ברוך מרדכי חלק א מד

יקרא ועשו הרחקה היינו דוקא היכא דהיה פושע מתחילה אבל היכא דאיתנס שנעשה לו ע"פ אונס דלא היה יוכל לאמרו או דהיה שוגג בה"ג לא אמרו דלא יקרא עוד דוקא היכא דהתחיל לאכול באיסור בשעת זמן הק"ש ולא אמר עוד קודם זמן ק"ש הרבה ואיתנס אז מטרדות הסעודה ובלא אמר ק"ש בזה גם רבנן מודה דיוכל לאמר גם לאחר חצות ק"ש והנה בניו של ר"ג בודאי בהתחיל בהיתר איירי כאשר ביאר הטו"ז ובה"ג הוי כאונס וחייבין לקרות ק"ש וזה לשונו שאמרו והא דקאמרי עד חצות ושוב לא יקרא הוא רק כדי להרחיק אדם מן העבירה דייקא במזיד מן העבירה שיעשה עבירה ויפשע ולא יאמר בזמנו ויאחר אז שלא לאמר כלל שהוא יהא פושע אבל באונס באמת עם החכמים מודה ועדיין יוכל לקיים פירש רבינו יונה הזה דהחכמים סבירא לי' אם לא יאמר עד חצות שוב לא יקרא וזה שנראה לע"ד בפירש רש"י לקמן דף ט' בד"ה או דילמא כותי' ס"ל ומשמע להו וכו' ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא וזהיר רש"י בלשונו דנקט היכא דאיתנס ולא קרא ומדוע לא נקט סתם ומיהו היכא דלא קרא אלא ע"כ אם לא קרא במזיד בלא אונס והתחיל לאכול באיסור ואמר שעוד זמן ק"ש בה"ג גזרו גם לאחר חצות שלא יאמר עוד וא"כ רק באופן הזה רשאי עוד לאמר היכא דאיתנס וכמו של ר"ג באונס דמיא דאיירי בהתחיל בהיתר ואז שכח מלומר ק"ש והוי כאונס תדע ככה משמע לישנא הגמרא דנקט פה והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סיג לדבריהם כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קמע' ואשתה קמע' ואישן ואח"כ אקרא ק"ש וזה מזיד גמור הוא שמיד חושב בק"ש להניח לאחר כך וע"כ יוכל לבוא שלא יאמר כלל ובה"ג גזרינן גם אחר חצות דלא יאמר עוד ק"ש כלל כי מאחר שהוא זכר בק"ש ואמר שיאכל תחילה ואח"כ יקרא:

ובזה ניחא לי מאוד דברי הקובץ שמפרש דע"כ זה הפירוש הוא הנכון שהחכמים גזרו גם אם לא יקרא עד חצות לשוב לא יקרא עוד מפשטי דברייתא שנקט חכמים עשו סיג לדבריהם דמילת דבריהם למ"ד וק"ש מן התורה קשה ולפ"ד י"מ ניחא דעשו סיג להרחקה דזהו אפי' לבטל המצוה דהיינו שלא לאמר אז לאחר חצות כלל ק"ש ועיי' שדבריו דברי טעם ולהנ"ל יובן דכיון דזה סיג לדבריהם הפירוש אפי' לבטל המצוה לכן מפרש הגמרא זה אבל דוקא באופן הזה דהוא פושע ואינו אונס והיינו כדי שלא יהיה אדם בא ואומר ואח"כ אקרא ק"ש והוא במזיד לא קרא ק"ש מתחילה בה"ג עשו סיג לדבריהם דאפי' לבטל המצוה ודוק. וא"כ עדיין יש לקיים תירוץ הב"ח ולישב הרמב"ם באופן הזה דגם ר"ג מודה מתחילה הרחקה עד חצות ומחולק רק על החכמים אם לא קרא דלר"ג גם אז יקרא ולהחכמים לא יקרא עוד כיון דעד חצות לא קרא לא יקרא עוד ק"ש וא"ת א"כ לקמן איך קאמר ר"ג לבניו שאמר דצריך לעשות כרבים כהחכמים דהחכמים כותי' סבירא לי' וחייבין אתם לקרות הא להחכמים אין רשאין לקרות אבל יש לומר כהנ"ל אם המה אונסין שהתחילו בהיתר ורק אז שגגו ולא אמרו בה"ג גם רבנן מוד' דחייבין לקרות ק"ש ודוק:

