ברוך מרדכי חלק א לו

ושמעתי לפרש פסוקי תהילים ענה בדרך כחי קצר ימי ע"פ הגמרא כל המאריך בתפלה מאריכין לו ימיו ושנותיו וא"כ לפי גמרא פה שהמתפלל בדרך יתפלל תפלה קצרה ע"כ דלא שייך אריכת ימיו וזה ענה בדרך כחי קצר ימי דייקא כיון שאני בדרך צריך אני להתקצר בתפלתי וממילא קוצר ימי:

שבתי וראיתי בהרמב"ם פ"ה מהלכות תפלה הלכה ו' שכתב סתם ואין מתפללין בחורבה ועיי' שם בלחם משנה שכתב מדברי הרמב"ם משמע דוקא לתפלה הלא גם בלא תפלה אין מכניס לחורבה וכותב דלרבותא דאע"פ שהוא בדרך וירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים כהאי עובדא דר"י וה"א דיכנס לחורבה קמ"ל דלא יכנס ובודאי בלא תפלה נמי אין רשאי לכנוס וככה משמע לע"ד מסתמא הגמרא שקאמר למדתי שאין נכנסי' לחורבה והיינו מכח כ"ש אם לתפלה אין נכנסים מכ"ש בסתם דאין נכנס' אבל יש לומר גם לאידך גיסא לתפלה בודאי אין נכנסים כי בחורבה שכיח המזיקין וא"כ הוי כמקום סכנה ובודאי אל יתפלל רק תפלה קצרה כי במקום סכנה רק תפלה קצרה מתפלל. וביותר טוב להתפלל בדרך שם באין סכנה יוכל להתפלל תפלת הבינינו ובמקום סכנה אפי' תפלת הבינינו לא התפלל אלא תפלה קצרה כמוכח מגמרא ותוס' לקמן דף כ"ט ע"ב וא"כ בחורבה צריך להתפלל תפלה קצרה אבל לע"ד הכל חדא אסורא אם דאיכא סכנה מה לי לתפלה או לכנוס סתם לחורבה הרי במקום סכנה אסור להתפלל וגם אסור לילך ואיידי דאיירי הרמב"ם בתפלה נקט שם דינו וממילא יובן גם שם דינו בשלא בתפלה דאסור לכנוס כי אין לחלק לע"ד:

תוס' ד"ה היה לך להתפלל וכו' לכאורה משמע שאין זה הבינינו ואי תפלה אחרינא קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה יעיי' פני יהושע שרוצה לומר דקאי זה שקאמר היה לך להתפלל תפלה קצרה על החורבה דהיה בחורבה להתפלל תפלה קצרה כי שם הוא מקום סכנה ולע"ד יש לומר מדוע לא קאמר לו אליהו מיד היה לך להתפלל בדרך משמע בדרך מתפללין תפלה כסדרן רק אחר שאמר מתירא אני שמא יפסיקו בי עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה וא"כ לכאורה קשה איך נלמד בסתם המתפלל בדרך יתפלל תפלה קצרה זה דוקא אם מתירא מעוברי דרכים אבל בלאו הכי לא ואף בדרך צריך להתפלל כדבעי אלא ע"כ נראה לפרש דתחילה אמר לו אליהו היה לך להתפלל וכוונתו על תפילת הביננו. אבל אח"כ הושב לו שמא פסיקו בי עוברי דרכים אז אפי' תפילת הביננו א"א להתפלל לכן נכנס לחורבה וע"ז השיב לו היה לך להתפלל תפלה קצרה אפי' תפלת הביננו לא היה צריך להתפלל אלא תפלה קצרה ולזה לא שייך דיפסיקו עוברי דרכים דקצרה מאוד. ולפ"ז עכ"פ למד ממנו שמתפלל בדרך רשות לו להתפלל תפלה קצרה ואפי' הבינני לא צריך להתפלל וזה שלמד ממנו אפי' שלא במקום סכנה יוכל להתפלל תפלה קצרה ולולא דברי פני יהושע יש לי לומר אם מתירא מעוברי הדרכים אז יוכל להתפלל תפלה קצרה אף שלא במקום סכנה ודוקא דמתירא מעוברי דרכים ולזה שפיר עולה הכל כהוגן דוק ותבין ומתורץ קושית התוס' לנכון במקום סכנה וע"כ במקום אשר בטח יבוא עוברי דרכים שיפסיקו אותו בודאי יתפלל תפלה קצרה ודוק:

גמרא בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח ויש עוד גירסא והמתין אבל זה הוא מוסגר ולע"ד נראה כי הכא איירי בחורבה חדש. כמוכח בפ"י וליכא למיחש למפולת ורק איכא משום חשד וגם משום מזיקין לכן בא אליהו ושמר על הפתח דייקא מילת ושמר שהיה שמר אותו בלתי שיזיקו אותו המזיקין ובתרי אף במקומו חיישינן אבל עכ"פ אין למזיקין שליטה כמו בחד ומלת שמר כמו שמר הנשים במגילת אסתר ב' ח' וכמו איוב ישמר כל ארחתי ל"ג (ובתרי אף במקומן חיישינן) ובתרי ליכא למיחש לחשדא ולכן עמד על הפתח ולא לפני הפתח דהוי כמו שהיה בתוך החורבה ואף בתרי ופריצי איכא חשד אבל כיון שאחד היה אליהו כבר ליכא חשדא דאליהו כשר וזכור לטוב ולא לרע וע"כ ליכא חשד וזה שנקט בלשונו בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח כיון דזכור לטוב ממילא ליכא חשד בתרי וגם שמר לי דהיה לשמירה גדולה בפני המזיקין ובזה מאוד נעלה מילת לי מיותר הו"ל למימר ובא אליהו ושמר על הפתח ולמה לומר ושמר לי אלא ע"כ הפירש שהיה לי לשמירה לבל יזיקו אותי המזיקין והבן כי נעלה מאוד. ועיי' רש"י בתורה פרשת חיי שרה כ"ד פסוק ז' ואשר דבר לי עיי' רש"י דבר לי לצרכי והבן מילת לי כאשר בארנו:

ע"ב רש"י ד"ה בתרי ופריצי פירש"י דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים ויש לומר כוונת רש"י בזה דהנה קשה כיון דהם פרוצים כבר המה נחשדים ומה איכפת להו משום חשד אבל יש לומר כוונת הגמרא דחיישינן אף בתרי לחשד דלעולם יחשדו אותם לפרוצים וע"ז תירץ הגמרא דידעינן בבירור שהם תרי כשרים וזה שכיון רש"י לא שנו אלא בכשרים דוקא שמוחזקים לכשרים אבל אי אינו מוחזקים לכשרים אף נמי שאינו מוחזקים לפסולים אעפ"כ אינו רשאי והבן. במקומן חיישינן פירש"י במקום שהן מצוי' תדיר חיישינן אפי' בתרי ותוס' פירש שידוע שרגילין שם המזיקין ורש"י לא פירש שידוע וע"כ קשה קושית התוס'. והנראה לע"ד דרש"י יפה כיון דהנה דגם לעיל לגבי תרי דמשני הגמרא בתרי לא שייך מזיקין לא משני הגמרא בפירוש דלא שייך מזיקין אלא דהגמרא בסתם קא מתרץ בתרי ופריצי וביותר טוב טעמא דחשד מטעמא דמזיקין כיון דבתרי יש גונא דלא שייך מזיקין כגון במקום שאין רגילין ואף בה"ג בחורבה רגילין הך וחיישינן אפי' בתרי אבל אינו ודאי ששם מזיקין וחשש רחוק הוא וביותר טוב אם יש טעם אחר לומר והנה חש בודאי איכא וביותר טוב טעמא דחשדא והקשה אז ותיפוק לי משום חשד ומזיקין דע"כ מזיקין נמי שייך רק הא דקאמרינן דלא שייך בתרי היינו דחשש רחוק הוא וטעמו דחשד ביותר קרוב אבל בצירף טעמא דחשד באמת גם החשש דנזיקין נשאר ולמה טעמא דמפולת ועל זה משני הגמרא בתרי וכשרי א"כ טעמא דחשד ליכא ואף דנשאר טעמא דמזיקין אבל הוא חשש רחוק ביותר ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שהבאתי שהניח ביש לישב והבן. ואחר זה מקשה הגמרא ותיפוק לי' משום חשד ומפולת ותירץ בחדתי' ובתרי וכשרי והקשה הגמרא בתרי ומזיקין נמי ליכא וע"ז מתרץ לא דלא שייך כלל כי אם במקומן חיישינן דייקא חשש איכא ופירש"י במקומן חיישינן שהן מצוין תדיר אפי' בתרי איכא חשש אלא אם יש לנו טעם משום חשד או מפולת ביותר טוב לתלות דחמיר ביותר דזה בודאי שייך אבל אי ליכא שום טעם אף משום מזיקין עכ"פ חוששין ודו"ק:

גמרא תנו רבנן וכו' ר' נתן סבר לה כר' יהושע הקשתי לפי פירש בעל המלחמות שהקשו למה אין רשאין לומר ק"ש של ערבית עד שלש משמרות שכן דרך בני מלכים עוד לישן ומתרץ דנעורים הם במטתן ולפ"ז הקשתי מאי מקשה הגמרא לר' נתן קרא אהדדי הרי מוכח דבני מלכים טרם עמדו שני שעות נעורים הם במטתן דכך אמר דוד שלש שעות הם עומדין תחילת שעה שלישית כמבואר רש"י ובאמת נעורים הם שעמוד השחר לכן לא רשאי לנו לאמור ק"ש של ערבית לאחר ע"ה וכיון דהם נעורים שני שעות ואעפ"כ שוכבים שני שעות על מיטתן א"כ קשה מאי מקשה קרא אהדר דילמא דוד נמי עשה כמלך שוכב על המטה שני שעות מקודם כבר נעור הוא טרם עמוד א"כ שפיר קאמר