ברוך מרדכי חלק א מג

ובזה בארתי כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה היינו מי שאינו לומד תורה או שלא לשמה בודאי סיג לחכמה שתיקה וברוב דברים לא יחדל פשע אבל כל הלומד תורה לשמה אז כל דבריו טובים וישרים אדרבה ידבר הרבה בחכמתו ותורתו והכל חכמה וטוב וזה זוכה לדברים הרבה שהוא יוכל לדבר הרבה ולא יחטא אלא אדרבה יזכה לדברים הרבה ולו נאה לדבר להרחיב ולפרש והבן. וז"ש בעל הגדה הן אמת דרך חכמים לספר בקצרה ואל להיות מרבים בדברים אבל ביצי"מ אין זה מעלה אלא אדרבה צריך לספר הרבה וזה ואפילו כולנו חכמים והוה מן החכמה הסיג לחכמה שתיקה אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביצי"מ והיה מן החכמה לקצר בדברים כדרך החכם פה אבל אדרבה כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח אף בכל מקום ברוב דברים אינו משובח אבל פה אדרבה כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח והבן:

דף ד' גמרא אני אמלוך מפי בושת רבי והקשה בפרשת דרכים היאך שייך לקרות מפי בושת הא אסור לקרות רבו בשמו כמבואר סימן רמ"ב ס"ק כ"ז וגם גחזי נענש שקרא לאלישע בשמו:

והנראה לע"ד דג"כ הקשתי על הגמרא פסחים דף נ"ו ע"א שהיה בניו של יעקב אומרים טרם מת אביהם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ומפרש רש"י לאביהם היה אומרים כן והיינו מפני שיעקב ישראל שמו ואמרו שמע ישראל והקשתי הא אסור לקרות אביו בשמו ותרצתי ע"פ תוס' חולין דף ל"ח ע"א ד"ה איצטר' ליה פירש בקונטרס דשמואל הוי קרי הכא ברב מפני כבוד וכו' וסיים התוס' שם מיהו על רב המנונא קשה דאמר בפרק יוה"כ סי' ק"א אזיל אבא למיקטל גברא וקשה שהיה תלמידו וקוראו בשמו ואמר בחלק מפני מה היה נענש גחזי מפני שקורא לרבו בשמו ולפי' הקונטרס דאבא לשון חשיבות ניחא עיי' ראינו להדיא מתוס' הנ"ל היכא דהוי השם חשיבות שרי לקרות בשמו ולפ"ז גם פה ניחא שזה השם ישראל הוא כבוד ליעקב כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל ובה"ג היכא דהשם הוא כבוד לו רשאי לקרוא בשמו. ולפ"ז יש לי לומר פה הוא מפי בושת שמו משום שהיה מבייש פני דוד בהלכה שהראה לדוד דרך הישר וידע אפי' לדוד לבייש בהלכה ולהורות הלכה לאמיתה ובכן זה השם כבוד לו ומזה השם גופ' מוכח שהוא רבו לכן רשאי לקרות מפי בושת ולית חששות:

ובזה נראה לע"ד לתרץ גם אידך קושיא הובא בצל"ח למה הביא הגמרא פה לא מפי בושת שמו שלא שייך כלל לכאן אלא להנ"ל ניחא דהגמרא רק רוצה להביא דדוד היה נמלך ברבו ולמה להביא כל אלה ולהנ"ל נעלה דהגמרא רוצה לתרץ דנקט שאמר מפי בושת רבו היאך רשאי לקרות את רבו בשמו גלל זה מיד נקט הגמרא תנא לא מפי בושת שמו אל תטעה שהיה דוד קראו בשמו אלא לא מפי בושת שמו אלא שהיה מבייש פני דוד בהלכה ולפיכך נתנו לו זה השם והוא כבוד לו זה השם ומשום כבוד חלקו לו זה השם ולפיכך קראו אותו ורשאי לקרוא בשם הזה שהוא כבוד לו וזה דתנא לא מפי בושת בא רק לתרץ אלא היאך קראו בשמו ונכון. ובשבת קודש פרשת שמות שנת תרכ"ז נתארחתי אצל כבוד אמ"ו עטרת ראשינו הגאון קדוש ישראל קדוש שמו מוה' אברהם שמואל בנימין סופר זצוק"ל אב"ד בק"ק פרעסבורג והיתה קרוי אצלי לג' סעודות וכיבד אותי לאמור מהני מילי דבי מדרשי והעלתי תוך שאר חדושי גם דבר זה לפני אוזן צדיק זה והיפלג מאוד ומצא חן בעיניו הקדושים זכותו יגן עלינו ועל זרעינו:

