ברוך מרדכי חלק א לט

ידע הסימן ודוד מידע ידע ודוק היטב. ואפשר לזה כיון רש"י ביבמות שם שקאמר רש"י וזה היה סימן לדוד דייק' רק לדוד היה הסימן ולא למשה כי משה עוד לא ידע מרוח צפונית טרם הלילה של מכות בכורות לא היה מנשבת בחצי הלילה. ובזה אמרתי קצת אגדה למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו דייקא ע"י שהכה מצרים בבכוריהם והיה אז בחצות לילה עת רצין ומאז והלאה נעשה עת רצון לכל עולם עד היום הזה ורוח צפונית מנשבת וזה הוא טובה לעולם ועיי' גמרא סנהדרין באותו ענין וזה כי לעולם חסדו החסד נשאר לעולם וכוונתם ברוח צפונית והבן:

גמרא כיון דעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו עמך ישראל צריכים פרנסה המשך גמרא הנ"ל נראה לע"ד דהנה לכאורה הקשתי לעיל דהקשה הגמרא פסוקי אהדדי קדמו עיני אשמרות חצות לילה דקאמר דוד אליבא דר' נתן הא יש לתרץ בפשיטות קדמו עיני דייקא כבר עיני היה מקדם במיטתי נעור ב' שעות קודם חצות אבל חצות לילה אקום להודות לך דייקא עיקר הקימה היה רק בחצות וכן ראיתי קצת מכוון בס"ח אבל תרצתי ע"פ דברי ר' זירא דדוד הוה ידע מתי חצות לילה ורק הכינור היה צריך לדוד להתעורר משנתו וא"כ להנ"ל אם כבר קידם שני שעות קודם חצות אז לא היה הכינור צריך להתעורר וא"כ כיון דכינור היה מעורר אותו משנתו ע"כ משמע דהיה ישן עד חצות וג"כ לא היה מתירא דיעבור חצות הא היה הכינור המעורר. וא"כ ע"כ לפי הנ"ל צריך להבין ולתרץ גמרא דרב נתן סבר לה כר' יהושע דתנן ר' יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד וכבר בארנו למה תולה בזמן מלכים דמעוט דמעוטא נינהו וע"כ בארנו דה"ט משום דמלך דינו כרבים כמבואר תענית שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי ותלוי ברבים וא"כ ע"כ מהך דהיה לדוד כינור תלוי במיטתו ורוח צפונית מנשבת לעורר משנתו א"כ קשה למה אמר דוד אשמרות אלא כבארנו דתליא במלכים כר"י ולמה תלי' במלכים דמעוט נינהו ע"כ צריך לתרץ מלך דינו כרבים וא"כ שם בתענית דף ט' איתא פרנסה בשביל רבים ופרנסה היה משום משה דדינו כרבים וא"כ גם המלך דדינו כרבים, א"כ יוכל לנענע בשביל המלך לפרנסה טובה לכן לאחר זה שראה שכינור היה מעורר דוד משנתו ע"כ מוכח כהנ"ל דמלך דינו כרבים לכן מיד ביקשו רבינו עמך ישראל צריכין פרנסה וכוונתם דיתפללו עבורם וישמע ה' בזכותו דרבים הוא דהוצרך לרבים כרבים דמי ופרנסה בשביל רבים והקב"ה ישמע לנו ויפתח איצר הפרנסה טובה וברכה ודוק היטב מאוד:

ובדרוש לשבת חנוכה בארתי זה הגמרא כינור היה תלוי במיטתו של דוד ויהי' פה כתוב בספר לזכרון וה' יגלה לנו בתורה הקדושה פלאות ויעשה עמנו תמיד ישועות ונפלאות. כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד:

איתא פרשת וישלח ויעבר יעקב את כל אשר לו ויותר יעקב לבדו פירש"י שכח פחים קטנים. איתא במדרש והובא בספר מנחת יעקב פי' על רש"י בתורה אמר הקב"ה ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך קטן לבני חשמונאי שנעשה נס על פך קטן ומפרשים מסירת נפש יעקב בפך קאי על פך ששכח יעקב ומסר נפשו על זה. ופה רבים שאלו וכן תמהו מה מסירת נפש שייך בפכים קטנים ולמה מסר נפשו בשביל פך קטן ומה הוא המדה נגד המדה ששילם הקב"ה בימי חשמונאי בפך קטן ומהרש"ל פי' בפך של יעקב היה בו לנסך שמן לה':