ולכאורה מצאתי לי און מפי דברי הב"י שכתב בשם הרשב"א דק"ש ערבית אחר שעלה עמוד השחר לא יצא אלא ע"כ אנוס וכתב הב"י אבל מי שעבר במזיד ונשתהה לא ואפי' בפושע נמי ואפי' תיכף לאחר ע"ה אסור וכמעשה דר"ג דאמר לבניו אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות הא אם עלה לא ואינהו ודאי משמע דלא היה שוגגין גמורין אלא פושעים לפי שנמשך אחר הענין המשתה עכ"ל וא"כ משמע דלא היו אונסים אלא פושעים ובה"ג בארתי גם רבנן מוד' דגם לאחר חצות לא אמרו אלא דראיתי בטו"ז סי' רל"ה ס"ק ד' שכתב על ב"י זה והאי פושעים דקאמר לאו דוקא פושעים ממש ח"ו דהא תלמידי חכמים היה אלא היפך דשוגגין גמירא קאמר דהוי שוגג קרוב למזיד במה שהמשיכו כל הלילה ולא קרא ופתאום בא עמוד השחר והא דאיתא בגמרא האי זוגא דרבנן דאשתכר וכו' וכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו ולא אמרינן דלא היה שוגגין כיון שנמשכו אחר ענין המשתה כבניו של ר"ג [ולא אמרינן דלא היה שוגגים] נ"ל דבניו של ר"ג לא היו שכורים, רק שהוא במשתה והנהו רבנן היה שכורים בהתחלת הזמן ק"ש דאל"כ לא היה אנוסים כיון דבאיסור נמשכו אחר המשתה וזה ידוע אלא ודאי קודם זמן ק"ש נסתכרו בהיתר שאם נשתכר אדם אחר זמן ק"ש לא מיקרי אנוס והנה מדברי טו"ז עכ"פ נשמע שלא היה מזידים גמורים דיוכל לקרות אח"כ ומרש"י שהבאתי ומיהו היכא דאתניס ע"כ משמע דלא כב"י דבניו של ר"ג מיקרי כאונס ואמת כיון דהתחיל בהיתר מיקרי לע"ד כאונס אלא אונס גמור לא מיקרי דיקרא גם לאחר עמוד השחר ומהנ"ל ראיה גמורה לחלק בין אונס לפושע ושפיר תולה חילוק שלו והכל על נכון ודוק היטב:

אבל לר"ג אפי' אם עבר במזיד ולא קרא ק"ש עד חצות אעפ"כ יוכל אז לקרות וזה לשון נקט הרמב"ם ואם עבר ואיחר אפי' במזיד וראיתי בהקובץ שהוא מתרץ גם הרמב"ם אף לפי פירוש הזה שמפרש דגם חכמים מודים לאחר חצות דיוכל עוד לאמר אלא דהם עשו הרחקה לכתחילה ולר"ג אפי' לכתחילה לא עשו הרחקה וקאמר דלמ"ד ק"ש דרבנן מסתבר טעמא דר"ג ולמ"ד ק"ש מן התורה שורת הדין נותן למיעבד הרחקה לד"ת ומיסתבר טעמייהו דרבנן וא"כ ר"י א"ש דאמר הלכה כר"ג אזיל לשיטתו לפי מה דגרס הרי"ף והרא"ש בברכות דף כ"א אר"י אמר שמואל ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא משום דס"ל ק"ש דרבנן משו"ה פסק כר"ג משא"כ הרמב"ם דפסק ק"ש דאורייתא וא"כ משו"ה שבק דברי ר"י אמר שמואל ופסק כהחכמים דלמ"ד ק"ש מן התורה מסתבר כהחכמים וקאמר אבל עיקר נראה לי כהב"ח דלישנא דברייתא משמע דנקט סיג לדבריהם למ"ד ק"ש מן התורה קשה מילת דבריהם ועיי' ובאלה נראה לי נמי לישב דפסקינן סי' תרפ"ז בקריאת המגילה של לילה זמנה כל הלילה ותמה המג"א מדוע ק"ש דוקא עד חצות ולהנ"ל ניחא מגילה דרבנן לא עשו סיג:

ולפע"ד נראה גם זה לקיים ע"פ דברי פ"י שביאר שהחכמים עשו סיג והרחקה ואסרו לאכול קודם ק"ש ותפלה וכמו שאפרש בסמוך וממילא מצינו למימר נמי דמהני תקנתא דרבנן דעד חצות לענין אף אם התחיל לאכול בהיתר קודם זמן ק"ש אפ"ה משיגיע חצות צריך להפסיק להחכמים ולדידהו כליכא שהות דמי ולפ"ז שנראה לי בלשון לדבריהם שאמרו עד חצות עשו עוד סיג אבל אם התחיל בהיתר שצריך להפסיק אז בחצות ולאמר ק"ש וזה נמי מובן שהם עשו סיג שקודם ק"ש אסור לאכול ג"כ עשו עוד סיג לזה ואמרו עד חצות דעד חצות אפי' אם התחיל בהיתר צריך להפסיק ודוק היטב:

ולפי דברי פ"י הזה יש לתרץ הרמב"ם הנ"ל בפשיטות ויש לומר ג"כ ר"ג מודה דלכתחילה לעשות הרחקה עד חצות ואל יתחיל לאכול בתחילת הלילה ורק עד חצות השיעור לאמר ק"ש ורק על זה מחולק עם החכמים דהחכמים עשו ס"ג אף אם התחיל בהיתר וחצות צריך להפסיק לק"ש ולר"ג מצותה עד שיעלה עמוד השחר ולא צריך להפסיק בחצות ובזה קי"ל הלכה כר"ג אבל לזה גם ר"ג מודה דלכתחילה לעשות סיג עד חצות ושפיר פסק הרמב"ם לכתחילה עד חצות ודוק היטב:

ע"ב תוס' ד"ה וקורא ק"ש ומתפלל וכו' שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית והנה לפי' תוס' הנ"ל משמע דוקא משעה שהגיע זמן ק"ש מאותו זמן דוקא אבל חצי שעה קודם מותר אבל לימוד גם בזמן ק"ש