ברוך מרדכי חלק א לז

קדמו עיני אשמרות דייקא שלא ישנתי אשמרות מחמת בעות' דילמא יחטוף השינה אבל הקימה היה רק מחצות. אבל אמרתי זאת היא בכוונת התרצן שמתרץ ר' נתן כר"י סבר לי' עד שלש שעות שית דלילה ותרתי דיממא הוה באשמרות והוה ממ"נ אם אמרינן דכבר בני מלכים נמי נעורים הם אז רק שוכבים על מטתו א"כ ממילא הוה עדיין גם המלכים כישן דמי זה הב' שעות ביום וא"כ עדיין קידם דוד אשמרות ובזה מתורץ תלונת מג"א על בעל מלחמות דדייקא דע"כ המה לאו נעורים דא"כ איך קאמר דוד קדמו עיני אשמרות משמע שעיני קדמו כמבואר במחצית השקל שתלה השבח בעינים דאי המלכים נעורים במטותיהן הו"ל לתלות השבח בקימתיהן:

ולהנ"ל מאוד נעלה באמת השבח היה בעינים שגם הוא קדמו אשמרות שני שעות קודם חצות כבר היה ג"כ נעור במיטתו כך עשו המלכים וכן עשה דוד ורק הוא קודם זה שני שעות קודם חצות ובחצות אקום לגמרי רק הגמרא ממ"נ תירץ אם בזה אין מעלה במה שהן נעורין במיטתן בלי קימה עוד אז עדיין קידם דוד להם שני אשמרות ודוק. ובהיות כן גם לקמן יש לומר ליכא ראיה נגד המלחמות שנקט כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך לקמן איירי דקאמר לא חסיד אני ומחשב לפועל טוב ע"כ זה השני שעות שנעור במיטתו יושב ובטל כישן דמי לא נחשיב. ולכן רק מחצות לילה אמר שם ישב ועמד להודות לה' ושפיר קאמר כל מלכי' מ"מ ישנים עד ג' שעות. ובזה מתורץ מדוע לא קאמר דוד קדמו עיני אשמרות ולהנ"ל ניחא ממ"נ דגם המלכים המה נעורים ודוק היטב:

אבל אי קשיא הא קשיא וכולם עונים ומקשים למה למימר דסובר כר"י דילמא גם שם סובר כר"א דמלכים קיימ' שלש וכי במציאות יחלוקו והנראה דכבר הקשה לר"א דסבר עם הנץ החמה אבל בני מלכים דשוכבים עד ג' שעות כבר עבר זמן ק"ש והנראה מבואר במלחמות להנ"ל מדוע לא אמרינן ק"ש של לילה עד ג' שעות שדרך בני מלכים ששוכבין עד ג' שעות. ותירץ דנעורים הם אלא דאין רצו לעמוד עוד ובכן יש לומר כיון דנעורים הם משו ידיהו ואמרו ק"ש ואם כן מאי רבותא דדוד כיון שאמרו ק"ש מה לי שוכבין ומה לי עומדין לכן מפרש הגמרא כר"י סבירא לי' דהוא סובר עד ד' שעות זמן ק"ש והמלכים רק אמרו ק"ש בשעה ב' וא"כ זה השני שעות שעדיין לא קיבלו עליהם מלכות שמים הוה כישן ממש:

עוד נראה לע"ד לומר דלכן אמר דסובר כר"י דא"כ קשה איך שייך דדוד יתלה לקימת מלכים ולא נגד שאר אינשי דעלמא דרבים נינהו והנראה ע"פ גמרא תענית דף ט' דמתרץ שם שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי וא"כ ממילא נמי מלך דינו כרבים ולכן תלי זמן ק"ש בקימת מלכים דהוה כרבים:

ובזה שמעתי מפי אאמ"ו הרב הגאון הקדוש עליון מוה' מאיר זכר צדיק לברכה שאמר מפי תלמיד חכם אחד לפרש לקמן בגמרא ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין ולהנ"ל ככה יובן דוד מלך היה ודינו כרבים ושפיר קאמר ואני תפלתי היינו אני שאני מלך הוא עת רצון דהוי כתפילת רבים. ובכן נראה לע"ד לולא דמיסתפנא לתרץ קושית מג"א מדוע לא תלינן גם זמן ק"ש של לילה עד קימת מלכים דעד שעה הזה המה ישנים יש לומר כל אלה דתלינן במלכים משום דדינ' כרבים והיינו משום דהוצרך לרבים כרבים משא"כ בישן אז אינו הוצרך לרבים בשעת שישן לא יעשה מידי ולא תלינן בו אבל זה רק לולא דמיסתפנא כי באמת כיון דנצרך המלך ביום גם בלילה חשוב הוצרך לרבים גם בעת ישן הוצרך לרבים מיקרי:

תוס' ד"ה אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת וראיתי בספר ס"ח דמתמה על התוס' למנ"מ מרשימ' כל הבבא דלא היה לרשום רק ראשי פרקים אין אומרין בפני המת. והנראה לע"ד בהשכל ודעת צריך פה לרשום כל הבבא דהנה ראיתי במעדני מלך וגם בספר הצל"ח שמתמה על רב זריק' דנקט מה דנקט בברייתא לקמן תנינא לא יהלך אדם בבית הקברות וקורא וכו' ומכ"ש בפני המת עצמו ומתרץ המע"מ דרב זרי' איירי חוץ לד' אמות וקמ"ל דאפי' הכי אסור שלא בדברי מת והכא מחזי כמסי' מלהטפל בו והלכך אפי' חוץ לד"א אסור וסיים אבל התוס' שפיר' לר' זריקא דוקא בתוך ד' אמות מדסתם ולא פירש ודאי סתמא כפי' לעיל אברייתא דוקא בתוך ד"א צריך לומר דס"ל דהא קמ"ל ר' זריקא דבריו של מת שכיון בתוך ד"א בדברי תורה ועיי':

ובהיות כן נראה לי לומר זה שהוקדם התוס' וציין על כל הבבא דאי רק היה נקט שאין אומרים בפני המת היה קשה זה כבר אשמעינן בברייתא וע"כ צ"ל כתירוץ מע"מ דר"ז רק הוסיף אפילו חוץ לד"א אסור אבל תוס' כיון לא זה קמ"ל אלא הסיפא קמ"ל דדבריו של מת מותר לומר וממילא כיון דהא קמ"ל רב זריקא א"כ שפיר דוקא תוך ד' אמות אסור והוא קמ"ל דדבריו של מת מותר ובכן שפיר סיים התוס' דוקא תוך ד' אמות וישר דאי לאו הכי הייתי אומר חוץ לד' אמות נמי אסור דאל"כ מה בעי ר' זריקא. ועכשיו ציין התוס' כל המימרא לרמז אבל דבריו של מת מותר אפי' בדברי תורה והא קמ"ל וא"כ ממילא יוכל לאיירי תוך ד' אמות וביותר נראה כי המשך התוס' דיש לומר דעדיין אינו צ"ל הא קמ"ל דמותר דבריו של מת ללישנא בתרא דאפילו מילי דעלמא נמי אסור ושפיר להנ"ל דוקא תוך ד' אמות אסור ועיי' צל"ח אבל אם פסקינן כלישנא קמא ע"כ מוכרח מילי דעלמא לית לן בה. זה נמי מברייתא מוכח דדוקא דברי תורה וע"כ קשה מאי קמ"ל וצריך לומר חוץ לד' אמות נמי אסור אם לא שאמרינן דקמ"ל ההיתר דדבריו של מת מותר ובכן אז שפיר יוכל לומר דוקא תוך ד"א אסור וזה שנראה שהביא התוס' עד סופו אלא דבריו של מת ואח"כ הביא פסק של רב אלפס כלישנא קמא וע"כ נמי דוקא תוך ד"א אסור וא"כ בע"כ הוא כיון דר"ז הא קמ"ל דדבריו של מת מותר כיון דכלישנא קמא פסקינן ע"כ מילי דעלמא מותר ולא קמ"ל מידי וגם תוך ד"א דוקא אסור וע"כ קמ"ל דדבריו של מת מותר וזה שציין התוס' איך וכו' אלא דבריו של מת דייקא כל המימרא שייך אהדדי וזה קמ"ל דדבריו של מת מותר וממילא פסקינן כלישנא קמא וגם תוך ד' אמות דוקא ומאוד נעלה בעה"י. ועוד ביותר יש להמתיק דעדיין קשה למה לתוס' עוד לסיים כל דברי הברייתא הנ"ל רק לציין אין אומרים בפני המת אלא דבריו וכבר היה די אבל הנראה כי גם זאת המילתא מת צריך לציין וראיתי בסמיכת חכמים לדקדק על הברייתא מדוע נקט דבריו של מת הו"ל לקצר ולומר אין אומרין בפני המת אלא דבריו ומתרץ בטוב טעם דהוא סובר זה הוא כבוד המת והנאה למת כיון דקי"ל כל האומר דבר בשם אומרו בשם המת שפתיו דובבות בקבר אם כן הכי הפירוש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת מה שהמת עצמו מדבר עכשיו לאחר מותו ששפתיו דובבות מה שאמרה שמעת' דהמת המת בעצמו נענה אחריו לכן לא יוכל לקצר עיין היטב:

והנה אף שבארנו דע"כ להתוס' הא קמ"ל דהיתר דבריו של מת מותר אבל כאשר הקשה ע"ז מעדני מלך דמשמע מלשונו של רב זריקא דאסורא בא לאשמעינן ולא התירא ולהנ"ל מאוד נעלה דאסורא אתי לאשמעינן דהנה אם אמרינן דכוונת ר' זריקא היא דדבריו של מת מותר לדבר מפני ששפתיו דובבות בקבר וע"כ זה דוקא מותר בפני המת עצמו פה אבל בבית הקברות ע"כ אף דבריו של מת אסור דשם קבורים מתים הרבה ובשאר