ובארתי וחקרתי דבר מוסכם הוא שהמנוחה וההשקט הם דברים נאותים וצריכים לקנין השלימות והאושר והשגתם והיות האדם מוטרד ומורדף מן הצרות ומפגעי הזמן כמו כן הוא מעיק ומזיק גדול ומטריד לבלתי יוכל להשיג שלימתו ואושרו וכבר נודע שזה הטעם כתב הרב המורה נבוכים בזכירת היועדים הגופנים בתורה שאומר בזה כשהי' צדיקי ה' יתברך וה' יתן להם מנוחה והשקט וסיפק כל צרכי הגוף באופן שנהי' מכינים ומזומנים בלי שום מעיק ומזיק לעבדו וידע מה שהוא אומר על בם נבואה לא מצאו חזון היינו מה' להיות מורדפים ומוטרדים בצרות מן הרדיפות הגופניות וכמה שבחו חז"ל הזמן הפנוי מן הצרות ולהשיג השלימות והנביא כשלא היה שכלו פנוי מן הטרדות היה מצוה להביא לפניו כלי מכלי המנגן להפנות מחשבתו מן הרדיפות הגופניות ואמר שכל מה שהוא מעלה ומועיל לצדיקי ה' להשגת אושרם מזיק לרשעים בהיותם בועטים מרב כל וכמו שאמר וישמן ישורון ויבעט ונאמר וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל וכן ביאר בעל כתר שם טוב לזה מכוון שלמה בחכמתו באמרו שמחה לאיש עשות משפט דייקא לאיש לצדיק השמחה אך משפט הוא כי הוא ביותר הולך למדרגה טובה ונעלמה ומחתה לפועלי עון דייקא קאי על השמחה שהיא מחתה לפועלי עון וישמן ישורון וכו':

והנה אם כן הדבר כאשר בארנו וכאשר אמת וצדק הוא לאיש צדיק השמחה והטובה אך משפט א"כ מדוע נקנית התורה ע"י יסורים דוקא כמוכח גמרא ברכות ג' דברים נקנה ע"י יסורין תורה ועולם הבא וארץ ישראל וכו' ומפני מה דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' מזה יש לנו להשיב שתי תשובות בדבר. ראשון אם יהי' תמיד במידה טובה בברכה והצלחה מיום שנולד יוכל אז להיות ע"י רב הטובה יבעט וכאשר כבר ביעטו ועזבו דרך ה' ע"י השרירות ושמחות. ותחילה צריך עמוד הנסיון העוני ויקיים תורה מעוני ואם ככה יקיים אז יוכל ליתן לו רוח והצלה מלא על כל גדותיו ולא יבעט כי בזכרונו מעמד העוני ובעת אשר כבר עבר יפקד ויזכר ואז יצר הטוב על יצר הרע יגבור ולא ישוב לכסלה להיות בועט ויכיר בוראו לעשות נחת רוח מהונו ויתמיד בתורה ומתירא כי יחזור הגלגל ובכן גם בעושר רק גבורות ה' ימלל ועוד כיון שעניות לא היה מטריד אותו ואעפ"כ עומד תוקף בהתמדת התורה. ג"כ עשירות לא יקלקל אותו ואדרבה השמחה אך משפט לו וילמוד כפל כפלים ויעבוד מרב כל את אבינו שבשמים:

שנית יש טעם נכון להיות התורה נקנה ע"י יסורין למען לא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לכן תחיל הצער ועוני לידע כי אינו ביכולת הבן אדם התשועה כי אין לו תשועה כי אם עוצם ידו או כונתו פעל אלה מדוע בא באחרונה ולא ידע להושיע בראשונה בימים הראשונים אשר מחסור וצער יחדיו היה כבצמדים וע"כ יודה ויבין בדיעה ובשכלו כי רק ברכתו אשר בירך אותו ה' הוא וכל מעשה הצלחתו מעשה הי' הוא הוא אמר ויהי ולא פועל ידינו כי ה' הרחמים בכל דרכינו והוא המושל בכל מעשה ידינו. ובכן אל יטרוד הרבה לאסוף הון וקבוע עתים לתורה ולהלכה ויודע כל העוסק בתורה יצו ה' ברכה:

ובזה בארנו מה שראיתי בתשובת חתם סופר לאורח חיים סי' קל"ב שהמרור נקרא תמכ"א וקאמר חתם סופר ראשי תיבות "תמיד "מספרים "כבוד "אל ולהנ"ל נראה לי להמתיק המרור מדוע על המרור קאמר זאת ונראה כאשר בארנו כי ע"י שג"כ רע ומר לנו לפעמים ע"י זה מבינן אנחנו כי לא כחינו ועוצם ידינו יוכל לפעול שום פעולה כי רק ה' הרחמים הוא יגמור בעדינו והוא מקור כל פעולתינו וזה הרמז של מרור ע"י שג"כ מרור לנו מבינן אנחנו ומספרים תמיד כבוד אל רק אתה פועל הישועות ולא אנחנו במעשה ידינו והבן. ורק בכבוד אל והכל מה' הרחמים.