ברוך מרדכי חלק א לג

השחר לאו יממא דפה רק קאי על ענין הלילה א"כ גם התם במגילה הו"ל רק להביא וכי תימא משיעלה עמוד השחר לאו יממא הוא דעל זה קאי שם ולמה הגמרא במגילה להביא מכי ערבא שמש' לילה זה ללא צורך הוא כי היכא דלא הביא פה בברכות משיעלה עמוד השחר ולהנ"ל מאוד נעלה דע"כ התרצן במגילה רוצה לו לרמז כל זה דאמרינן צ"ה לילה הוא מפסוק זה ואם עמוד השחר לאו יממא ה"ה נמי מצ"ה לאו לילה דוקא ולמען לתרץ לו דממ"נ מוכח דמעמוד השחר הוא יממא דהא בהא תליא אם מפה אינו מוכח יממא ה"ה אינו מוכח דוקא עד צאת הכוכבים לילה ושפיר ילפינן מלאור יום כהנ"ל ואם מפה ע"כ מוכח נמי דמעמוד השחר הוא יום מוהיום למלאכה ונכון וברור, ודוק היטב:

ושפיר מיושב הרש"י דנקט זכר לדבר על שכלה היום משעת צ"ה וקושית תוס' כאשר בארנו מתורץ היטב ובריש מס' פסחים שם הקשה הגמרא והא קמ"ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא ומפרש רש"י והא קי"ל בשמעתא קמייתא דברכות ולכאורה צ"ע הא לפי' פירש רש"י פה שרק זכר לדבר איכא מאי מקשה הגמרא שם בפסחים הא אינו ראיה גמורה ואינו מוכח וצריך לומר דגמרא מסתם גמרא פה מקשה דמשמע כן וראיתי תוס' מפרש שם בפסחים והא קי"ל במגילה ותמיה לע"ד על תוס' מדוע שבק התוס' מס' ברכות ריש מסכת ומפרש דעל מגילה קאי וע"כ צריך לומר שם במגילה מוכח ראיה ברורה הוא לכן פירש התוס' ממגילה וכאשר תירץ התוס' שם במגילה דעל ק"ש רק זכר לדבר אבל לילה הוא ראיה ברורה וע"כ הביא התוס' רק הראיה ממגילה כ ודוק בכל אלה וצ"ע ואין עוד להאריך:

רש"י ד"ה קס"ד רוב בני אדם היינו עניים וראיתי בהג"ה ר"א ווילנא שגרס פה אינם עניים ומה בעי בזה והנראה כאשר פרשתי לעיל ברש"י ד"ה עני כל לילותיו מה בעי רש"י בזה וגם כהן טמא לאכול בתרומה ופרשתי כיון דעני וכהן חד שעורא הוא וא"כ קשה ברייתא מדוע לא נקט נמי כהן ויש לתרץ ולומר כהן טמא אינו מצוי בכל יום אבל עני כל לילותיו א"כ סימן בעני יותר מצוי הוא וזה שפירש"י עני כל לילותיו ולכן ביותר נקט הסימן בעני מכהן. אך א"כ קשה על מתנית' מדוע לא נתן הסימן בעני שהוא יותר מצוי מכהן יש לומר דנקט כהן כמוכח דרוצה לאשמעינן דכפרת' אינו מעכב כהן טמא אף שעדיין טמא דלא הביא עוד כפרת' אבל אעפ"כ טהור הוא לענין תרומה ולא מעכב וזה שרוצה רש"י ובכל אופן טעמא רבה איכא בסימן וזה נמי פה כוונת רש"י אם נקט נמי עני זה בימות החול משא"כ בערבי שבתות רק בערב שבת וא"כ ביותר טוב ליתן מכל ימי החול הסימן מליתן הסימן בערב שבת אבל יוכל לומר הברייתא שבחר הסימן בערב שבת מאחר שרוב בני אדם אינם עניים והוי הסימן רק במועט משא"כ בבני אדם בערב שבת בכולהו בני אדם הסימן והבן:

ואחר העיון אמרתי להבין כוונת הגאון הנ"ל ע"פ מה שמפרש רש"י ד"ה נכנסין להסב אית דאמרי בימות החול ואית דאמרי בשבתות והנראה דלכאורה קשה איך שייך לומר קאי סלקא דעתא דעני ובני אדם חד שעורא הוא דא"כ קשה לקמן דקתני רבי חנינא משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח ורב אח' אומר משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב וא"כ אם הפשט היה בשבתות א"כ רב חנינא היינו רב אח' דקא אמרת פה דעני ובני אדם חדא נינהו לכן מפרש רש"י פה אית דאמרי בימות החול, וא"כ שפיר יוכל לומר בימות החול בשאר בני אדם שאינם עניים דאכלו מאוחר מן העני אשר אין לו נר להדליק וא"כ שפיר רב חנינא ורב אח' מחולקים עני זמנו מוקדם משאר בני אדם אבל לפ"ז צריך לומר דרוב בני אדם אינם עניים דנקט משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב ואם רוב בני אדם עניים היינו רב חנינא דנקט נמי משעה שעני נכנס לאכול ואי דקאי על ערב שבת עדיין היינו רב חנינא דנקט פה דעני ובני אדם חד שעורא הוא לכן מפרש רש"י בסלקא דעתא דרוב בני אדם אינם עניים ויש לומר כעת עניים דימות החול ובני אדם בערב שבת חד שעורא הוא והא דנקט לקמן משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב איירי בימות החול ורב חנינא איירי בעני הנכנס לאכול פתו ורב אחי איירי בשאר בני אדם בימות החול שאינם עניים וע"כ צריך לומר רוב בני אדם אינם עניים ודוק כי נכון מאוד ואליהו זכור לטוב:

ולאחר דכבר מסקינן דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא יש לומר רוב בני אדם דקאמר רב אחי היינו בשבתות ואינו רב חנינא דלאו חד שעורא הוא עם עני או שיש לומר דקאי באמת על שאר בני אדם דאינם עניים ובכן למסקנא שפיר מפרש רש"י אית דאמרי בימות החול ואית דאמרי בערבי שבתות והכל על מקומו בשלום:

תוס' ד"ה משעה שהעני נכנס לאכול פתו תימא עני גופא וכו' וכיון שבא זמן וכו' כדתניא לקמן דף ד' ולכאורה דקדקתי מדוע הביא תוס' מברייתא דלקמן הרי יש משנה מפורשת בזמן ק"ש אסור להתחיל לאכול דקתני שבת דף ט' ע"ב לא ישב אדם לפני הספר וכו' ולא לאכול וכו' מפסיקין לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפלה וא"כ קתני להדיא דאפי' מפסיקין לק"ש אפילו בהתחיל לאכול מכ"ש דאסור לאכול בזמן ק"ש וכן דקדקתי לקמן בתוס' דף ד' ע"ב וקורא ק"ש ומתפלל שכתב תוס' מכאן משמע משעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול. וכ' הא משנה מפורשת היא בשבת מפסיקין לקרות ק"ש ולמה קאמר תוס' מכאן משמע ואפשר יש לומר דכוונת תוס' לקמן על תפילת מעריב זה לא מוכח משבת דשם רק נקט תפלת מנחה ולא תפלת ערבית דהוא רשות ופה סיים תוס' ויתפלל ערבית משמע גם לפני ערבית אינו רשאי לאכול ונכון. אבל עוד נראה לע"ד לומר ממתנית' שבת יש לומר גם טעימה אסור אכילת עראי נמי אסור אבל מפה ברכות דנקט ואוכל פתו ומברך וכבר הוכחתי לעיל ואוכל פתו ומברך היינו ברכת המזון לאח"כ ע"כ אכל סעודה ופת ומפה מוכח דרק סעודה אסור אבל טעימה מותר וזה שמפרש התוס' מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה דוקא סעודה אין לו לאכול אבל טעימה מותר וזה רק מפה משמע וזה שרוצה התוס' לקולא להבין ואפשר שזה שמרמז תוס' פה וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל דייקא דוקא בסעודה אבל טעימה מותר ובזה רוצה התוס' לישב דלא הקשה על מתנית' דבמתנית' יש לומר דהיה רק טעימה כאשר תירצו הצל"ח והגאון באור מרדכי והגאון רבי עקיבא איגר משא"כ פה בעני איירי בסעודה ובזה רק הביא תוס' הברייתא דלקמן והבן. (ובאלה שבארתי לעיל ברבים מותר במתנית' ג"כ מרמז התוס' במילת גופא והבן):

גמרא אמר רב יוסי בין השמשות כהרף עין זה שש נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו תמהתי על זה הלשון שנקט זה נכנס וזה יוצא תחילה יוצא היום ואח"כ נכנס הלילה א"כ הו"ל ככה למימר זה יוצא וזה נכנס וכו'. ועיין רש"י מס' שבת דף ל"ד ע"ב בד"ה זה נכנס וזה יוצא מפרש רש"י הלילה נכנס והיום יוצא יציאות זה עם כניסת זה כשהם מתפרשין קרי בי' בין השמשות וכו' וראינו דרש"י מיד בהיפך מפרש יציאת זה עם כניסת זה יציאה תחילה. ולא כן איירי הגמרא אלא תחילה הכניסה וצ"ע:

ולע"ד נראה דזה שרוצה רש"י בשבת פ"ה שמפרש שיציאת זה עם כניסת זה וכו' מה בעי רש"י בזה ולע"ד ככה הכוונה בר' יוסי ר' יוסי אומר בין