גמרא חכמים כמאן סבירא לי וכו' לעולם כר' גמליאל סבירא להו והא דקאמר עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה והנה באמת חכמים כר"ג ס"ל דמשמע לי' בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה אלא דרבנן עשו סיג והרחקה דוקא עד חצות ומדאורייתא השיעור כל הלילה אלא דהם גזרו ועיי' ברבינו יונה שמפרש בפי' אחד דר"ג מחולק עם החכמים בסיג לר"ג לא עבדו הרחקה כלל ולרבנן עבד וי"מ דלרבנן עבדו הרחקה אם לא קרא שוב לא יקרא עוד [דישכת ביד] דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ור"ג מחולק בזה דאף שהוא מודה דעבד הרחקה עד חצות אבל באמת הוא מחולק לאחר חצות אם לא אמר דיאמר עוד עד עלות השחר ובזה תירץ הב"ח הרמב"ם פרק א' מהלכות ק"ש הלכה ט' דפסק ונקט איזה זמן ק"ש בלילה מצותה וכו' עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה השחר יצא י"ח שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה ומתמה הב"י עליו הלא בגמרא דף ח' פסק רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג ורק לא עשו סיג כלל רק להחכמים ואמאי פסק הרמב"ם כהחכמים דמצותה לכתחילה עד חצות. ולפי הנ"ל מתורץ דגם ר"ג מודה דעשו הרחקה עד חצות אלא דפלוגתא של ר' גמליאל הוא רק אחר חצות לרבנן אם לא קרא שוב לא יקרא ולרב גמליאל גם אז יקרא ושפיר פסק הרמב"ם לענין לכתחילה כר"ג דגם ר"ג מודה לעשות הרחקה עד חצות וראיתי בשאגת אריה שהוא תירץ כן בשמו וראיתי שהובא כן בשם הב"ח שכן לנכון מתורץ הרמב"ם ועיי' בקובץ שהובא כן בשם הב"ח [ספר הב"ח איננו בביתי] אך לפ"ז קשה לי מאוד מאי קאמר הגמרא לקמן דף ט' אמר להו רבנן כוותי סבירא לי וחייבין אתם והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה וא"כ מהך משמע דר"ג והחכמים סוברים גם לאחר חצות רשאי לאמר דהסיג רק הוא עד חצות ועבדו הרחקה ור"ג מחולק ולא עבד הרחקה כלל אבל בזה מודה החכמים לאחר חצות דרשאי עוד לאמר דאל"כ גם החכמים לאחר חצות אמרו אם לא קראו שוב לא יקרא א"כ עדיין מה השיב להן שחייבים לאמור הא הם אמרו דע"כ צריך לעשות כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ כיון דהחכמים אמרו אם לא קרא עד חצות שוב לא יקרא ע"כ הלכה כהחכמים בזה וא"כ מה זה שהשיבו להן רבנן כוותי סבירא לי' וחייבין אתם הלא רבנן לאו כותי' סבירא לי דלרבנן אם לא קרא שוב לא יקרא עוד ולר"ג יוכל לקרות עד עלות השחר דיחיד ורבים הלכה כרבים וצריך לפסוק כהחכמים ואינו חייבין לקרות וע"כ רק זה הפירוש הוא העיקר דר"ג סובר דלא עשו הרחקה כלל ולרבנן עשו הרחקה עד חצות אבל אם לא קרא עד חצות יוכל לרבנן לקרות עד עלות השחר ואז שפיר דהשיב להו רבנן כותי' סבירא לי' וחייבין אתם גם לרבנן אלא דרבנן רק עד חצות עשו הרחקה וא"כ עדיין הרמב"ם קשה מאוד דליכא למימר דר"ג רק מחולק בלאחר חצות הא מוכח לאחר חצות גם רבנן מודו דיוכל לאמרו:

ושבתי וראיתי לקמן בפ"י שמפרש דמספקי' להו דקא מספק' לי' אי בעיקר דינו דאורייתא פליגן וממילא דהלכה כרבים או דילמא רבנן כותך ס"ל לענין דינו דאורייתא ולא פליגי אלא לענין סיג והרחקה ובזה לא היה חוששין לפסוק כהחכמים כיון דעיקר פלוגתייהו במילתא דרבנן הוא וכדי הוא ר"ג לסמוך עליו והיינו דקא מהדר להו ר"ג בעיקר הדין תורה רבנן כותי' ס"ל ועיי'. והנה לפי דברי פי' הנ"ל בסברה הזאת שפיר מתורץ בהך הרחקה דהוא רק מדרבנן בזה לא שייך לומר הלכה כרבים ולע"ד סברא זו קשה מאוד וכי משום דרבנן הוא לא שייך בזה הכלל דהלכה כרבים ובפרט שגם הוא סיים ולפי מה שכתבתי לעיל דלענין עיקר ק"ש חכמים גופ' מודה כ"ש דאתי' שפיר משמע גם לפ"י דוחק זה הסברא:

והיה עלה בדעתי עוד לחלק ולומר אף דהחכמים אמרו לאחר חצות אם לא קרא שוב לא