא"ת למנ"מ הא כבר בארנו הנפ"מ בהתפלל לשם תשלומין ודוק היטב. ויהיה עכשיו לדינא דין תה"ד אמת טעימה קודם ק"ש אסור אבל קודם תפלה טעימה מותר וכן קי"ל דגם במנחה טעימה מותר ובזה מיושב סתירת לשון הברייתא כאשר בארנו והמבין יבין:

ולהנ"ל בפשיטות בלא אריכת כלל יש לומר דע"כ מוכח עכשיו מהך דפה דק"ש דאורייתא דכל טעמא דטעימה קודם ק"ש אסור וקודם תפלה מותר משום דק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ומברייתא פה ע"כ מוכח לחלק בין ק"ש לתפלה כי לק"ש נקט אפי' טעימה אסור ולתפלה בארנו ע"כ טעימה מותר ורק סעודה אסור דאל"כ יהי' הברייתא סותר מני' ובי'. אך לפ"ז יהי' קשה על מ"ד דסבר דק"ש דרבנן וא"כ אין חילוק בין ק"ש לתפלה וכמו שטעימה קודם ק"ש אסור ה"ה לתפלה יהיה קשה דברייתא פה סותר מני' ובי' ואין לומר בסוף קאי על תפלה הא אין חילוק בין ק"ש לתפלה. ואף למ"ד ק"ש דרבנן אמרתי לאחר העיון ליישב כאשר ישבתי לקמן דף כ"ח קושית ש"א דהקשה למ"ד ק"ש דרבנן קשה מתנית' שבת דף ג' לא ישב אדם וכו' מפסיקין לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפלה וקשה הא ע"כ דהיינו טעמא דמפסיקין לק"ש הוא משום שק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ולמ"ד ק"ש דרבנן מ"ט מפסיקין לק"ש ולא לתפלה עיי'. ותרצתי לפי מאי דקי"ל דתפלת מנחה וגם שאר תפלות יש להן תשלומין אם שכח מלהתפלל שחרית יש תשלומין בתפלת מנחה שמתפלל שתים וכן בשאר תפלות וכו' ולענין ק"ש פסקינן