ברוך מרדכי חלק א לד

השמשות כהרף עין ומה הוא זה נכנס אנחנו חושבין שכבר נכנס הלילה וזה יוצא אז רק יוצא היום ועדינו עוד אינו לילה. ולכן אי אפשר לעמוד עליו בהרף עין שאנו חושבין שכבר הוא הכניסת לילה עדינו הוא יציאת היום והבן. וזה שרוצה רש"י לישב הלשון רש"י מפרש זה נכנס הלילה נכנס והיום יוצא וא"כ קשה כהנ"ל להפך הסדר על זה מפרש רש"י יציאת זה הוא עם כניסת זה שאתה תחשוב שכבר נכנסה הלילה היינו יציאת היום ובשעה שנכנס הלילה. אז יוצא היום ועדיין אינו לילה לכן הקדים הכניסה ליציאה והבן:

עיין בהבונה שמפרש יורה גדולתו ותפארתו יתברך שהוא לבדו יודע נקודת סוף היום ותחילת הלילה ובכן אומרים בתפילת מעריב ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו דייקא כוונת הבונה להבדיל באותו נקודה רק ה' צבאות שמו. ואעפ"כ נראה לע"ד גם לנו נתן הקב"ה סימן טוב להבחין בין יום ובין לילה וזה הכוכבים ואף שהנקודה האמיתי רק ה' יבחין אבל אעפ"כ להבחין בין יום ובין לילה המה הכוכבים ולדעתי אולי זה כוונת הפסוק את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ולכאורה ככה הו"ל למימר ואת המאור הקטן ואת הכוכבים לממשלת הלילה אלא להנ"ל יש לומר הכוכבים לא לבד שהמה לממשלת הלילה המה נמי לסימן להבחין מתי יום ומתי לילה וזה ואת הכוכבים הכוונה המה ניתנו להבחין וזה שקאמר הקרא אח"כ ויתן אותם אלקים וכו' ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך והיינו למשול ביום ובלילה המאור הגדול והמאור הקטן ולהבדיל בין האור ובין החושך קאי על הכוכבים והבן:

ואפשר לפרש איפכא בכוונת ר' יוסי דנקט זה נכנס וזה יוצא כיון על היום שהוא נכנס בלשון כניסה למקומה ועל הלילה שהוא יציאה יוצא ובא עלינו ונקט מילת יציאה מפני שהסימן של הלילה היא שניכר משעת צאת הכוכבים וזה לשון יציאה אז הוא הלילה מיציאת הכוכבים ולכן נקט יציאה אחר כניסה:

דף ג גמרא שלש משמרות וכו' ובש"ע או"ח סימן א' ס"ב אות א' המשכים להתחנן יכוון לאותו משמרות וכתב מג"א ס"ק ז' ולתירוץ ראשון דיהיב סמנא וכו' משמע דעת רצון הוא וראיתי בצל"ח שהוא מתמה אף שהפוסקים ראשונים אין להם עם הזוהר אבל מ"מ הרי ראיה מפורש דחצות לילה הוא עת רצון ביבמות דף ע"ב ע"א דקאמר הא קמ"ל דעת רצון מילתא הוא ובזה היה נראה לע"ד לפרש כוונת הקרא שאמר דוד ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך דראיתי בספר סמיכת חכמים שקאמר דידוע בעו"ה דגלות כביכול עמנו בצרה ואינו יוכל להשפיע מדת חסדו הגדול מפני שמתגבר כח הדין ועיי', וע"י שירת המלאכים שמשבחין לקב"ה נעשה עת רצון ומתגבר חסדו הגדול ומשפיע מדת החסד לישראל עכ"ל הטהור. וזה לע"ד שאמר דוד דדרכו היה לעמוד בחצות לילה להתפלל וא"כ כיון דדוד בחצות לילה היה עומד שהוא עת רצון לכן אמר ואני תפילתי לך ד' עת רצון היינו אני שאקום בחצות לילה להתפלל בעת רצון אני מתפלל ויוכל הש"י להשפיע חסדו עלינו כמבואר וז"ש אלקים ברב חסדך בחסדך הגדול ענני באמת ישעך אעפ"כ אזכה למדת החסד בעת רצון הזה. אך יש לתמוה לפי הנ"ל א"כ מאי יליף הגמרא לקמן אימת עת רצון בשעה שהציבור מתפללין מהך ואני תפילתי ומפרש רש"י אלמא דיש שעה שהיא של רצון ודילמא כוונת דוד על חצות הלילה דמבואר להדיא בגמרא יבמות ע"ב שאז הוא עת רצון ודוד אמר חצות לילה אקום וכו' בשלמא לרב אחא בר ביבי וכו' דאמר כיון שהגיע חצות לילה מיד היה עוסק בתורה א"כ ראינו דדוד עוסק בתורה ולא בתפלה אז אבל לרב אשי שמפרש עד חצות לילה היה דוד עסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות א"כ האיך יליף הגמרא ככה דילמא כוונת דוד על חצות לילה וצ"ע:

גמרא תינוק יונק משדי אמו בספר סמיכת חכמים וגם בצל"ח מקשים למה פה תרי סמנים ונראה לתרץ וראשון באתי בקצת אגדה להתלבש במלבוש של מוסר ממנו אל יסיר ויגבור כח הנפש על הבשר כי מבואר כי כן יבורך גבר ירא ה' שירגיז תמיד יצר הטוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ראינו היכא דיצרו מתגבר יקרא ק"ש והנה מבואר אל תרבה שיחה עם אשה ומי שמרבה גורם רע וכו' ויצר הרע מתגבר בו וגם מבואר בגמרא קדושין הבן מכבד אמו יותר מאביו כי אמו משתדלתו בדברים דייקא בענין עולם הזה מאכילהו וכו' ומתירא יותר מאביו שאב לומדו תורה ויראה ומביאו לחיי עולם הבא והנה מי שיונק משדי אמו זה רמז לחיי עולם הזה שיונק רק משדי אמו ולא משדי אביו תורה וחכמה וגם כל המרבה שיחה עם אשה יצרו מתגבר וע"כ דרך הראשון כדי לבטל יצר הרע הוא יעסוק בתורה אבל מי שאינו יודע לעסוק בתורה בודאי יקרא ק"ש ויבטל יצרו ע"י זה:

והנה מבואר כי נר מצוה ותורה אור. וזה לרמז בגמרא מי שגנו בבית אפל מי שאינו לו אור היינו שאינו יודע לעסוק בתורה וזה גנו בבית אפל כי התורה אור ולא ידע זמן ק"ש אימת מתי צריך לעורר ע"י ק"ש כיון דאשה מספרת עם בעלה דייקא שעובר על אל תרבה שיחה עם אשה וגם תינוק יונק משדי אמו דייקא שהוא יונק רק משדי אמו חיי עולם הזה ועוסק רק בעולם ההבל ליקום וליקרי ק"ש דייקא ע"י ק"ש יקום ויתגבר ויעמוד בתוקף ליראת ה' וזה שמרמז בעת ההיא בתינוק יונק ואשה מספרת בודאי צריך אדם לקום ולקרוא ק"ש וק"ש של שחרית סמוכה לזה הסימן והסימן לנר ולבנינו להחזיק ביראת ה' לבינו:

ובדרך אחר אמרתי לתרץ קושייתם ולפרש הגמרא דהנה מבואר בפירוש על פרקי אבות עיי' ברטנורה זה דקאמר אל תרבה שיחה וכו' היינו דוקא באשתו נדה אסור לספר עמה אבל אשתו טהורה מותר. ולפ"ז יש לתרץ למה נקט תרי סמנים ולהנ"ל יש לומר כי זה דאסור לספר אם אשתו בנדה אבל לא בטהורה וכלל בדין מניקת בחזקת מסולקת דמים היא וטהורה ובכן נקט ואשה מספרת עם בעלה וקמ"ל מיד לכאורה היאך רשאי דאסור לספר עם אשתו וקאמר ותינוק יונק משדי אמו דהיא טהורה אם אז מותר לספר עם אשתו אז מותר אשה עם בעלה לספר הא אשתו נדה אסור לבעלה לספר עמה ומילתא אגב אורחא קמ"ל וזה דשייכ' להדדי ובזה ניחא כי לכאורה איך שייך ליתן סימן במה דאסור הא אסור לספר עם אשתו אל תרבה שיחה וכו' אלא ע"כ כהנ"ל באשתו טהורה רשאי לספר וק"ל:

רש"י ד"ה משמר ראשונה סמני' למה לי אורת' היא ופירש רש"י צאת הכוכבים ולע"ד לפירוש רש"י קשה מה שהקשתי לעיל וגם הפ"י מקשה כן לעיל הלא אנן אין בקיאין בצאת הכוכבים וכמבואר בירושלמי וא"כ ביותר טוב ליתן סימן מובהק מתי מתחיל משמרה ראשונה גם לקרות ק"ש של ערבית. ועל זה יש לומר הא יש שם סימן מובהק בכהנים לענין ק"ש. שנית הקשתי היאך קא מחליט רש"י אורת' הוא לצאת הכוכבים הלא רבי אליעזר בפי' סובר בברייתא משעה שקידש היום בערבי שבתות והוא מעט קודם צ"ה דאין לומר דזה עם כהנים חד שעורא הוא דא"כ ר"א היינו ר' יהושע והאיך החליט רש"י צאת הכוכבים התינח אם מתנית' אתיא כר"א אבל תרי תנאי אליבא דר"א וצ"ע: